חתולים

עוף בקארי

יש רגעים בחיים שאתה זוכר את השעה והיום המדויקים שהם קרו לך,  גם אם הם לא ממש חשובים.

מין סוג של אינפורמציה שנחרטת לך במוח כולל התמונה המתלווה אליה או הסיטואציה.

קופי פייסט לכל החיים ושום וירוס לא ימחק את זה.

לי זה קרה ביום שני, בשעה אחת עשרה ושלושים.

אני זוכרת שהתחשק לי בטירוף ממרח שוקולד “השחר” על פרוסה של לחם אחיד.

הרמתי את עצמי מהכיסא במשרד מפקד הבסיס וצעדתי לחדר האוכל שלנו. מרחק של שתי דקות הליכה.

היה חם. בטירוף.

אוגוסט.

יום שני היה היום של עוף בקארי. ככה זה בבסיס של חיל האוויר שיש בו מאה איש

אתה יודע כל יום מה יש לאכול וזוכר את זה בעל פה.

“היי משה מה נשמע?” אמרתי לטבח שלנו, ובלי להסתכל אליו אפילו, הלכתי למזווה במטבח, הוצאתי לי קופסא של

ממרח שוקולד “השחר” ושקית עם לחם פרוס. מעשה שחזר על עצמו לפחות פעמיים שלוש בשבוע.

כשבאתי לצאת מהמטבח, הרמתי מבטי למשה ומאותו רגע (השעה הייתה רבע לשתיים עשרה בצהריים)

ועד רגע זה, לא נגעתי יותר בבשר. עשרים ושמונה שנה.

מתתי על יום שני ועל העוף בקארי של משה. הוא באמת  היה טבח כמו שאומרים, סוף.

פינק את כל מהנדסי האווירונאוטיקה ששרתו אצלנו בבסיס באוכל הכי טעים.

אבל הרגע הזה שהוא עמד, מזיע, לגופו גופיית סבא לבנה עם כתמי בישול, עדשות משקפיו מכוסות דוק מאדי הבישול

ומהחום ושתי ידיו עד בית השחי בערך, חופרות בקערת נירוסטה ענקית ומערבלות את העוף עם הקארי לארוחת צהריים.

(ואיך להגיד בעדינות, משה לא היה מהגברים החלקים…היה כיסוי טבעי לגופו…)

הוא הרים אליי את הראש, נוטף זיעה וחייך חיוך שבע רצון: “את רואה מותק,

ככה הטעמים חודרים הכי טוב לעוף שמערבבים בידיים”

השארתי את הממרח והלחם וטסתי לשק”ם לקנות לי בוטנים מצופים וקולה.

 

שפר הופעתך

חתולים אוהבים בסיסים צבאיים. אוכל בשפע שזורקים לפח ועל הרצפה.

ברזים מטפטפים, הרבה ידיים שלעיתים מלטפות (אך לעיתים גם מגרשות) ובעיקר הרבה מקומות מסתור ושינה.

בבסיס בו שירתתי הסתובבו הרבה חתולים. אהבתי ללטף אותם בשמירות המייגעות בלילה קר

לקבל מהם קצת חום ואהבה.

אהבתי לשמוע אותם מייללים לקראתי כשהייתי באה בבוקר.

אהבתי לראות אותם משתזפים מתחת לשלט “חייל שפר הופעתך”,

או עומדים במסדר הבוקר ומסתכלים איך הדגל עולה ויורד על התורן, כאילו זו ציפור שתיכף יטרפו.

כשהשתחררתי, השארתי לי דור המשך בבסיס שימשיך לדאוג ולטפח אותם.

אבל את הצמחונות שלי לקחתי יחד איתי. מתנה מופלאה לחיים שהעניק לי הטבח משה.

אפילו בלי לדעת.

הצמחונות שלי באה בד בבד עם אהבתי העצומה לחיות. והרגע בו החלטתי שאהיה צמחונית,

היה בדיוק הרגע המתאים בחיי לעשות כן.

psifas

משהו גנטי

חתול בעיניי זו חיה מושלמת ויסלחו לי כל אוהבי הכלבים  ואני באמת אוהבת חיות אהבת אמת. גם כלבים.

אבל אין מה לעשות חתול זה:  ח ת  ו  ל !

והעולם מתחלק בנושא הזה מאוד ברור: אלה שאוהבים חתולים ואלה שלא.

אני מאלה שאוהבים.

הכי אוהבים. הכי הכי אוהבים.  בן זוגי למשל לא אוהב אותם. הכי הכי לא אוהב אותם.

כשאני רואה חתול ברחוב, יוצא לי קול מיוחד כזה, שיוצא לי אך ורק כשאני רואה חתול.

