דיברנו על חלומות. שלו שלי. והוא סיפר לי שהחלום שלו היה להיות רקדן.
אני מודה שמחול, אף פעם לא דיבר אליי ולא כי אני לא אוהבת. אני מאוד אוהבת, מסתקרנת מזה כבר שנים.
אבל יש בחיים דברים שאני מפחדת לגעת בהם חלומות כאלה שהם בלתי מושגים שאני בטוחה שהם פשוט לא יצליחו לי. שרעדתי רק מהמחשבה אם אני מסוגלת להגשים אותם או לא.
מבחינתי לרקוד זה אחד מהם.
אף פעם לא חשבתי או דמיינתי את עצמי רוקדת על במה, היו לי את החלומות שלי שהייתי בטוחה שאוכל להגשים אותם.
אבל כשהוא אמר לי שהחלום שלו היה להיות רקדן בלשון עבר, אני מודה שזה עשה לי כיווצ’וץ כזה בלב.
הבחור ידע לרקוד. לגמרי. אי אפשר היה לפספס אותו גם נראה כמו רקדן. גוף דק וגבוה, שרירים, קעקועים, שחום, חתיך נו…
אבל החיים אתם יודעים לא תמיד מעניקים לנו את מה שאנחנו מתכננים.
הוא סיפר לי שהוא רצה לרקוד על במה, ללמוד מחול בג’וליארד בניו יורק ואחרי זה להופיע עם להקת מחול נחשבת בכל העולם.
הוא דמיין את עצמו נע על הבמה בתנועות כאלה של רקדנים שאתה רואה אותן מרחוק והם מערבלות לך את כל הבטן, העיניים שלך דומעות והראש לא מבין איך לכל הרוחות הם זזים ככה על במה.
כל כך אהבתי את הבחור הזה שהיה חבר אמת שלי ואיש סודי ומכיוון שאני כל כך אוהבת לחלום ולדמיין החלטתי לשחק איתו משחק דמיון קטן.
ביקשתי ממנו לבחור איך הוא הכי היה רוצה להגשים את החלום הזה אם רק הוא היה יכול …אפילו לרגע…
ואמרתי לו…
אתה בחדר, האור מעומעם, ברקע מוסיקה שקטה. סקסית. ג’אזית כזאת.
רוקד עם האישה שאתה הכי אוהב בעולם. ריקוד של אהבה שזזים בו קצת, אבל בתנועות מדהימות שלא צריך להגיד יותר כלום. ריקוד איטי אבל מושלם.
תמשיכי הוא אמר לי… תני לי עוד סיפור…
ואז החלטתי גם לתת למקום שהוא ירקוד בו, שם. זהות.
אני יודעת שהוא מת על ניו יורק…
ואמרתי לו…
אתה במועדון לילה הכי שווה בניו יורק. כל העיר שם. התאורה חשוכה ואז נדלקת לסירוגין לאור מטורף. ושוב חשכה.
והעיניים נסגרות מהר ונפתחות מהר בשביל לא להסתנוור. ברקע מוסיקה הכי עדכנית, הכי טראנס, שדופקת בראש ועושה עם אלכהול את הקומבינציה הזאת שאתה מרגיש הכי היי בעולם.
האישה שאתה הכי אוהב רוקדת איתך, משתוללת איתך ואתה רוקד כמו מטורף וכולם מסתכלים איך אתה רוקד כל כך מדהים איך אתה עף על עצמך.
אחרי כמה שעות של ריקוד מטורף אתה לוקח את האישה שאתה הכי אוהב ובבת אחת רץ איתה ריצה מטורפת, יוצא מהמועדון לאוויר הקר והצלול של ניו יורק מחבק אותה חזק מחבק את ניו יורק וממשיך לרקוד איתה ברחוב עם חיוך ענק.
מזל שיש לך דמיון כזה הוא אומר לי, אבל אני רוצה שתמשיכי עוד…
עברנו ללונדון…
אתה על במה, אולם הופעות של מחול. אולם מפואר כזה, עם כסאות קטיפה, שנדליירות תלוייות מהתקרה ווילון קטיפה.
האולם ריק.
רק אתה והיא, האישה שאתה אוהב.
אתה עולה על במה מעץ משובח, הבמה משופשפת מעשרות ואלפי נעליי ריקוד שרקדו עליה. מכל הכוכבים שרקדו עליה.
ויש רק אור אחד עלייך ועל האישה הזאת שאתה כל כך אוהב.
אתם מתחילים לרקוד, ריקוד מודרני, ענוג אך מחוספס והמוסיקה שקטה אבל נהיית חזקה ואתה מוביל אותה ומרים אותה ומסתכל לה בעיניים. כמו שרואים בהופעות מחול שוות כאלה.
ואתה כולך בריקוד הזה. והיא נותנת לך להוביל אותה לאן שתרצה.
