ניו יורק חלק ב’ – ראיון אישי עם יובל מהבלוג “שירה אכילה”

מקומות של קסמים…

את הפוסט ניו יורק חלק א’ הקדשתי למקומות השראה בחיי, דרך המסע שלי בניו יורק.

ניו יורק חלק ב’ שתיכף תקראו כאן, נולד ממקום שאני מאוד מאוד אוהבת להיות בו…מקום של קסמים. הבלוג שירה אכילה.

את הבלוג “שירה אכילה” אני מעריצה. ממש ככה.

תשאלו אותי למה ואני אסביר לכם בשנייה…

יש בבלוג הזה אמירה. יש בו השראה, רגישות אינסופית ועיניים חדות. יש בו סטייט אוף מיינד.

הכל ביחד יוצר בלוג נפלא, שלא מתיימר להיות מה שהוא לא. הוא פשוט הוא, כמו השם שלו: שירה אכילה.

יובל שכותב ומצלם את הבלוג שלו כבר שלוש שנים, מתגורר בניו יורק עם בן זוגו וכשידעתי שאני נוסעת לשם הבנתי שהוא אחד האנשים שהכי בא לי לפגוש ולדבר איתם שם.

לסגור מעגל…

ולפתוח מעגל…

PicMonkey Collage78

 

למה רצית לכתוב בלוג על אוכל?

לבשל זה הכי קרוב לקסמים ותמיד אהבתי מכשפות וקוסמים. לפתוח ספר בישול, זה הכי קרוב שאני יכול להגיע לספר לחשים…

במטבח חומרים משתנים, הופכים מצבי צבירה, מחליפים צבעים וטעמים.

חוצמזה, תמיד אהבתי לבשל זה חלק מהתרבות המשפחתית שלנו מהיום שאני ילד. כל המשפחה שלי אוהבת לאכול ולבשל.

מה הביא אותך לעיר הכי יפה בעולם (ואני לא משוחדת)?

הגשתי מועמדות לאוניברסיטת NYU בניו יורק והתקבלתי ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, אז החלטתי לצאת להרפתקה.

במהלך השנים כאן התמחיתי ב DBT טיפול דיאלקטי התנהגותי (טיפול שפותח כעזרה לאנשים שחווים את הרגשות שלהם בעוצמות גבוהות ועלולים עקב כך לפגוע בעצמם)

אחרי הלימודים מצאתי עבודה ונשארתי מאז לגור ולעבוד בניו יורק.

למה בכלל רצית לכתוב בלוג מאיפה הרצון הזה הגיע ?

מאוד אהבתי אז את הבלוג “בצק אלים”. היה בבלוג הזה משהו שמאוד התחברתי אליו. משהו יותר אישי שמאוד קסם לי. רציתי שיהיה גם לי בלוג על אוכל אבל לא “סתם” בלוג על

אוכל…משהו קצת אחר. ומכיוון שתמיד אהבתי שירה השילוב של השניים היה לי טבעי.

השם של הבלוג הגיע במקרה, קפץ לי לראש באמצע הלילה ומאז הוא נשאר. הוא בעצם מה שהניע את כל הבלוג.

 

 

אבא שלי אמר לי שבבונוס קונים משהו שרוצים

באיזה שנה פתחת את הבלוג?

פתחתי את הבלוג באוקטובר 2012 במהלך התואר השני שלי ואז עלה גם הפוסט הראשון.

לקחתי מצלמה קעקעמייקע כזאת שהייתה לי והתחלתי לצלם. לא היה לי שום מושג בצילום וממש לא אהבתי את מה שיצא.

העליתי פוסט אחד והחלטתי לגנוז, לא הייתי מרוצה ממנו. הוא לא היה מספיק מרשים בעיני והתמונות לא היו מוצלחות. אם הייתי קורא חיצוני לא הייתי רוצה להסתכל עליהן.

אני אוהב להרגיש טוב עם מה שאני עושה ובמקרה הזה לא הרגשתי ככה.

ידעתי בדיוק מה אני רוצה אבל לא הצלחתי להוציא את זה מהמצלמה. התאכזבתי והנחתי את המצלמה בצד וגם את הבלוג ולא כתבתי יותר משנה.

מתי חזרת לכתוב בבלוג, מה שכנע אותך לחזור לשם אחרי שנה?

קיבלתי בונוס, רציתי לחסוך אותו ואבא שלי אמר לי שבבונוס קונים משהו שרוצים. אז החלטתי שאני קונה לי מצלמה שווה…אותה אחת שאני מצלם בה עד היום את כל התמונות שלי.