כשאני מאכילה חתול רחוב רעב, אני מרגישה שעשיתי משהו גדול למען החתולים, אבל גם משהו קטן בשביל עצמי.

כשאני מלטפת חתול, אני רוצה ללטף אותו עוד ועוד. כמה שהוא ירשה לי.

אני מעריצה את החוכמה והאינטליגנציה של החתולים ואת יכולת ההישרדות שלהם.

מעריצה את נקיון הגוף שלהם. כמה הם נקיים ומבריקים. חתול שאינו מלקק את עצמו ומנקה את עצמו,

מאותת לנו שהוא לא בסדר…

שאני מקטרת (וזה קורה לי כמה פעמים ביום ) אני שמחה להיזכר שקוטר ביידיש זה:  ח ת ו ל

ומשם נולדה המילה: ל ק ט ר. גאוני לא?

לא הייתי מוכנה לגור באנטארקטיקה, כי זה המקום היחידי בעולם שאין בו חתולים…

הייתי רוצה (בגלגול הבא שלי כנראה ) להיות גמישה כמו חתולה.

כולי מתמלאת חמלה והערצה, למראה חתולת רחוב שמעבירה בפה שלה את גוריה למקום מסתור. גור ועוד גור ועוד גור…

כולי מתמלאת דאגה כשאני רואה חתול חולה.

כשאני רואה חתול שנדרס, הבטן שלי מתהפכת, העיניים שלי דומעות ולוקח לי יום שלם להירגע.

מודה, זה יותר חזק ממני. משהו גנטי כנראה, כי כל הצד של המשפחה שלי פשוט “מת” על חתולים.

 

התחלה חדשה

“בשביל מה בנינו סוכה?”  אמרתי לשני ילדיי. בואו לפחות נשב בה קצת.

כמה ימים לפני, עברנו לגור ביישוב חדש ומה שקרה אחרי כמה דקות בסוכה, שינה לנו את החיים לשנתיים הבאות.

זו היתה מתנה שבאה בדיוק בזמן.

“אמא תראי מי כאן!” אומרת הבת שלי, אני מסתכלת למטה ורואה חתול קטן, עם כתמים שחורים, לבנים וחומים.

הרמתי אותו, ליטפתי בעדינות ולמרות שכבר החשיך, הבחנו שלחתול יש בעיה עם העיניים.

במקומן היו שני כתמים שחורים עם אישון לא ברור. הבנו שהוא עיוור.

“מה נעשה אמא”? “נטפל בו”, אמרתי ורצתי להביא לו טונה עם קצת חלב.

בימים שאחרי סידרנו לו כלוב קטן בחצר, עם שמיכה וקצת אוכל ומים והבנו שחתולי טריקולור

עם שלושת הצבעים, הם תמיד נקבות.

הבת שלי קראה לה קיצי (מחווה לאייל קיציס)

כעבור כמה ימים קיצי נעלמה.

לא עזרו החיפושים ברחוב, בשכונה, שריקות, מצמוצי שפתיים, קיס קיס קיס…כל הקולות האלה שקוראים לחתול שיבוא.

אחותי (שגם היא פריקית חתולים מושבעת) הגיעה במקרה אלינו בערב ובידיה קיצי.

היא שמעה אותה מיללת מתחת לאוטו ברחוב. דרסו אותה.

הווטרינר  הסביר לי שהתאונה ריסקה לה את האגן, ושהיא לא תוכל ללכת יותר כמו חתול רגיל ושהתאונה תגרום להרבה

בעיות נוספות שיצוצו כפי הנראה בהמשך.

הוא נתן לי להחליט. “הטיפול בה לא יהיה פשוט” הוא אמר לי. “כמו תינוק נוסף בבית”.

אני כמובן בחרתי עבורה בחיים. בלי להסס לשנייה.

קיצי נהפכה לחתולת הבית שלנו, היא גדלה והבריאה ולאט לאט חזרה גם ללכת בדרכה שלה.

בלילות החורף היא הייתה מתגנבת למיטה שלנו, נצמדת לבטן ההריונית שלי ונרדמת איתי עד הבוקר מתחת לפוך.

מי שלא הרגישה חתול על בטן הריונית הפסידה. סוג של התמכרות שאין שני לה.

מכיוון שלחתולים יש שמיעה מדהימה, היא ממש ניהלה דו שיח עם קולות העוברית שלי בבטן.

קיצי הייתה מגרגרת והבטן הייתה זזה. שיחות שלמות.

ואני? הייתי רוצה מזה עוד ועוד. שלא ייגמר לעולם.