לפני שהוא ענה לי נתתי לו את האופציה האחרונה שלי לחלום שלו…
עדיין באולם בלונדון, הכל כמו בחלום הקודם, רק שהפעם האישה שאתה כל כך אוהב יושבת לבד באולם ומסתכלת…עליך.
רק עליך.
רוקד את החיים. רץ, מנתר, נושם, מזיע והתנועות שלך מושלמות כמו של רקדן מנוסה שלמד אצל טובי המורים.
הוא הסתכל עליי והעיניים שלו דמעו, שתק לרגע ואמר לי בחיוך מקסים: את זה אני רוצה.
לרקוד על הבמה, לבד. לרקוד את החיים שלי להעביר הלאה את התשוקה שלי, לאנשים שאני הכי אוהב. מבחינתי זה התגשמות החלום שלי.
ונתתי לו את החלום הזה במתנה. באהבה גדולה.
אני כל כך מקווה שהוא הגשים אותו בסוף או אולי עוד יגשים. באמת שאין לי מושג איך זה נגמר כי לצערי הקשר בינינו נותק, אבל הכי הגיע לו להגשים את החלום שלו.
הוא נולד לזה.
עוד רגע רצים אל האופק והשקיעה
חלום זה הרצון שלנו, השאיפה העצומה שיקרה לנו משהו טוב, קטן או גדול שאנחנו מייחלים לו ורוצים אותו בכל ליבנו. חלום זה רצון שהלב והראש שלנו מייצרים עבורנו .
הדבר היחידי שיכול להפריע לחלומות להתגשם זה מה שאין לנו שליטה עליו, דברים שאין לנו יכולת לחזות את העתיד שלהם ומה יהיו הנסיבות שנהיה בהן כשהם יקרו.
חלומות טובים זה דבר מרגש, דבר שאנחנו מחכים לו, מפנטזים עליו גם אם הוא חלום קטן, צנוע שיכול להתגשם כאן ועכשיו.
בשנות השמונים עלה בקולנוע הסרט הצרפתי: La Boum
אני חושבת שראיתי אותו עם חברותיי בלי הגזמה אולי עשר פעמים… עד היום כשאני שומעת את שיר הנושא של הסרט הבטן שלי מתמלאת פרפרים.
הסרט מספר על נערה מתבגרת יפהיפיה (השחקנית סופי מרסו) הבנים והחברות בחייה, מסיבות, אהבות, נשיקות ראשונות וכל השאר ואיך לא…אכזבות ודמעות.
בשיא הסרט מתרחשת ה- מסיבה ויש שם קטע בלתי נשכח של ריקוד סלואו, לצלילי שיר הנושא.
כנערה בגיל ההתבגרות הייתי מחכה שיגיע כבר הקטע הזה בסרט. זה היה השיא מבחינתי. היה בו את זה. את כל מה שחלמתי שיקרה גם לי.
גם לנו כמו בסרט, הייתה חבורה כזאת בתיכון שנפגשת בערבי שישי. כל פעם אצל מישהו אחר שההורים שלו הואילו בטובם לצאת מהבית.
מאוד אהבתי וחיכיתי למפגשים האלה. היה בהם תמיד את אותו חלום קטן ומקדים שבהמשך הערב בדרך כלל התגשם.
החלום היה כמובן לרקוד סלואו צמוד עם בן מהכיתה שממש מצא חן בעיני ולדמיין שאנחנו באיזה סיפור אהבה מטורף כמו בסרט הזה ושעוד רגע שנינו רצים אל האופק והשקיעה.
הייתי מתכוננת לערבי שישי האלה הרבה שעות לפני.
בגדים, שיער, בושם, איפור, הכל. כמו לפני דייט.
תמיד לפני שהיינו מתחילים לרקוד היה מתח באוויר, היה ריח אחר, של התחלה, של גישוש, של משהו מסקרן שעוד לא ממש הבנו מהו.
ואז זה קרה, הסלואו המיוחל.
החלום הנעים הזה ארך בערך שלוש דקות, גג ארבע, תלוי באורך של השיר הדביק שהיה ברקע וכשהוא היה נגמר הייתי כבר מחכה לשישי הבא.
ערבי השישי האלה הגשימו לי חלום קטן של התבגרות. של נשיות אולי של אהבה ושל כל מה שעתיד לבוא.
עד היום כשאני שומעת את השירים האלה מהמסיבות שלנו, אני נזכרת בחיוך בכל הבנים שהיו רוקדים איתי ואני איתם.
הגשמנו חלומות אחד לשני. חלומות קטנים אבל עדיין חלומות.
שמלה בחנות צעצועים
המילה חלום היא מילה משותפת לחלום שאנו חולמים בלילה ולחלום במציאות, לשאיפות שלנו.