התחלתי לשחק איתה. ולאט לאט הצילום הפך להיות משהו מרגש.

קראתי מלא בלוגים על צילום, הסתכלתי על תמונות שאהבתי וניתחתי אותן ובעיקר צילמתי המון. התחלתי ללמוד איך להוציא מהמצלמה דברים שאני אוהב.

המצלמה הייתה הדרך חזרה לבלוג.

 

 

“אוזניים” על שירים שאני אוהב

אני מאוד אוהבת שירה. לא סתם נמשכתי לבלוג שלך. שירים מסקרנים אותי, תמיד מוצאת בהם משהו על עצמי…

למה אתה כל כך אוהב שירים? איזה משורר אתה אוהב במיוחד?

אני אוהב שירה עברית היא תמיד הייתה חלק מהחיים שלי. אין לי המון מטלטלים, אבל ספריית השירה שלי עוברת איתי לכל מקום ותמיד גדלה. בכל ספרי השירה שלי תמיד תמצאי

“אוזניים” על שירים שאני אוהב ורוצה לעשות איתם משהו או לחזור אליהם.

שירים מתמצתים חוויות רגשיות בשבילי וכששיר מצליח לחדד לי חוויה שלי או להסביר לי משהו על העולם, אני תמיד מאוד מתרגש. אגב, זה עובד לי רק בעברית. ניסיתי לתרגם פוסטים

לאנגלית והבנתי שזה לא זה. מה גם ששירה באנגלית אני פשוט לא מצליח להבין. אין לי את העומק השפתי והתרבותי.

עם המשוררים העבריים כבר פיתחתי יחסים. למדתי לאיזה משורר “לפנות” כדי לענות על הצרכים שלי, כדי שהשיר יתאים לי לחוויה הרגשית, לתוכן ולתמונות של הפוסט.

אני מאוד אוהב את לאה גודלברג, יהודה עמיחי, אורית גידלי, ביאליק…

איך אתה בונה פוסט? מה בא קודם השיר או המתכון?

לפעמים פוסט מתחיל ממתכון, לפעמים מרעיון שהייתי רוצה לכתוב עליו או משיר שמדגדג לי הרבה זמן…

עם הזמן המתכונים בעיני הופכים להיות פחות חשובים, כשהתחלתי הם היו הכוח המניע של הבלוג, אבל אם אני מגדיר היום את הבלוג שלי הוא עדיין בלוג בישול אבל האוכל הוא הכלי, לא המוצר.

יותר מעניינים אותי חומרי הגלם, לשחק בטקסטורות ובצבעים שלהם ביחסים שלהם, בזוויות הצילום. יש פחות ופחות תמונות של המנה המוגמרת בבלוג ויותר ויותר של חומרי הגלם.

נראה לי שזה היה מחויב מציאות כי אני פשוט לא ממש יודע לעשות “סטיילינג” של אוכל, זה תמיד נראה ליד.

לשחק באוכל אני יודע יותר טוב.

הכרתי אותך בין היתר דרך הספירלות המקסימות שהיית מעלה באינסטגרם.  מאיפה האהבה הזאת לספירלות?

הייתה לי חסה ורציתי שתהייה לי תמונה חדשה לאינסטגרם. התחלתי לקטוף את העלים שלה והם הסתדרו על השולחן באופן טבעי בספירלה. וממש אהבתי את זה, אז מאז אני משחק בספירלות…

כל התהליך הזה של “המשחק” גורם לי להרבה שמחה ואני מאוד מתרגש מהעשייה ומהצילום של פוסט חדש ומהעלאה שלו לאוויר.

 

PicMonkey Collage 3

 

מתי שיש לי השראה

מה התדירות שאתה מעלה פוסטים? יש לך יעדים קבועים?

אני מעלה פוסטים כשהם באים. מתי שיש לי השראה. לצערי עוד לא למדתי איך להביא אותה באופן יזום.

איך זה לכתוב בלוג בעברית רהוטה בעיר הכי ניו יורקית בעולם?

הבלוג שלי קרה לי בניו יורק. זה מה שאני מכיר ויודע.

זה שהוא בעברית נותן לי התעסקות וקשר חי עם הארץ על אף שאני לא גר שם. הוא מאפשר לי עוד דרך לשמור על קשר עם הארץ ואפילו ליצור קשרים חדשים מכאן.

איך התחלת, איך פרסמת את הבלוג שלך?

כשהעליתי את הבלוג כתבתי לבלוגרים ותיקים שאהבתי ועיצבתי את הבלוג גם בדמותם ומתוך ההיכרות עם הבלוגים שלהם. הם היו נדיבים מאוד ומההתחלה הם מאוד פרגנו לי ולאט לאט נוצרה סביבי הקהילה שממשיכה לגדול היום.