(אתם יודעים שחתול יכול לשמוע אפילו מחט שנפלה על הרצפה? אפילו צעד שעושים על הרצפה עם גרב…טיפת מים בכיור…)

noa&cat

שלמות

טיפלנו בקיצי  במסירות אין קץ. היא עברה עוד כמה וכמה ניתוחים וטיפולים אך לבסוף לא הייתה לי ברירה.

היו לה גם ימים ושבועות נפלאים, אך היא סבלה מאוד למרות כל הטוב שהיא קיבלה מאיתנו.

אני זוכרת את הבוקר. התינוקת שלי במנשא, אני מחזיקה את הכלוב וקיצי בתוכו.

אני נפרדת ממנה בבכי קורע לב אצל הווטרינר שלנו ומשאירה אצלי בלב צלקת לעולמים.

לקח לנו חודשים להתאושש. ואנו מתגעגעים אליה עד היום. חתולה מיוחדת, חכמה, משפחתית, שורדת

שלמרות כל חסרונותיה ונכותה הקשה,

הבן שלי תמיד אמר ועדיין אומר שהיא הייתה החתולה היפה ביותר בעולם.

התמזל מזלה בעולם הזה להגיע אלינו. זאת המתנה הקטנה שיכולתי לתת לה בחיי החתול שלה.

הילדים שלי למדו מזה שעור חשוב לחיים, שלמות, זה רק בעיני הרואה.

 

מכשפות

אני אוהבת לדמיין את חתולת הזבל השחורה שלי לולו, עונדת קולר מוזהב  משובץ באבני טורקיז ועל ראשה כתר קטן

בדומה לכתר שהמצרים הפרעונים היו חובשים.

סטייל מלכת שבא כזה.

במצרים החתולים היו חיות קדושות. מי שהעז להתעסק עם חתול דמו בראשו.

המצרים האמינו שלחתול יש תכונות אלוהיות.  המצרים העריצו אותם בשל זריזותם, יכולות הציד שלהם ונחישותם.

הם אפילו המציאו אלים בדמות חתולים.

בימי הביניים הכנסייה הנוצרית לא אהבה את הסגידה לחתולים והחלו להפיץ אמונות טפלות הקשורות לחתולים,

למשל שהחתולים הם שליחי השטן.

ושמכשפה יכולה ללבוש צורה של חתול וגם לה מן הסתם יש תשע נשמות.

מכירים או שמעתם את המושג: ציד המכשפות? זה בדיוק משם.

עשרות אלפי חתולים עלו למוקד יחד עם המכשפה שלהם באותה תקופה.

ואירופה הוצפה במכה קשה מאוד של עכברים ועכברושים.

לקראת המאה העשרים שוב עלתה קרנו של החתול והחל לפרוח מסחר של חתולים גזעיים.

הוא הפך לחיית בית נפוצה ואהובה וחתולי הרחוב לעומתם הפכו למדבירי עכברושים ועכברים מיומנים.

 

cats 2

 

החיים בזבל

למרות שהחתולים הגזעיים מגיעים לרמות יופי ומתיקות נשגבות, באמת ובתמים שאני הכי אוהבת חתולי זבל.

יש בהם משהו קסום.

הם פחדנים אבל רוצים פינוק.

חשדנים, אבל לאוכל הם מתקרבים במהירות.

הם אוהבים להעניק לי מתנות נפלאות ורומנטיות ליד דלת הבית שלי, ציפור קטנה אכולה חלקית,

או רק נוצות של ציפור…פרפר מעוך, גמל שלמה חצי אכול. חשופית מתה.

אני נהנית להסתכל על התנוחות שלהם. במקומות לא שגרתיים.

אפשר שעות רק להביט בהם קחו לכם כמה דקות ותסתכלו על חתול.

מתחממים על בלון גז… על מכסה המנוע של האוטו, מתקפלים באיזה כוך בין שיחים,

מתיישבים על כל פיסת סמרטוט ונרדמים.

מתמתחים כמו נחש ארוך על הקיר בשביל להצטנן בקיץ….

גם חתולי זבל יודעים להתפנק. כי חתול הוא חתול. יודע להתפנק גם שהחיים שלו בזבל.

 

טביעת אצבע

לולו, נולדה אצלי בחצר ושם היא גם מתגוררת (זוכרים שבעלי הכי הכי לא אוהב חתולים?)

מאז גם נולדו לה כמה וכמה גורים. כל חתולי הזבל שאותם אני מגדלת  מלבד אחת, שחורים משחור והם צאצאים של לולו.

אנשים שבאים אלינו לא מבינים איך אנחנו מזהים את כל החבורה בשמות. הרי כולם שחורים

אבל אנחנו מזהים וממש בקלות.