זה לא במקרה. כמה פעמים אנחנו הולכים לישון ומזמינים לנו חלום טוב שקרה לנו במציאות ורוצים להתייחד איתו בלילה.
אנחנו מזמינים לחלומות הלילה שלנו אנשים שאנחנו אוהבים ורוצים להיפגש איתם בחלום, אנשים שהם בלתי מושגים עבורנו במציאות אבל בחלום הם יהיו שלנו כמה שנרצה.
או להיפך, אנחנו חולמים על משהו בלילה וקמים בבוקר בתחושה שהנה, לא סתם חלמתי את זה החלום הזה שיכול גם להתממש במציאות שלי.
הרבה פעמים מציאות וחלום מתערבבים זה עם זה ויוצרים דבר אחד שלם. מציאות חדשה. או אולי חלום חדש?
הסרט האהוב עליי של דיסני הוא סינדרלה.
היה לי חלום כשהייתי קטנה ואני מתוודה הוא עד היום החלום הלא ממומש שלי.
להיות סינדרלה.
בפורים אני תמיד מחזיקה את התחפושת שלה וחושבת אולי הפעם אתחפש אליה וזהו ואגשים לי סוף סוף את החלום, אבל כל שנה אני מבינה שזו רק התחפושת שלה. שמלה בחנות צעצועים.
אני רוצה את החלום באמת. לא בתחפושת.
שאני באמת אהיה היא. שמישהו יעשה לי קסם כזה. אולי איזה קוסם קסום, אולי פייה…
ואהיה סינדרלה.
בחלום שלי אני לובשת שמלה ארוכה ואלוהית בצבע תכלת. היא צמודה לי במותן ומשם נופלת ברכות על הרצפה. על הצוואר קשור לי סרט קטיפה שחור ובאוזניים עגילי פנינה קטנים.
לרגליי כמובן נעלי זכוכית עדינות ונוצצות.
אני כל כך יפה. זוהרת ונרגשת.
אבל ההיי לייט של החלום שלי הוא דווקא לא הנסיך, לא הנשף. אלא המדרגות.
גרם מדרגות עצום וארוך. מכוסה בשטיח קטיפתי בצבע אדום ולאורכו עומדים אנשים ומסתכלים עליי.
אני מתחילה לרדת בהן. עם השמלה והנעליים וכל היופי הזה שנפל עליי ואני יורדת במדרגות וככל שאני יורדת עוד מדרגות ועוד מדרגות הגב שלי מזדקף יותר, הצוואר שלי נמתח הפנים שלי מחייכות יותר, והרגלים שלי יורדות לאט לאט, לא רוצות שהמדרגות יגמרו. אני יכולה לרדת ככה שעה לאט…לאט…להרגיש כל מדרגה תחת נעלי הזכוכית שלי.
וכשאני מגיעה למטה, לאולם הריקודים אני מאושרת. אני זקופה. אני קורנת. אני לגמרי הכי סינדרלה.
אני צנועה בחלום שלי… לא כרכרה מפוארת, לא משרתים, לא סוסים רק אני במדרגות, עם השמלה ועם החיוך ועם ההרגשה הזאת של להיות סינדרלה לאיזה שעה ושכולם מסתכלים עלי כשאני יורדת במדרגות ומחייכים ומתפעלים.
ולמטה מחכה לי הנסיך…
ואז מצידי… שייגמר החלום.
סינדרלה בעצמה אמרה שחלומות הם משאלה שהלב שלך מכין.
אז אני רוצה. שהמשאלה הזאת תתגשם. אני מכינה אותה כבר הרבה שנים בלב שלי.
לא בקונטרול על כלום
לחלומות יש תמיד התחלה אבל לא תמיד סוף, מי רוצה שייגמר לו החלום הטוב, שיהיה לו סוף?
לחלומות טובים יש את התכונה הזאת שהיינו רוצים שהם יישארו בהווה שלא יגמרו. שהקסם ימשיך.
רוצים לישון עם החלום הזה עוד ועוד.
בדרך כלל שאנו שומעים את המילה חלום מצטרפת אליה אוטומטית בלב שלנו המילה טוב. חלום טוב. חלום נפלא חלום מדהים. מילות תואר חיוביות כאלה.
אבל חלום גם יכול להיות חלום רע, חלום בלהות.
אנחנו מעדיפים תמיד לחשוב קודם על חלום במובן החיובי שלו. אין כמו חלום טוב להשקיט אותנו. לרגש אותנו להכניס אותנו לסיפור, לריגוש לפנטזייה שאולי תתממש ותהפוך מחלום למציאות.
חלום שאנחנו חולמים בשעת שינה הוא בהגדרה סוג של חוויה. חוויה שחוצה גבולות, ימים ואנשים. כולם חולמים אפילו חיות. מה שיפה בחלום זה שהוא חוויה סובייקטיבית ששייכת אך ורק לזה שחולם אותו.
בחלום אנחנו רואים מראות דמיוניים וחווים תחושות. מה ששונה בחלום בניגוד לחיים האמיתיים שלנו, שבעצם אנחנו בחוסר מודעות שזה חלום, אין לנו שום יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו של החלום ואין לנו שום מנגנון של ביקורת ושיפוט על מה שקורה לנו בחלום או מי יופיע לנו בחלום.
אנחנו בעצם נחים, מסתנכרנים, מתנקים. אין לנו גירוי משום מקום חיצוני. אנחנו סוף סוף לא בקונטרול על כלום…
יש כל מיני חלומות, יש חלומות סיוט על דברים נוראים. חלום רע שאנחנו קמים איתו בתחושה רעה של בהלה ושל חרדה.
יש חלומות טובים שאחרי שחלמנו אותם אנחנו קמים מחייכים בהרגשה טובה, חיובית ושלמה. הרגשה כיפית כזאת.
ויש גם חלומות של תשוקה עזה, שבלילה מערבים לנו ערב רב של דברים. תחושות, מראות, תמונות. התרגשות פיסית.
חלום שחולמים בשינה הרבה פעמים מגשים לנו משאלה לפעמים מודעת ולפעמים לא.
כמו מתנה לנפש שלנו.
קופסת הזמן היקרה שלי
אז חלומות מתגשמים?
או לפעמים חלומות מתגשמים?
קלישאה או לא קלישאה…
מגיל שבע, היה לי חלום. להיות מעצבת אופנה.
כבר בגיל הצעיר הזה, היתה בי הבנה כלשהי לגבי מה אני רוצה לעשות בחיי או להגשים בחיי. זה היה חזק ממני.
אני זוכרת את היום שאבא שלי הביא לי מתיבת הדואר מכתב מ – “שנקר” ובו הודעה שקיבלו אותי ללימודי עיצוב אופנה.
זה היה אחד הרגעים הכי חזקים בחיי שאני יכולה להגיד שהרגשתי שאני בחלום עצמו, מרחפת, שהרגשתי גאווה שהרגשתי שעשיתי את זה.
הגשמתי את החלום שלי לחלוטין.
אבל יש לי גם הרבה חלומות שלא התגשמו…
אני עוד מחכה להם, עובדת קשה בשביל שהם כן יתגשמו מייחלת להם ומקווה שהם יקרו לי בסוף.
היו לי גם כמה חלומות שלא התגשמו עד הנקודה שרציתי שהם יתגשמו, אבל הם הביאו אותי למקום נפלא בחיים שממנו צמחתי, התפתחתי והגשמתי חלום חדש, מסעיר יותר ומרגש יותר .
לא כל חלום בחיים מתגשם בסופו של דבר כמו שתכננו, אבל זה כל היופי…יש חלומות שהם בעצם רק ההקדמה לחלום האמיתי והגדול שלו חיכינו.
אז מה עושים אחרי שמגשימים חלום…
אני חושבת שחלום שמגשימים בחיים או שמתגשם הוא מתנה. מתנה של זמן.
חלומות לעיתים הם דבר בלתי מושג בזמן הקצר שיש לנו כאן ואני אומרת בהשלמה מבורכת שלא כל חלום מתגשם. עם כל חלום שלנו שמתגשם יש לנו התרגשות, עוצמה, כוח, יופי, ריחוף. יש לנו הכל.
חלום שלי שהתגשם, אני שמה בקופסת הזמן היקרה שלי.
אני נהנית לפתוח אותה לפעמים ברגעי משבר ולהיזכר בסיפוק ובגאווה בחלום שהגשמתי.
אני תמיד מפנה בקופסא שלי מקום לחלומות הבאים שלי. לתשוקות הבאות שלי. לשאיפות הבאות שלי.
וכשהם יתגשמו, הם יהיה עוד מתנה יקרה בזמן שלי.
חלום ענק על השראה
את לוח ההשראה שלי ב – Pinterest אני מקדישה לבחור המדהים הזה שרצה לרקוד.
ללוח קוראים: Dance me to the end of love והוא היה ועדיין עבורי לוח מרגש, מסקרן ומעצים דווקא בגלל שאני לא באה מהמקום הזה של ריקוד.
יש בלוח ההשראה הזה חלום ענק על השראה על ריקוד, תשוקה שאיפות, אהבה, הגשמה…
אז אם במקרה קראת את הפוסט שלי, או אי פעם תתקל בלוח ההשראה הזה רק שתדע שהוא מוקדש לך באהבה גדולה ובגעגוע גדול ועם תקווה ענקית שאתה רוקד לך עד סוף האהבה…
מגשים את החלום שלך.
הכי שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם 🙂
אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים של השיתוף כאן למטה.
אז ספרו לי מה החלום שלכם בחיים, קטן, גדול? הוא התממש? איזה חלום פספסתם? או שאולי אתם עוד בטוחים שהוא יתגשם? השראה מחלום? חלום שחלמתם בלילה שהפך למציאות?
אשמח מאוד לשמוע ולהגיב.
אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamarnadav@bezeqint.net.
לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם 🙂
תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן!
לוח השראה וקולאז’ים: TAMARIANDME © כל הזכויות שמורות
תמונות ללוח השראה הראשי וללוח בשחור לבן מכאן , תמונה של סופי מרסו נלקחו מתוך הסרט La boum, תמונות לקולאז’ סינדרלה מכאן
יש לפוסט שלך עיתוי מדהים. אתמול סיפרתי לחברה, על חשש כלשהו שתופס אותי בימים האחרונים. אמרתי לה שאני מבינה את החשש שלי ואני עושה עבודה פנימית אתו. מקשיבה לו, מרגיעה אותו ושאפילו היה נדמה לי שהצלחתי קצת להעלים אותו. רק ש… החלומות שקיבלתי בלילות האחרונים, מוכיחים לי שהוא עדיין נוכח עמוק בתוכי.
חלומות הם כמו ילדים, הם אומרים את האמת. את כל המניפולציות שאנחנו עושים עם עצמנו, החלום מפסיק. הוא ורק הוא אומר את מה שבאמת קורה לנו מבפנים.
גם אני, בדיוק כמוך, חלמתי המון כשהייתי קטנה. תמיד חלמתי שאני שרה. שאני פורסת בפני קהל עצום את אשר על ליבי בליווי מוזיקה שתמיד הייתה חברתי הטובה. מעולם לא עשיתי משהו עם החלום הזה. הקהל היחיד שיש לי כשאני שרה, הוא או וילון האמבטיה או המכונית שלי. רק שם, אנינ משחחרת את החלום שלי.
אנשים חושבים שחלומות שלהם פשוט לא יכולים להתגשם בגלל שהם לא מספיק מוכשרים, לא מספיק מקושרים, לא מספיק רציניים, לא מספיק. נקודה.
במהלך השנים גיליתי שחלומות לא מתגשמים כי אנחנו די פוחדים להגשים אותם. למה? ובכן, התשובה הזאת מורכבת ומשתנה בין אדם לאדם. אבל, אני מבינה היום שבדרך כלל חלומות שלנו, טומנים בחובם נהיה עמוקה יותר שאיינה קשורה למה אני עושה, או מה השגתי. אם ניקח לדוגמא, את החלום של השירה, מה שבעצם גילם בתוכו החלום, הוא את הרצון שלי לקבל תוקף על מי שאני. ואת זה, אפשר להשיג במיליון דרכים, לר בהכרח רק באמצעות שירה. מהרגע שהבנתי את זה, התחלתי לראות איך אני יכולה לתת לעצמי תוקף באופן שאיננו תלוי בדבר.
הכתיבה שלך שובה אותי. מכניסה אותי למרחב אחר ותמיד מגלה בי דברים חדשים. אני רוצה להיות שם תמרי. בסוף גרם המדרגות שלך. להתפעל ממך ומשמלתך. בינתיים, אני מתפעלת ממך תמיד, בין אם את עם שמלה בצבע תכלת ובין אם לא.
את נפלאה.
ואני אוהבת אותך מאוד.
יקרה שלי איך אהבתי את המשפט חלומות הם כמו ילדים. הם לגמרי אומרים לנו את האמת. בפרצוף. כמה נכון.
אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת על המוסיקה וחלום השירה שלך. אני רואה אותך מהצד ומה מוסיקה היא בשבילך בחיים האלה ואני חושבת שכל מה שכתבת אמת שבסופו של דבר, אפשר לקבל תוקף על עצמנו גם דרך החלומות ולא בהכרח רק אם נגשים אותם…
ואני אוהבת אותך מאוד מאוד.
תמרי,
בכל פעם אני נדהמת מחדש מנקודות החיבור בציר הזמן שלנו. הסרט שיגעון של מסיבה’ היה אחד הסרטים האהובים עלי, אפילו כתבתי לשיר הנושא שלו מילים בעברית..עד היום אני זוכרת מה בדיוק לבשתי לאחד מערבי הכיתה בו רקדתי סלואו לצלילי השיר הזה…
אני יכולה לכתוב מגילה שלמה על החלומות הליליים שלי (רבים מהם כאילו לקוחים מתוך סרט) ומנגד מגילה לא פחות ארוכה על החלומות והשאיפות שהיו, חלקם התגשמו, חלקם התאדו ובמקומם עלו חלומות אחרים….
הרבה פעמים, לפני השינה, אני קוראת על מקומות בעולם וחושבת עליהם לפני שאני נרדמת כדי שיצוץ לי חלום של טיול לחו”ל.
אבל הכי מכל אני אוהבת את החלומות הרומנטיים….לא השתניתי בהרבה מאז הימים של ‘שיגעון של מסיבה’…..:-)
תודה על פוסט קסום וחלומי!!!!!
איזה כיף מיכלי יש לי כאן מזדהה עם אהבתי העצומה לסרט הזה!
נכון שזה ה- סרט של בנות בגיל ההתבגרות? בטוחה שתסכימי איתי.
גם אני הכי אוהבת חלומות רומנטים אחרת כל כל הפוסט הזה לא היה מן הסתם נכתב אז את בחברה טובה…
וכמובן כמו תמיד הכי שמחה שאהבת את הפוסט ועל המילים הטובות שלך אליי….את מקסימה.
פוסט מרגש, תפסת אותי עם ההמתנה בבית וההתארגנו תלפני מסיבת יום שישי, בדיוק חשבתי עלזה לפני מספר ימים. איזה מזל יש לרקדן שהקשת לו פוסט חלומי
יוניתוש אני אתחיל מהסוף כי רק את זה הבנתי מהתגובה….
מקווה שלרקדן שלי יש מזל בכללי…..אולי הוא יצוץ כאן פתאום אני עוד מקווה….
ואת כל השאר תכתבי לי שוב כי התגובה שלך מאוד מאוד חשובה לי! )
תודה!
לחיות בחלום. לחיות את החלום. להקיץ או לא מחלומות 🙂
קראתי את החלום, אה את הפוסט בפרקים. ממש ככה. ואת יודעת מה? זה התאים לי. כל פעם אני מתמלאה בכל כך הרבה פרטים, צבעים, ריחות ותמונות מוחשיות מהפוסטים שלך, שאני צריכה זמן. לנשום הכל פנימה ולערסל את זה.
הריקוד, הוא שייך לנחלת העבר שלי. ואני מתגעגעת. והגוף זוכר בדרך כלשהי. והחלום שלך להיות על המדרגות ריגש אותי כ”כ. שרק יראו אותך. את הקסם המהלך. את. כן את!
ולגבי חלומות כאלו או אחרים, אני יכולה לשתף שכל ערב לפני השינה לי ולילדון בן השמונה יש טקס. אנחנו מגרשים חלומות רעים ומזמנים חלומות טובים.
חלום. כל הפוסט והבלוג הזה זה חלום אחד גדול.
הוכת לקרוא שוב, כי בטוח פיספסתי משהו בין השורות 🙂
עופריקי, גיליתי עלייך שרקדת איזה כיף….כל כך הרבה אנשים בזכות הפוסט הזה גילו לי בסוד שהם רצו לרקוד או רקדו או מתגעגעים לריקוד.
והגוף תמיד זוכר. ה כ ל.
זאת הקופסא הכי מתוחכמת שקיבלנו שיכולה לזכור, לנצור ולא לשכוח. כמו קעקוע זה נשאר שם ולא עוזב.
אוהבת את התגובות שלך ושמחה שאת ממשיכה לאהוב את הפוסטים שלי….כיף לי
תודה אהובה …
תמרי היקרה.!!
קראתי את הבלוג על חלומות. ומה לומר חלום!!!
במיוחד הקטע שאני מכירה בנושא העיצוב
שהוא אכן חלום שלך מגיל מאוד צעיר שהתגשם.
תמשיכי לכתוב בלוגים מקסימים את מוכשרת וזה מקסים
ממני דנית.
דנית יקרה,
אני מאוד שמחה שהתחלת לעקוב אחרי הבלוג שלי ותודה רבה רבה על כל הפרגון כאן ובפייסבוק זה לא מובן לי מאליו…מעריכה את זה מאוד מאוד.
תמרילה יקרה. אחד הפוסטים שלך… במיוחד מבחינה ויזואלית, ואת יודעת כמה זה חשוב בעיני… האימאג’ים שבו את ליבי… וכמובן גם החלומות והדמיון שאת מפעילה אצלי כשאני קוראת אותך… יש לך יכולת ביטוי מטורפת. כיף לך.
נשיקות אהובה.
תמרולה….יש אנשים שככה סתם נכנסים לך ללב. ואת אחת מהן. וזה לא שאנחנו מדברות או שותות קפה כל יום. פשוט כי ככה זה קרה.
תודה על הפרגון האינסופי שלך אלי בכל פוסט חדש. שמחה שאהבת את הויז’ואל והגבת לי על כך. לא הרבה מתייחסים אליו ואני משקיעה בו כל כך הרבה מחשבה… אז כיף לי שאת אומרת לי את זה…
לא מובן לי מאליו…
אוהבתתותך
תמרי נראה לי שאתחיל לקרוא לך כך… זה מקסים… מדהים איך בכל פעם את בוחרת נושא שמפעיל אצל הקוראים בשקיקה את הגלגלים..הכל נע קדימה ואחורה אל כל החלומות שהתגשמו ואלה שעדיין לא.. יש בפוסט הזה משהו שגורם לך ממש לרצות להגשים חלום גם אם הוא קטן.. הויז’ואלים הכל כך נוגים ונוגעים בך.. מתרגשת איתך בכל פעם מחדש מחכה כבר בצפייה להמשך
אוהבת אותך המון ותמיד
יקירתי אשמח אם תקראי לי תמרי….
אם זה בא לך טבעי אז בשמחה…מתאים לי. תודה על כל המילים שלך אליי והפרגון האינסופי שלך…שמחה שאהבת גם את הפוסט הזה ואת כבר מגשימה חלום ענק.
רואה אותך מהצד ואת לגמרי שם. והחלום שלך נהיה מדהים מיום ליום. כיף לך:)
אוהבת אותך בחזרה יקירתי 🙂
גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות כל כך נהניתי מהקריאה. בכל נושא אני מרגישה שאני מכירה אותך יותר ויותר, ואני בטוחה שזאת רק ההתחלה. מנחם אולי לדעת שלא רק אני לא מצליחה להגשים את כל החלומות. אני בטוחה שאת הגשמת את שלך, לפחות אחד מהם.
מחכה לפוסט הבא….
מיכלי …
איך אני שמחה שנהנית מהפוסט.
אני לא חושבת שיש מישהו שמגשים את כל החלומות שלו….קוסמים אולי?
אני בטוחה שכמה מהחלומות שלך הגשמת :)…..לא צריך הרבה רק כמה ממש טובים.
גום….לא מאוחר עוד לכלום את יודעת….טיבם של חלומות שאין להם חיי מדף הם יכולים לקרות לנו תמיד.
נשיקות
וואו, תמר
כל פעם מחדש את מצליחה לייצר-לספר-לצייר במלים חוויות שמעוררות בי הזדהות בכלכך הרבה רמות, שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל
אומר רק שסיפורי הרקדן שלך מחממים את הלב, ויותר מכך מחממת את הלב הנדיבות שבה את מאחלת לו את כל הטוב הזה, למרות שדרכיכם כבר נפרדו
תודה
ובכל זאת: סינדרלה והמדרגות
א- זיכרון רחוק מהרקדות על חוף הים בתל אביב, למרגלות ככר אתרים. אני זוכרת בגוף את תחושת הריחוף של הירידה הזו, הקצבית, במדרגות, אל הככר ההומה רוקדים, אליהם הצטרפתי (בג’ינס וחולצת בטן)
ב- פרוייקט הגמר שלי בשנקר נקרא כלולותיה של סינדרלה. צריך להוסיף מלים?
.
(וגם, כמובן, חלום הילדות ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. החלום הזה שגם אני הגשמתי)
חן יקרה,
משום מה התגובה שלי שכתבתי לך די מזמן לא מופיעה…:(
אז כותבת לך שוב שכנראה לא בכדי נולדנו באותו תאריך. אכן המון דברים משותפים…
כיכר אתרים….ואוו…כמה פעמים ירדתי את המדרגות האלה וקיוויתי להכיר שם על החוף את אהבת חיי. גרנו בריינס מרחק של רבע שעה משם וזה היה אכן אחד המקומות שהייתי הכי הרבה מבלה שם עם החבורה שלנו.
ושנקר כמובן….
תודה יקרה שאת מגיבה לי וכותבת לי… ומפרגנת כיף גדול 🙂
מדהים
מדהים לי לקרוא שובב פוסטים ישנים שלך
זוכרת-לא-זוכרת שקראתי אותו בעבר
מתחילה להגיב ביני לביני לכתוב תוך כדע קריאה
ומגלה שכבר הגבתי, בדיוק את אותה התגובה (מדרגות כיכר אתרים)
וגם
הפעם הפוסט הזה שלך מתכתב לי עם הטקסט שלי לערב הקבוצה
.
ממש זכינו זו בזו
תמר,
פוסט מרגש. התמונות/ציורים מקסימים.
חבל לי שוויתרת על הריקוד. מעניין לדעת שכל אחד נולד עם הכישרון לרקוד אבל לא רוב בגיל צעיר מאוד מפסיקים לנוע בהנאה. היה לי חלום ללמוד עם בן זוגי ריקודים סלונים “נכון” שנרגיש בנוח לצאת לרחבת הריקודים. החלום הזה התגשם. כמה נפלא זה לרקוד בזוג מחוברים בחוט.
לאחר מכן, מצאתי את עצמי פתאום מורה לניה (אומנויות הריקוד, הריפוי והלחימה). מעולם לא חשבתי שיש לי תנועות חינניות עד שיום אחד ביתי הבכורה באה לשיעור שלי…https://madmimi.com/p/eec4a5.
תמר, ניה ניתן למצוא במקומות רבים במקומות בארץ. אני מזמינה אותך להתנסות♥
הי הילה,
תודה רבה על הפרגון ומה שכתבת לי. שמחה מאוד שאהבת…
לא ויתרתי על הריקוד כי מעולם זה לא היה החלום שהוביל את חיי….כמו שכתבתי היו לי חלומות שיותר רציתי והאמנתי שאצליח בהם הרבה יותר מריקוד. למרות שתמיד קינאתי בכל הרקדניות.
בסך הכל אם אני מסתכלת אחורה בזמן… אני חושבת שצדקתי בבחירות שלי. היו לי את הרגעים בחיי שרקדתי לי בהזדמנויות שונות…ואני חושבת שזה מילא לי את מה שהייתי זקוקה לו.
לגבי ניה, בטח שמעת על יונית לרנר מקיסריה. גיסתה חברה הכי טובה שלי והרבה פעמים דובר שאולי ואולי ננסה אבל אני מודה שזה לא משך אותי..אולי מחוסר זמן..בית..ילדים….עבודה עוד עיסוקים שיש לי…
זה אצלי בראש ואולי פעם אנסה בכל זאת….תודה רבה בכל מקרה על ההצעה. אני יודעת שזה דבר מקסים..הניה.
תמר. כל פוסט מפתיע אותי מחדש. את כותבת נהדר.
לכי אחרי החלומות שלך..הם נועדו כדי שנגשים אותם..קצת קלישאתי אבל בכל זאת כדאי לנסות…
איציק תודה רבה על המחמאות כיף לשמוע כל פוסט מחדש 🙂
אני הולכת אחרי החלומות שלי מעצם זה שאני מגיבה לך בבלוג משלי זו כבר הגשמת חלום גדול שלי.
שיש לי בכלל בלוג.
וזה ממש לא קלישאתי….מותר גם להגיד משפטים כאלה בחיים הם אמיתיים ויפים !
את רוקדת עם המילים בין שורות החלומות שלך. זן נדיר של כתיבה, יופי, חכמה, תשוקה, חושניות ואהבה…
אומרים שחלומות מתגשמים אם חושבים עליהם ממש חזק.
אם מצליחים לראות את זה. שאם מריחים, שומעים, טועמים, נוגעים.
כשחיים בדמיון את המציאות וכשחיים במציאות את הדמיון זה כבר קורה.
האם זו אמת?
אל תפסיקי לחלום
יש רגעים בחיים שאני יודעת שבשבילם הכל היה שווה לי.
היה שווה לי לחלום.
על הבלוג שלי על הפוסטים שאכתוב שם….
אז ככה קרה לי עם התגובה שלך…או שלך (את או הוא אני לא יודעת…??)
אני רוצה להגיד לך…
שקראתי את התגובה שלך יותר מכמה פעמים…
נדיר בחיים לקבל כאלה מילים ממישהי או ממישהו…זה הרבה מעבר לפרגון. זה כאילו כתבו לי שיר …
קראתי ונזלו לי דמעות.
ריגשת אותי ברמות…היה שווה לי הכל בשביל תגובה כזאת.
אני רוצה להקדיש לך בחזרה את אחד השירים שאני הכי אוהבת בעולם שבכל השנים שחיכיתי לחלומות שלי, הייתי שומעת אותו ויודעת שהחלומות שלי יתגשמו בסוף.
כמו הבלוג הזה…
שיר שמדבר על חלומות ועל דברים שאנחנו מחכים להם…ואני מבטיחה לך שלא אפסיק לחלום.
https://www.youtube.com/watch?v=IgP6eSo3jkg
חיבוק גדול !
אדם צריך לדעת מה הוא.
מה הוא רוצה.
מה הוא יכול להיות ומה הוא צריך להיות.
אם הוא מנצל את יכולותיו ואם יש חיבור בין כל ה – “מה הוא” אז חלומותיו מתגשמים. טוב לו וטוב לעולם בו….
All the best
ג’ון לורד?? אתה בטוח? מזל שהיה את כתובת המייל שלך אז ידעתי שזה אתה נירוש 🙂
אדם צריך לדעת מה הוא…ומה הוא רוצה. כמה אתה צודק יקירי…
החוכמה היא באמת לחבר בין כל – “מה הוא” …ובעיקר לדעת איך לעשות את זה. לומדים מהקושי וגם מהטוב, מהחיים, מהנסיון…..Older & wiser כמו בשיר.
תודה שהגבת לי בסוף למרות השיחה שהייתה לנו. אתה רואה זה בסדר….מותר גם לגברים להיות גם “קצת מעבר” לגבריות שלהם…בצד קצת אחר שלהם…זה אפילו יפה ומרגש בעיני…
תודה….נשיקות