יש לי היום 2500 מנויים לבלוג וקרוב ל-3000 עוקבים באינסטגרם וגם בפייסבוק.

באופן אישי אני מאוהבת בפוסט שלך על רסק התפוחים. איזה פוסט שלך אתה הכי אוהב?

יש לי עד היום 55 פוסטים. ובדרך כלל אני הכי אוהב את הפוסט האחרון שאני מעלה עד שנמאס לי ממנו.

אחד שזכור לי במיוחד הוא הפוסט על הניוקי עם השיר “הזמן” של לאה גולדברג. זה פוסט על הזדקנות והתבגרות שהכל “ישב” בו כמו שרציתי.

 

PicMonkey Collage0000

 

רגעים אנושיים

איך אתה שומר על קשר עם הקהילה האוהבת שלך בבלוג?

אני מגיב לתגובות ומאוד אוהב לקבל אותן. נהנה מאוד לקרוא מה אנשים כותבים לי ואני מאוד משתדל להגיב בחזרה לכולם.

מה אתה הכי הכי אוהב לעשות?

אני מאוד אוהב לטייל בעולם ומאוד אוהב את ניו יורק ואת התרבות שבה. זאת עיר של תרבות של יצירה. אנשים כאן חולמים את החלומות שלהם וגם עושים אותם.

אני משתדל לראות כמה שיותר הצגות ומחזות זמר ולגלות דברים חדשים בעיר ובאופן כללי אני מת על הפתיחות וקבלת האחר שיש בעיר הזאת, לא משנה מי ומה אתה.

אבל מעבר לכל זה אני אוהב רגעים אנושיים עם אנשים. חוויות משותפות, רגעים אינטימיים, שותפות…ואני חושב שזה מה שמניע אותי יותר מכל…

כשבא לך לבשל, מאיפה אתה לוקח מתכונים, רעיונות ?

מאוד אוהב לאלתר, ומאוד אוהב לקחת מתכונים מבלוגרים שאני סומך עליהם.

כשאני מחפש מתכון עם טריק אני פונה למאיה מבצק אלים….

מתוק אני פונה לעוגיונט

כדי להרשים בעבודה אני הולך מיד לאפרת

כשאני רוצה משהו מיוחד לגל פתיתים

וכשאני רוצה ארוחת ערב טעימה וקלה אז הילה מביסים...
ועוד מלא…

אני קוראת הרבה המון בלוגים והשם של הבלוג שלך, הוא באמת בעיני אחד היפים.  הוא מדייק את הבלוג שלך ואותך באופן מושלם.

מה יש בשם הזה עבורך?

אני מת על השם. בלעדיו לא היה לי בלוג. הוא התמצית של כל מה שקורה בבלוג.

הבלוג מתפתח כל הזמן ואני כותב אותו למען היצירה וההבעה שלי וכדי לשמור על קשר עם העולם. הוא לא בלוג למטרות רווח אז אני מרגיש שמותר לי לעשות בו מה שבא לי.

הוא בלוג על החיים שלי ועל מה שמעסיק אותי. הוא קורות החיים שלי, הגרסה המורחבת…

 

PicMonkey Collage77

 

שאלת השאלות…עד מתי אתה חושב שתמשיך לכתוב את הבלוג?

לתמיד…או עד שהוא ייגמר…יש לי שליטה עליו אבל גם אין לי שליטה עליו אז אי אפשר ממש לדעת.

אני מקווה שהוא ילווה אותי עוד הרבה זמן כי הוא מסב לי הרבה שמחה והנאה.

 

PicMonkey Collage999

 

כל התמונות בפוסט זה צולמו ע”י יובל והן מתוך הבלוג ומהאינסטגרם של “שירה אכילה” © כל הזכויות שמורות

קולאז’ כתום וקולאז’ תפוחי עץ TAMARIANDME התמונות מתוך שירה אכילה © כל הזכויות שמורות

“שירה אכילה”  בפייסבוק  ובאינסטגרם

הכי שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם 🙂

אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.

לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים  של השיתוף כאן למטה.

אז ספרו לי על ניו יורק שלכם?  עיר אחרת שעושה לכם את זה? מקומות שאתם אוהבים ? מקומות אחרים? מקומות של ללה לנד? מקומות שאתם זוכרים? מקומות של קסמים?

אשמח מאוד לשמוע ולהגיב.

אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamariandme@gmail.com.

לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם !

תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן, איתי.

תמר סלונים ליבס (תמרי)

 

42 תגובות

  • יונית הגיב:

    פוסט מעניין מאוד. איזה יופי. שיתפתי כמובן

  • מיכל מנור הגיב:

    תמרי,
    את מראיינת נהדרת.
    לא פשוט ,בעיקר למי שכותב בצורה כה אישית כמוך, לפנות את הבמה למישהו אחר, אבל את עשית זאת בכישרון רב והצלחת להוציא מיובל את כל המידע המסקרן על הבלוג שלו, על הכתיבה שלו ועל השראה בכלל.
    אני אוהבת ששמרת על הקו של הבלוג שלך גם בראיון איתו.
    והתמונות שלו…..יפות יפות שבא לבכות….

    • תמרי הגיב:

      מיכלי,
      כבר כתבתי לך שלקבל ממך מחמאה כזאת כמראיינת כל כך מנוסה זה הכי כיף לי לשמוע.
      כשהתחלתי את הבלוג שלי היתה לי בסרגל העליון קטגורייה של אורח החודש ובסוף היא בוטלה.
      כמו שכתבת, חששתי שבבלוג כזה אישי פתאום אכניס משהו אחר שלכאורה לא קשור אליי….
      אבל הבנתי הפעם, שאם מראיינים מישהו שבאמת אתה מרגיש קשר וחיבור למה שהוא עושה בסופו של דבר אתה שומר על המסגרת האישית שלך בבלוג וזה כנראה מה שקרה כאן.
      התמונות שלו נהדרות ואם את עוד לא עוקבת אחריו באינסטגרם אז ממליצה בחום!

  • נעמי הגיב:

    תמרי פוסט שכולו שירה אהבה .
    לאדם המרואיין ,לצילום לאוכל ושירה .
    דרכך גם אני התוודעתי לבלוג הזה והוא יפה יפה.
    מאד אוהבת לגלות אותך כמראיינת והפן האישי שלך נשמר גם פה …
    בלוגרית משובחת המראיינת בלוגר משובח חגיגה .

    • תמרי הגיב:

      נעמי,
      ידעתי שתתחברי ותאהבי את הבלוג הזה. גם בו יש סוג של ריפוי, דרך מילים ותמונות ורגשות.
      לא מכירה גברים שיודעים לכתוב ככה כמו יובל.

      תודה על המחמאה הענקית….בלוגרית משובחת….ואוו.
      היה שווה הכל.
      את יקרה לליבי נעמי
      תודה רבה על המילים שלך. ריגשת אותי מאוד.

  • Karen B הגיב:

    ניו יורק היא אחד המקומות שהייתי רוצה לגור בהן לפחות פעם אחת… בינתיים זה נשמע לי כמו חלום רחוק, אבל מי יודע לאן החיים יובילו אותי… הבלוג פוסט מקסים 🙂

    • תמרי הגיב:

      הי קארן,
      בדיוק אתמול קראתי עלייך בפוסט של שירה..:) והסתקרנתי לדעת מי את יותר לעומק. וכמו שאני תמיד אומרת כנראה אין סתם. לא כנראה… אין סתם.
      כשחזרתי מניו יורק או בעצם עוד כשטיילתי בה, זה היה לי ברור שאני מוסיפה לרשימת הדברים שאני רוצה לעשות, שנה של מגורים בניו יורק. זה יקרה ללא ספק.
      מחשבה יוצרת מציאות אז פשוט אל תרפי מהמחשבה הזאת והיא תהיה חלום הרבה יותר קרוב.
      אם קראת אותי אז כתבתי שללה לנד ומקומות של פנטזייה הם המקומות שנותנים לנו מקום לחלומות האמיתיים. ככה אני מאמינה.
      תודה רבה שביקרת אצלי בבלוג מקווה שתישארי 🙂 ותודה שהגבת לי
      הולכת עכשיו לבלוג שלך….להציץ 🙂 ולהכיר….
      תמרי

  • עופרי הגיב:

    שניכם אנשים של מילים, של שירים, של כבוד למילה הכתובה ולאופן ההגייה שלה. אסתטיקה, טעם וריח. כמה נעים בטח להיות בניו יורק ולפגוש את יובל. להרגיש בית, עניין סקרנות.
    הפתעת אותי פה עם פוסט שונה מאוד מהמוכר, אבל כאמור מרגיש בבית. איזה כיף היה לי להרגיש לרגע שאני יושבת עם שניכם לשיחה הזו. על אוכל, אנשים, מילים, אסתטיקה ופירגון. ועל אוכל כמובן!
    תודה!