לחתולים יש סימני היכר גם אם הם שחורים משחור. לכל חתול יש אופי משלו,

יללות משלו סימני היכר קטנים על הפרווה…

אתם יודעים שאף של חתול הוא כמו טביעת אצבע של בנאדם? יש רק אחד כזה בעולם.

לפני כשנה פתחתי את חלון המטבח שלי וחשבתי שאני לא רואה טוב. על השולחן בחוץ חיכה לי גור בצבע חול עם עיני טורקיז.

מחזה שלא רואים כל יום שאתה מגדלי חתולי פ”ז (פח זבל).

יותר מאוחר שחקרנו את נסיבות המקרה הנדיר הזה, הבנו שאמא שלה, חתולת זבל אפורה ולא יפה במיוחד

בילתה לילה סוער עם סיאמי שברח מהבית שלו וחיפש בילוי.

קראנו לה ימית. כולה השראה של ים. פרווה חולית בצבע בז’ ועיניים טורקיז שאפשר לטבוע בהן.

יפהיפיה.

אבל האמת…ושישאר ביננו…היא  רעהההה. וסנובית.

yamituch

חתולת מין

אמרנו כבר שיש מלא אמונות טפלות על חתולים…

אומרים שחתול שחור מביא מזל רע!  (באוסטרליה ובבריטניה הוא דווקא מביא מזל טוב!)

ועל תשע הנשמות כבר דיברנו…ועל המכשפות…

ושצריך לירוק שלוש פעמים כשרואים חתול שחור.

אבל למה אף אחד לא מדבר על כך שחתולות למשל, הן האמהות הכי מדהימות שיש!

מסורות, מגנות בחירוף נפש על גוריהן, שומרות עליהם מכל משמר ומכל אויב. חוסכות מעצמן מזון בשביל להאכיל אותם.

מסתובבות בגשם ובקור מזות רעב אחרי לידה, למצוא לעצמן אוכל שייתן להן כוח להניק עוד ועוד.

לצערי הטבע לא חסך מהן עבודה. חתולה מתעברת מכל פגישה עם חתול בתקופת הייחום שלה.

לפני שעיקרתי את לולו היו לה לצערי הרבה דייטים בחייה.

ראיתם פעם איך נראית חתולה שמחפשת דייט?

מי שראה חתולה שמחפשת דייט (ואני לא רוצה להשתמש במילים לא יפות, אז השתמשתי במילה דייט)

מבין מאיפה נולד הביטוי “חתולת מין”.

החתולה נהפכת בין רגע לאישה שרוצה לצוד לה זכר ללילה סוער ומלא אהבה של כמה דקות.

היא הופכת חושנית, מגרגרת, סקסית וכל כולה מלאה תשוקה. מי שלא יודע שהיא מיוחמת עלול לחשוב

שהיא חולה או שיש לה כאבי בטן קשים והיא זועקת לעזרה.

זה קורה רק באביב ובסתיו. בשאר השנה החתולה בתרדמה מינית. יכול לבוא חתול הזבל הכי חתיך בשכונה וכלום.

הזכרים מצידם מנהלים מלחמות אהבה וקנאה בינם לבין עצמם והם מוכנים לפעולה כמעט בכל רגע נתון

ממש כמו גברים טיפוסיים.

חיי המין של החתולים הם סרט הוליוודי שטוף זימה לכל דבר ועניין.

 

כדור הרגעה

חתולים הם השראה עצומה בכל כך הרבה תחומים: בספרות, ספרות ילדים,  בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה,

בציורים באיורים בבגדים, בעיצוב , בעיצוב גרפי , במה לא בעצם.

אתם יודעים שתוכן ויראלי של חתולים הוא אחד הדברים הכי מועדפים ברשת? כמעט מקום ראשון.

שימו סרט טוב, או תמונה מצחיקה על חתולים ותקבלו ים של תגובות.

חתולים בז’אנרים השונים תמיד נתפשים כמפונקים, עייפים, ערמומיים ולעיתים גם רעים.

החתול הצ’שייר מאליסה בארץ הפלאות, זוכרים אותו? ומה עם החתול במגפיים?  החתול של גרגמל חתחתול ב”דרדסים”.

וגם החתול שמיל לא היה ממש חתול תמים…היה הכי ידוע בעיר…

בסדר אז הוא קצת מפונק, אוהב לישון  (18 שעות ביממה) אוהב את עצמו,  אבל אני באמת חושבת שכמה דקות של ליטוף חתול = לגמרי כדור הרגעה.

אני גיליתי את זה כבר מזמן ואיתי עוד מיליונים של מעריצים ואוהבי חתולים.

Meow לגמרי. מה יש להגיד.

אז איזה חתול אתם?

חתול זבל או חתול מבוית?

שחור או ג’ינג’י?

חתול עיר או כפר?

פרסי? סיאמי? מצרי? אנגלי?

חתולת מין או… חתולה על גג פח לוהט?

תחשבו על זה…

 

lulu

 

רוצים עוד מיאו?

כנסו ללוח הפינטרסט שלי שעוסק כולו בהשראה שלי על חתולים לוח מגוון, מצחיק, מרגש עם אינספור השראות שקשורות בחתולים,

לוח שאני ממשיכה להוסיף לו עוד ועוד השראות מדי  יום.

בתור “פינטרסטית” ותיקה :), אני יכולה לספר לכם שהנושא הכי פופולארי לחיפוש בפינטרסט הוא כמובן… חיות!

מפתיע??

חיות נושא כל כך פופולארי לחיפושים ב – Pinterest והוא עוקף בסיבוב נושאים כמו אוכל, בתים, עיצוב, אומנות ואופנה.

והחתול בהחלט מככב שם לגמרי במקומות הראשונים.

פגשתי מאות, עשרות, אלפים ואולי אף יותר לוחות על חתולים ב –Pinterest מכל זווית אפשרית.  תמונות, איורים, הדפסים, ספרים, סרטונים, בגדים, אביזרים …

אנשים פשוט אוהבים ומעריצים חתולים,  מאוסטרליה ועד האינסוף…אהבה חוצה גבולות, ימים, מדינות, תרבויות ועמים.

אז בפעם הבאה שאתם רואים חתול…

בטוחה שתבינו כבר שחתול לגמרי חיה מושלמת. נ ק ו ד ה.

Meowwwwww

שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם.

אם אהבתם,  אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.

לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים  של השיתוף כאן למטה.

גם לכם יש סיפורים מצחיקים, מרגשים, על חתולים? השראה? שאלות אליי?

אשמח לשמוע ולהגיב.

אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל  tamarnadav@bezeqint.net.

לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם 🙂

תודה על תשומת הלב  והכי שמחה שאתם כאן!

תמונות: TAMARIANDME  © כל הזכויות שמורות

עיצוב גרפי: Ofra Lerner © כל הזכויות שמורות

הסרטון של החתול והגיטרה מכאן

המשפט באנגלית בתמונה עם הילדה מכאן

37 תגובות

  • אני טריקולורית…
    אהבתי והזדהיתי עם כל חלק וחלק של הפוסט, החל מהרקע לצמחונות (גם אני הפכתי לצמחונית בצבא מסיבות דומות), דרך האימוץ של חתולי הרחוב וכלה בפסקה התרבותית. אוהבת איך שאת משלבת בין האישי לתרבותי.
    אז משתפת פה קטע מהסרט שהכי אהבתי כילדה (כי כבר כילדה אהבתי חתולים), איך לא “חתולים בצמרת”:
    https://www.youtube.com/watch?v=0qOFZYs4xYg

    • תמרי הגיב:

      מיכלי תודה כתמיד על הפרגון שלך!! זה לא מובן לי מאליו.
      והסרט….נוסטלגייה מתוקה מדבש. מקסים!
      תודה רבה 🙂 מכל הלב!

    • תמרי הגיב:

      מיכלי אז את גם צמחונית כיף לדעת…
      מסזתבר שלהרבה אנשים יש סיפור צמחונות מהצבא… זה היה די דוחה בואי נודה בזה כל האוכל שם ואופן ההכנה שלו. אצלי זה היה הטריגר למשהו שמילדות לא ממש אהבתי.
      ותודה על חתולים בצמרת….מתה עליהם 🙂

    • תמרי הגיב:

      מיכלי אז גם את צמחונית כיף לדעת! בואי נודה בזה, האוכל בצבא לא ממש גורם לך לתיאבון יתר (רק מה שבשק”ם) ומבחינתי זה היה טריגר למשהו שתמיד די הגעיל אותי (מילדות) אמרו לי שצריך לאכול בשר, אז אכלתי.
      הוריי היו טבעונים 13 שנה בשנות השישים, תקופה לא קלה לטבעונות. לא היו מתכונים, לא היה טבעול. חיו על קטניות ופיצוחים. שנולדתי הם חזרו לבשר כבר ביג טיים, אז לא חוויתי טבעונות אכמו אחיי, אבל כנראה שזה בכל זאת חלחל אליי.
      וחתולים בצמרת..מתה עליהם ובמיוחד על Marie
      תודה יקירתי:)

  • גלית הגיב:

    אהבתי מאוד גם את הכתוב המעניין והקולח וגם את הלוח – תמונות מדהימות ממש כייף

    • תמרי הגיב:

      הי גלית,
      מתנצלת היתה לי בעיה עם קבלת התגובות לפוסט וראיתי את זה רק הבוקר…
      אז קצת באיחור …אבל המון תודה שקראת את הפוסט והגבת. ותודה על הפרגון. מקווה לראות אותך שוב בבלוג 🙂

  • וואו! איזה פוסט מעשיר, מצחיק, עצוב, גורם להירהורים ולמחשבות וכמה ידע ואהבה יש בו!
    בציערותי הייתי אלרגית, וכנראה גם היום, אבל רק לסיאמים. אולי בשל כך, נמנעתי מהם עד לפני שנה-שנתיים. פעם היה לי חתול וקראו לו רוב, על שמו של רוב לאו, כי היו לו עיניים כחולות. באחד הימים הוא הביא מתנה והניח אותה, איך לאף בפתח ביתנו. אמא שלי אמרה באותו היום שהספיק לה ממנו, ואבא דאג לקחת אותו לטיול…. ומה קרה לפני כמה שנים? בחצר ביתנו היתה המלטה. 5 גורים. עקבנו אחריהם ואחרי אמא שלהם. שניים חזרו, ולא עמדתי בפניהם. הם דומים למדי, בצע שחור ולבן וקראנו להם צמד וחמד. צמד מגיע מידי פעם לבקר. הוא חוצפן ויודע לפתוח את הדלת. חמד, שומר לנו חסד נעורים, אוהב שמלטפים אותו, ובחמידותו (וחוצפתו) נכנס ערב קר אחד לביתנו, שלא לומר התגנב, ונרדם על השמיכה שלי. סלחתי לו כי הוא חמוד והיה לו קר. אבל מיד החלפתי את המצעים! תודה על פוסט נהדר!

    • תמרי הגיב:

      זוטא הרגת אותי עם צמד וחמד! ענק!
      אני שמחה שאת מטפלת גם בחתולים, מבחינתי כל מי שעושה כן, הוא פשוט צדיק!
      טוב שהחלפת מצעים…למרות שנקיון גוף של חתול עולה לעיתים על זה של כמה בני אדם שאני מכירה…..
      תודה שאת מגיבה לי תמיד באדיקות ואהבה!
      ושבכלל את כאן בסביבה…לידי….
      נשיקות

  • יונית הגיב:

    נהניתי מאוד מאוד מהפוסט הזה. מיאו!! מאוהבת בחתולים.

  • hadas הגיב:

    אין על חתולים

  • מיכל אליאס הגיב:

    וואו, כבר פעם שלישית שאני כל כך נהנית מהכתיבה שלך, מהיצירתיות, מההומור, פשוט מהכל. כל פוסט אני צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להפנים וכל פעם לגלות משהו חדש. תודה רבה, מחכה כבר לפעם הבאה…

    • תמרי הגיב:

      מיכלי באמת תודה רבה רבה על כל הפרגון שלך והמילים הטובות גם כאן, גם בוואטס אפ וגם שאנחנו מתראות.
      תגובות כמו שלך נותנות לי המון כח להמשך ויש למה לחכות – מבטיחה!
      חיבוק גדול ושוב תודה !

  • כרינה ובר הגיב:

    הי תמרי,
    מכו תמיד, כשאת לוקחת נושא, את לוקחת אותו עד הסוף. מעולם לא קראתי סקירה שלמה ומרתקת כזאת על חתולים. אני שייכת למחנה הכלבים יותר, אבל אני מודה שאחרי הפוסט הזה, אני כנראה לעד אראה חתולים בעין אחרת. הזכרונות שלך מרתקים אותי, ההשראה ננצאת בכל מקום. החמלה שלך מרגשת אותי והתמונות שנעצת בפינטרסט- מה אני אגיד לך, תענוג גדול מאוד. מחכה כבר לשמוע מה יהיה הנשוא הבא שלך…?!

  • תמר מור הגיב:

    תמרולה!
    מקסים למות!! כן, גם אני שייכת למפלגת הכלביים, למרות שהיו לי כמה חתולים בימי כמושבניקית… אבל לא שוב!
    בקיצ, הנקודה שלי היא שלמרות שאני סולדת מהם, הצלחת לקרבם לליבי… את מרגשת ומרתקת!!

    • תמרי הגיב:

      תמרולה בחזרה….:)
      אם קרבתי אותך אפילו בקצת לא לסלוד מחתולים, חזרה אליהם אז עשיתי את שלי.
      כל הרצון שלי בפוסט הזה היה לקרב אנשים לחיה הזאת. כי היא פשוט יצירת מופת על ארבע.
      תודה על הפרגון. אין עלייך. אוהבת….:)

  • ofer gold הגיב:

    עכשיו הבנתי מאיפה באה לך הצימחונות…ממשה הטבח- התיאור היה סוריאליסטי- ריאליסטי! ואני לא צמחוני…וגם לא מת על חתולים…אגב, אצלנו בצבא, בבסיס, בשבטה הרחוקה- קראו לכל האזור של השקם הבשרי[ כן היה דבר כזה…] “חתוליה” בעיקר בגלל החתולים הרבים שהסתובבו ליד המטבח ומשום מה נעלמו…

    • תמרי הגיב:

      הי עופריקו…
      משה הטבח היה אכן שעיר ויפה מראה עד בחילה.
      אני חושבת שלהרבה בסיסים בצבא היו מונחים כמו “בשר חתולים” ו”חתולייה”.ואולי עדיף שלא ננתח את המונחים האלה.
      הצמחונות באה לי שנים לפני בתת מודע, אבל כמו כל ילדה אמרו לי שחשוב לאכול בשר. משה היה הטריגר וטוב שכך.

  • דינה הגיב:

    תמרי איזה פוסט, מי שלא ביקר אצלך בבית לא מבין את כמות האהבה שהילדים שלך נותנים ומלמדים את הסביבה לתת לחתולים…
    את לגמרי אמא חתולה אגב, לא משנה מאיזה סוג, בעיקר מהסוג שדואג לילדים שלו.
    נשיקות מרחוק

    • תמרי הגיב:

      הי מותק שלי,
      מסיבות טכניות ראיתי רק הבוקר שהגבת לי כאן….
      אז באיחור קצת אבל הם המון נשיקות תודה על התגובה המקסימה שלך מאוד רגשת אותי.
      ואני לגמרי גאה להיות אמא חתולה. הן האמהות הכי מדהימות בעולם.
      מתגעגעת….

  • חן סיון הגיב:

    יופי של פוסט, תמר

    מכירה את הספר ‘אלה של החתולים’ מאת תלמה אדמון? ספר ילדים שגם אמהות אוהבות. ממליצה

    • תמרי הגיב:

      הי חן,
      תודה שהגבת לי. ראיתי רק הרגע.
      לא מכירה את הספר הזה (למרבה הפלא) כי יש לנו בספרייה כמה וכמה וכמה ספרי ילדים על חתולים. אבל מבטיחה להסתכל בו בפעם הבאה שאהיה בחנות ספרים.
      אנחנו מאוד אוהבים את “החתול דלעת ששינה לי את הדעת” שכתב הבן של חיים יבין. ספר נפלא עם איורים עוד יותר נפלאים.

  • אפרת הגיב:

    תמרי! אחרי יום קשה (את בטח מבינה למה אני מתכוונת….) הפוסט שלך העלה בי חיוך ומחשבה על כך שאם היה לי חתול החיים שלי היו נראים אחרת- חיים מגרגרים, מתכרבלים, מתמסרים, אוהבים, מלקקים, פרוותיים, קסומים ומופלאים. חייבת חתול!! דחוף!!

    • תמרי הגיב:

      אפרתוש את יודעת וגם קראת שאנחנו נולדנו עם גנים כאלה. אני בטוחה שיש גן בגוף של אהבת חתולים. יגלו אותו פעם. אחרת באמת איך תסבירי שכולנו ללא יוצא מן הכלל כולל הדור שבא אחרינו פשוו מת עליהם.
      ואני מקווה שבדירה הבאה שלך תקחי בחשבון פינה לחתול. בטוחה שהוא ירגיע לך את החיים ביג טיים ויחכה לך מכורבל ומתחנף שאת באה מהעבודה.
      who needs men anyway:)
      cats cats and cats 🙂
      נשיקות ותודה שהגבת לי כאן.

  • תמר הגיב:

    הכי הכי אהבתי… את התמונה של נועה!! 🙂
    לא נכנסת לענייני אהבות וחיות פה, הפוסט מקסים כרגיל. תודה!!

  • תמרי הגיב:

    תמי….
    אל תכנסי לענייני אהבות וחיות זה בסדר גמור למרות שגם לכם היה חתול אז אל תעשי את עצמך 🙂 איך קראו לו באמת?
    תודה רבה שקראת את הפוסט והגבת.
    צחי התחמק הפעם אבל את מייצגת אותו בכבוד.

  • נתי הגיב:

    מייאו חתולה,
    כאחת שמעריצה את החיה המופלאה הזו ולפעמים אפילו עפר לרגליה, מאוד נהניתי מהפוסט המקסים ומשובב הנפש על החיה האהובה הזו. לא כולם יודעים לפרש אותה נכון. אבל מי שמכיר חתולים לעומק יודע שזו חיה רגישה, אצילית וחכמה ומגיע לה מקום של כבוד בפנתיאון החיות והפוסט הזה נתן לה אותו ביג טיים.
    אפשר לראות שכותבת הפוסט אוהבת חתולים בכל נפשה והאהבה הזו עולה מכל שורה.
    אני אוהבת אנשים שאוהבים חתולים.

    • תמרי הגיב:

      אחותי, מה עוד נשאר להגיד על החיה הזאת שלא אמרנו…?? זכינו בעולם הזה לאהוב אותה אהבת אמת. עבר לנו בגנים. מעניין ממי?
      תודה על הפרגון והאהבה וההגהות…

  • מירי הגיב:

    איזה פוסט נפלא! מדובר בחיות מופלאות. לנו יש אחד כזה ועוד אחת שבאה והולכת והם ממלאים את חיינו בשמחה.
    אמשיך לעקוב!
    תודה
    מירי

    • תמרי הגיב:

      הי מירי,
      תודה רבה על הפרגון והמילים שמחממות לי את הלב. כמו שאמרתי לכולם כאן….אין ולא יהיו כמו חתולים. את במשפחה טובה:)
      אשמח אם תמשיכי לעקוב אחרי הבלוג. הכי אשמח.
      תודה רבה שהגבת.

  • Karen B הגיב:

    כמה שאני אוהבת חתולים!
    לפני כמעט שנתיים נפרדנו ממישל החתולה שלנו… היא הייתה יפייפיה חצי בירמנית (גזע שדומה לסיאמי קצת) וחצי רחוב. אני מחכה שנלה הקטנה שלנו טיפה תגדל ואז נביא חתול חדש. כשהבאנו אותה, הבנזוג שלי חשב שהוא אולי אלרגי לחתולים… אז אני אמרתי לו שלהביא חתול זו דרך מעולה לבדוק את עניין האלרגיה (בסוף אני קצת אלרגית אליהם והוא לא… אבל זה לא מונע ממני לאהוב ולגדל חתולים).
    דרך אגב, יש 98% טריקולוריות ו2% בנים (שבדרך כלל לא שורדים).

    • תמרי הגיב:

      הי קרן 🙂
      מתנצלת על התגובה המאוחרת….(הייתי עסוקה בפוסט החדש שעלה אתמול)
      תודה רבה שהגבת לי 🙂 ראיתי רק עכשיו.
      ובקשר לחתולים….
      הכי שמחה להכיר אוהבי חתולים כי זו באמת ה – חיה בעיני וכמו שכתבתי בפוסט יסלחו לי אוהבי הכלבים….
      גם אני קצת אלרגית אליהם אבל מוכנה לסבול. בנתיים יש לי 9 בחצר. ובן זוגי היה מוכן להפרד מכולם ברגע זה. אנחנו ממש לא מסכימים על העניין….
      טריקולוריות הן מדהימות וגם חתולים שחורים. יש להם מזג אחר לחלוטין.
      בטוחה שלנה תאהב חתולים אצלנו זה גנטי לשמחתי. גנים שלי:)

  • איזה פוסט נפלא, כמה חתולים, מיאווווווו כיף גדול. אני מאוד אוהבת חתולים למרות שבילדותי גדלתי על טהרת הכלבים… כיום אני אוהבת גם וגם אבל בבית מעדיפה חתול(ה) שיודעת לשמור על נקיון וריח גוף נעים 🙂

  • יערה הגיב:

    איך פספסתי את הפוסט הזה? צחקתי ובכיתי יחד:) כל כך מזדהה עם כל מילה שנכתבה שם (רק לשמחתי בעלי מת על חתולים) והאמת ששולה החתולה שלנו היא הסיבה שאנחנו יחד- כי ראיתי שהתמונת פרופיל שלו היא עם חתולה- אז אמרתי לעצמי תעני לו, הוא בטח בחור טוב:) פוסט אייקוני! אהבה גדולה

  • תמרי הגיב:

    איך פספסת את הפוסט הזה… הלכתי לברר.
    הוא עלה לאוויר ביום הולדתי בדיוק לפני שנתיים וחצי (אפילו אני שכחתי מזה) אחד מהפוסטים הראשונים שלי כאן. השני או השלישי. לא הכרנו אז מן הסתם 🙂
    בזכותך קראתי אותו שוב והאמת חייכתי. ודמעתי.
    כמה חתולים עברו אצלי מאז בחיים, כמה החיים שלי התהפכו מאז… עולם שלם.
    וגבר עם תמונה של חתולה זו הבטחה גדולה. ועוד שקוראים לה שולה!
    תודה רבה יערה שכתבת לי ושמחה שמצאתי עוד מיאו לחיים. בטוחה שנפגש!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *