לונדון

יש לי כפית עצומה ואני טועמת אותו. את הענן. ביס אחרי ביס אחרי ביס. היה לזה טעם שנעלם תוך שניות, קצפת מיוחדת כזאת מלאה באוויר מתוק. היו לי עננים אפורים…

לאט לאט אני פותחת את כל החלונות של המכונית ונותנת לרוח להיכנס. הרגל על דוושת הגז מתחילה ללחוץ חזק יותר וחזק יותר. המהירות עולה. השיער של שלושתנו עף לכל עבר…

את הגלימה שאת לובשת את עיצבת? כן אני. ואת עגילי הנוצות? את עיצבת? לא, קניתי אותם. ואת הצעיף את עיצבת? את ציירת עליו את העלים? כן, אני. עכשיו תראי לנו…