    • תמרי הגיב:

      עופריקי,
      טוב, נו….בזכותך הראיון הזה בכלל נוצר כי רק את ולא אחרת הכרת לי את הבלוג הזה עוד שהיינו בלוגריות טריות מהטירונות….
      דיברנו עלייך הרבה בשיחה שלנו ואני חושבת שלא סתם.

      זה כמו שכתבת…מילים, אסטתיקה, טעם וריח כל אותם הדברים שיש גם בך בכאלה עוצמות.
      חיבור מבורך של הכל.
      מקווה לראיין אותך באיזה בית קפה. הלוואי בניו יורק…אבל גם כאן טוב לי העיקר שנפגש כבר.
      אוהבת אוהבת
      תמרי

  • לאה הגיב:

    ניו יורק ואוכל זה שילוב מנצח. וניו יורק שלי…. זה דורש פגישה. מתי נפגשות?

    • תמרי הגיב:

      הי לאה יקרה,
      ניו יורק לא נגמרת הא??
      יש לי חומר לעוד ארבעה פוסטים לפחות וכל זה רק מעשרה ימים….
      ואוכל וניו יורק…כן מנצח לגמרי.
      משהו בשילוב כאן של בלןג בעברית על אוכל שמצולם בניו יורק עושה את זה למשובח ומסקרן.

      מבטיחה להפגש ממש בקרוב, כבר מדברות על זה המון זמן….:)
      נעבור לפרטי מה שנקרא….
      תודה לאה על התגובה שלך…נמשיך לדבר על ניו יורק על קפה…

  • גלית הגיב:

    תמרי, מעניין ומשובח. מה יותר טוב מפוסט על ניו יורק מילים ותמונות. נהנתי ממך כמראיינת מאוד !

    • תמרי הגיב:

      תודה גלית יקרה, שמחה שגם כמראיינת אהבת אותי.
      והשבוע גם ככתבת…. 🙂
      תראי מה זה…
      היה שווה הכל. אולי אציע את עצמי לאיזה עיתון בסוף….?:)

  • כרינה ובר הגיב:

    אני יודעת כמה התרגשת לפני הראיון הזה ועד כמה את אוהבת את הבלוג “שירה אכילה”. שני הדברים שציינתי באים לידי ביטוי בראיון. בשאלות שבחרת לשאול, בצילומים שבחרת לשים. החלק השני מסכם באופן נכון ושלם את התשוקה שלך לעיר ניו יורק ולחוויה המיוחדת שלך בה.
    בזכותך, נרשמתי לבלוג שלו.

    • תמרי הגיב:

      בטוחה שמאוד תהני מהבלוג שלו, גם אלייך הוא ידבר.
      האוכל שם זה לא העיקר….הרבה רבדים הרבה עומקים…
      חשבתי עלייך הרבה כשנפגשתי עם יובל. גם בהקשר לתחום העיסוק המרתק שלו…
      תודה כרינה…

  • תמרי
    פוסט ממש מקסים!
    השאלות שלך חושניות וממוקדות כרגיל (נשמע אוקסימורון? מסתבר שלא ממש! )- גם דרכן עוברת חוויה צבע וריח – כמו בכל שאר הפוסטים שלך. ואת גם יודעת לבחור את המרואיינים שלך שמשתקפים דרכך ודרך האנרגיה שלך.
    מה שמראה שלא ממש משנה מה כותבים אלא מי הכותב/ת ומהי הרוח שלו או שלה.
    אהבתי מאד את התמונות שבחרת. הן ססגוניות, מפתות ומלאות בחושניות….כן שוב חושניות.
    בהחלט ניתן לומר שזהו ראיון ייצרי ויצירתי ביותר. ממש מהמם! אהבתי מאד.
    הולכת להתרשם מכל הקישורים לבלוגים שהבאתם. נשיקות.

    • תמרי הגיב:

      מיכלי,
      וואו איזו תגובה, אני צריכה שתתרגמי לי אותה קצת…:)
      מענייין אותי למה הרגשת שהשאלות שלי חושניות…(מודה שזאת תכונה שיש בי..לא רק בהקשרים הברורים שלה:)גם בהקשר של סקרנות מאוד גדולה…)
      התמונות יפות יפות, הן לא שלי, אבל היה לי האמת מאוד קשה לבחור מכל מה שהוא צילם… כולן היו כל כך יפות. בחרתי בסופו של דבר את מה שהבטן שלי רצתה…ואולי זה מתקשר לחושניות שאת מדברת עליה…בלי ששמתי לב.

      ראיון ייצרי…איזו נקודת מבט אחרת ומעניינת אפילו בלי שהתכוונתי לזה…
      אוהבת את הראש שלך
      את משהו מיכלי….

  • טלי יחיה הגיב:

    את הבלוג שירה אכילה הכרתי דרכך בפרלמנט. והניצוץ שהיה לך בעיניים כשספרת לי שאת נוסעת לראיין בלוגר בניו יורק, יובל משירה אכילה אני זוכרת עד עכשו.
    פוסט נפלא, מראיינת נהדרת, תמונות נפלאות.

    • תמרי הגיב:

      מתגעגעת איזה כיף שמתראות עוד מעט….ועוד ללילה שלם:)
      אני חושבת שמעבר להתרגשות לראיין את יובל כל החבילה כולה היתה מנצנצת…
      אני וניו יורק….ולראיין…ובכלל…זה ייצר ביחד משהו אחר.
      אם נגיד הייתי מראיינת אותו כאן בארץ….לא חושבת שהתוצאה הייתה זהה.

      או כמו שאבא שלי אומר לוקיישן לוקיישן לוקיישן.
      איזה כיף להיות מראיינת נהדרת וזה הראיון הראשון שלי 🙂
      תודה טלי יקרה…

  • תמי בן שחר הגיב:

    אהבתי את פרק א׳, ועכשיו אהבתי גם את פרק ב׳. באת לי בול בזמן עם הפוסטים האלה על ניו יורק, וזה נורא יפה שחיברת את זה פתאום לבלוג של יובל. מסכימה גם עם מי שאמרה שאת מראיינת מצויינת. בקיצור, תענוג. אז תודה על הבלוג המקסים.

    • תמרי הגיב:

      הי תמי,
      תודה רבה, גם על פרק א’…תמיד שמחה לפגוש כאן אנשים חדשים.
      מקווה שתשוטטי קצת בבלוג שלי כי אני חושבת שיהיה לך מעניין…
      לאט לאט כל פעם קצת 🙂

      מודה גם לך על מחמאת המראיינת בהתחשב בזה שזו פעם ראשונה שראיינתי בבלוג.איזה כיף לשמוע.
      להכניס מישהו לבלוג שלי זה כניסה לחלקת אלוהים הקטנה שלי ולכן לא כל אחד כנראה מסוגל לתת לי את האומץ הזה. במקרה של שירה אכילה, לא היתה לי שום בעיה, כי זה בלוג שאני באמת מרגישה קשר אחר אליו.
      שוב תודה שאת כאן ועל כל הפרגון שאף פעם לא מובן לי מאליו.
      תמרי

  • נויה קומיסר הגיב:

    תמרי פוסט מעולה. לא הכרתי את הבלוג המקסים שהצגת בפוסט וזו היכרות עם מקצוען אמיתי. מעבר לכך שהאיש מיוחד ,רגיש ובשלן בחסד, שהראיון כתוב וערוך בצורה שמאוד מושכת לקרוא אותו, גם המידע שמועלה בפוסט, הוא נפלא ומאוד איכותי ופרקטי. אז תודות לרוב.

    • תמרי הגיב:

      נויה יקרה תודה רבה רבה, אכן מיוחד ורגיש ובשלן. הכל נכון. צודקת.
      מעל לכל אני חושבת שהוא פשוט מביא משהו קצת אחר בבלוגיספירה ובבלוגים שיש להם נגיעה על אוכל.
      משהו מאוד איכותי, עם קול קצת שונה…
      וכמובן תמיד שמחה שאת כאן, את מקסימה!

  • חן סיון הגיב:

    אני אגיד לך מה, זה לא דווקא הפוסט הזה
    זה הבלוג שלך כולו, שהוא תמונת מראה שלך
    תמונת תקריב שיוצאת לפעמים ב’זום-אאוט’, וחוזרת פנימה
    זזה לרגע הצידה ומוצאת שגם כאן – זו את עצמך
    .
    לפני שנים, הרבה שנים, אולי עשר, כששמעתי בפעם הראשונה על היצור הזה שקוראים לו בלוג, לא הבנתי
    לא הבנתי איך יכול יומן אישי שלי – שהרי בלוג הוא web-log, יומן רשת – לעניין אנשים אחרים. זרים.
    ומה פתאום שאני בכלל ארצה לשתף את אותם זרים ביומן האישי שלי?
    ולמה שאני אקרא יומן אישי של מישהו אחר?
    .
    הרבה שנים עברו מאז
    שנתיים וחצי כמעט שאני בלוגרית, ולא יודעת איך לחיות את חיי אחרת
    שנתיים וחצי שאני קוראת בלוגים, צופה בבלוגים, נושמת בלוגים
    ואת.
    תמרי, הבלוג שלך ממצה את המהות של בלוג
    כקנווס אנסופי ונצחי לביטוי של נשמה עשירה ביצירה
    כמצע לשפה חזותית, ייחודית רק לה, לנשמה שהיא את
    וכבית לשפה הכתובה, שהיא אותה שפה שבה כולנו מדברות וכותבות, אבל ייחודית רק לך
    .
    הפוסט הזה על הבלוגר בעל עין-המצלמה המחודדת כשלעצמה
    (התמונה של חצאי ההדרים: שלמות שאין כמותה)
    הפוסט שהוא מהות הבלוג – כל בלוג – כבית לסיפור
    גם הבלוג הזה של יובל: שירה אכילה
    המתכון, בדיוק כמו שהוא אומר, הופך להיות דרך אל המהות, שהיא הסיפור
    כי אנחנו בני האדם אוהבים סיפורים
    ולכל אחד יש סיפור לספר. או חמשה, או אינסוף
    ורק צריך מקום לספר אותו
    מדורת שבט
    .
    תמרי, את עושה לי ביצפר

    • תמרי הגיב:

      חן….אהובה…לקח לי כמה ימים וקראתי אותך שוב ושוב ושוב ושוב…מעבר למה שכתבת לי את כותבת כל כך יפה כל כך נקי וברור. אוהבת לקרוא אותך.
      לפעמים אני לא מאמינה כמה אהבה וכמה פרגון יש בך. וכמו שכתבתי כבר הרבה פעמים כאן, זה באמת אף פעם לא מובן לי מאליו…
      אני לא יודעת מה לענות על מילים כאלה מעבר לזה שבא לי לחבק אותך ולהגיד לך תודה. כאישה לאישה, כאדם לאדם וכבלוגרית לבלוגרית…
      יש לי ימים לא פשוטים לפעמים כשאני כותבת פוסטים. את הרי יודעת מאיזה תהומות ומעמקים הפוסטים שלי לפעמים מגיעים וזו עבורי הרבה פעמים התמודדות לא פשוטה. החשיפה, העידון של הכאב…
      הרבה פעמים אני יושבת ואומרת…שלשה שבועות על פוסט מה את נורמלית?? למה את צריכה לספר את כל הדברים האלה…
      אבל כמו שכתבת אני כבר לא יודעת אחרת, הבלוג שלי הוא הקנווס שלי (איזה דימוי נפלא)של כל מה שיש בנשמה שלי והרבה הרבה מעבר.
      כל מי שכאן ,יצר איתי את מדורת השבט הנפלאה הזאת שמאירה לי כל פוסט ופוסט בכל כך הרבה אור יקרות.
      ואת ללא ספק חלק כל כך יקר לי במדורה הזאת.
      אני רוצה לכתוב לך לסיום משפט ששבה את ליבי מהספר שסיימתי עכשיו, יונית אמרה לי את חייבת לקרוא אותו, חשבתי עלייך כשקראתי אותו יש משהו בכתיבה שם שהזכיר לי אותך.

      מלכת היופי של ירושליים של שרית ישי לוי.
      “האהבה גבריאלה משקה את הבנאדם ומי שלא זורמת לו האהבה בגוף מתייבש”.
      משפט שאימצתי והוא נכון גם לגבי הבלוג הזה ולגבי כל דבר בחיינו…..
      כי בלי אהבה ותשוקה מה שווה הכל…
      מחר תקבלי ממני חיבוק אמיתי סוף סוף…
      אוהבת אותך חן תודה רבה רבה.

      • חן סיון הגיב:

        רק עכשיו קראתי את זה, הרבה אחרי שכבר נפגשנו, ועוד הרבה מים זרמו בנהר החיים
        וגם הרבה אהבה בעורקים ובוורידים
        עברתי לדירה נעימה ומקסימה, ולוח החזון ימוסגר וייתלה אחר כבוד במרכז הבית
        .
        הספר הזה שאת כותבת עליו מחכה לי כבר הרבה זמן שאקרא אותו
        אני בתקופה כלכך עמוסה שלא מוצאת לי כוחות לקריאת ספרים
        רק מקשיבה לאודיו, ובורחת אל ספרות רומנטית, שהיא בדרך כלל לא סוג הספרות שאני בוחרת בה.
        כשירווח מעט הלו”ז, אדיע אל הספר, גם בהמלצתך
        אני בטוחה שאהנה

        • תמרי הגיב:

          יקרה שלי באמת קצת דאגתי לך 🙂 אבל זכרתי שאמרת לי שאת במעבר דירה…
          איך אני שמחה שאת אוהבת את הדירה מרגישה מהמילים שלך שטוב לך שם.
          והלוח המרהיב שלך ללא ספק יכניס הרבה אנרגיות טובות ומזוקקות לדירה.

          אין כמו מוסיקה וספרות רומנטית בתקופות כאלה.
          הספר הזה הוא לא ספר הוא בכלל סרט….
          אשמח שנחליף עליו חוויות…

  • תמרי את השראה! משהו בכתיבה שלך “מביא את המוזה”
    כתבתי פוסט חדש בבלוג שלי תוך כדי קריאה בפוסט שלך. כל שורה שלך גרמה לי לכתוב עוד שורה משלי.
    את פשוט נהדרת! תודה ענקית על שאת את!

    • תמרי הגיב:

      רבקה,
      תודה תודה תודה.
      את מחייכת אותי כל פעם עם מה שאת כותבת וזה מרגש ועושה לי כיף גדול לשמוע.
      קראתי לא מזמן את הפוסט שלך על תל אביב והגבתי לך ארוכות.
      אם הייתי לך לאיזה שהוא מקור השראה אז לגמרי עשיתי את שלי.
      חיבוק גדול ושוב המון תודה. זה אף פעם לא מובן לי מאליו כל הפרגון הזה!

  • מירב הגיב:

    תמרי.
    אהבתי את השאלות.
    אהבתי את התשובות.
    את התמונות.
    פוסט נפלא שגורם לי לחייך. נפלא!

  • סיון הגיב:

    תמרי,
    איזה ראיון מרתק.. ניו יורק+ ראיון בלוגים מסקרן+ אוכל+ תמונות להתעלף = פוסט מוווווווווווווווושלם
    יאללה צוללת למקרר לנשנש משהו כי עכשיו אני רעעעעעעעבה
    נשיקות

    • תמרי הגיב:

      תודה מתולתלת שלי….התמונות שלו אכן להתעלף וזה עוד באמת על קצה המזלג.
      יש לו חשבון אינסטגרם מקסים!ממליצה.
      איך אני שמחה שאהבת….זה ראיון ראשון שלי…אז כנראה שיצא לי בסדר 🙂

  • לירון חרט הגיב:

    איזה פוסט מתוק!

    מרגיש כמו המשך ישיר של הקצב הניו-יורקי מהפוסט הקודם,
    גם בשאלות וגם בלוק. לא הכרתי את “שירה אכילה” ובהחלט מתכוונת לעשות שם ביקור 🙂
    חיבוק

  • תמרי הגיב:

    תודה לירוני!
    השתדלתי לשמור על המבנה והקצב שלי למרות שזה ראיון ותמונות על מישהו ומשהו אחר…

    ממליצה לך לבקר לגמרי….המון נשמה..המון תובנות. יובל בעצמו אמר שהאוכל זה רק הכלי שם….
    זה באמת בלוג שהוא הרבה מעבר….

  • תמרי,
    איזה כיף היה לך לפגוש את יבול ולרעיין אותו לבלוג. עבורך זה וודאי היה סוג של הגשמת חלום קטן. ‏הגשמת חלום, קטן כגדול, הוא תמיד אירוע ענק‎!‎
    אני מאחלת לך שפע של חלומות והזדמנויות מדויקות להגשימן.‏
    הילה

  • תמרי הגיב:

    May all my dreams come true
    תודה הילה יקרה שלי…
    יש לי אהבה גדולה למילה חלומות. קטנים גדולים הם תמיד מתקבלים אצלי בברכה ובזרועות פתוחות…
    תודה על התגובה שלך…תמיד שמחה שאת כאן!

  • תמר הגיב:

    איזה כיף גם לקרוא על ניו יורק, גם על בלוגר כזה מוכשר וחמוד, וגם על אוכל כזה מגרה וגם לקרוא על הדרך שלו… ממש מעורר השראה! ואת ריאיינת ממש נכון. אילנה דיין תיזהרי!!!

  • אני הגיב:

    תמרי את מרגשת אותי כל הזמו מחדש

  • מורן הגיב:

    לא בטוחה מה נשמע לי יותר כיף, ניו-יורק, או לשבת לראיין את יובל..

    • תמרי הגיב:

      הי מורן,
      אני אעשה לך סדר…
      ניו יורק היא אחת ויחידה. וגם יובל.
      🙂 מקווה שזה עונה לך על השאלה….
      משניהם נהניתי לחלוטין…ולגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *