מצלמה – מצלמת תמונות
ויד האוחז בה בוחרת
אותן כראות עיניו.
עיניים – מצלמות הכל.
נטולות זכות בחירה.
טוב ורע בעדשות הקמורות
הכחולות, החומות, הירוקות
הדומעות, היוקדות השקדיות
חובקות הכל.
רואות הכל.
ואנו – מצלמה על שתיים – ביום,
ובלילה – מצלמים את החלומות.
מאת: ענת סלונים
ברבי
התחלה
מהיום שאני זוכרת את עצמי העיניים שלי הן מצלמה.
זזות, מחפשות, שואבות, תרות אחרי כל פיסה של אינפורמציה. כל מה שהעיניים שלי ראו ורואות, אני מתייקת.
יש לי זיכרון פנומנאלי לאנשים, למקומות, למראות, לצבעים, לריחות, לזיכרונות וגם לדברים… נו אתם יודעים, לא ממש חשובים. יש לי מאות תיקיות כאלה בלב שלי, בראש ובבטן.
מי יודע מתי אצטרך את זה.
בערך מגיל חמש, ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה. מה זה ידעתי? כלומר לא ידעתי. מילה גדולה “מעצבת אופנה” לילדה בת חמש, אבל הבנתי בהבנה של ילדה, שזה מה שאני רוצה. להמציא בגדים. אהבתי מאוד לצייר והאמת לא היו לי כמעט בגדים. היו לי כמה טושים והמון דמיון.
והטושים התחילו לצייר, מה זה לצייר, לטוס. עוד ציור ועוד ציור, עוד בגד ועוד בגד. למוח שלי לא הייתה מנוחה. ואף ציור לא דמה לזה שהגיע אחריו. שטף מטורף שעד היום אין לי הסבר ממשי לעניין, חוץ מהעובדה הפשוטה שאהבתי את זה בכל ליבי.
את הברבי הראשונה שלי קיבלתי שהייתי בדיוק בת חמש. הוקסמתי. מה זה הוקסמתי…רעדתי מהתרגשות. אני מדברת על 1975, לא היו כאן עדיין המון ברביות בארץ הקודש. אבל לי היתה.
קיבלתי את הברבי מניו יורק, מחברה שבאה לבקר. אני זוכרת אפילו מה היא לבשה. שמלה לבנה סטייל סיקסטיז כזאת, בשילוב בד ורוד ושני כפתורי זהב קטנטנים לקישוט על המותן, נעליים לבנות, תיק קטן וקולב ירקרק מודבק על הקרטון לתלות את הבגדים שלה.
הבלונד שלה נצץ לי בקופסא והתאהבתי מיד. לעולמים.
הברבי והציור היו המפלט שלי. ההתמכרות שלי. החיים שלי.
הייתי באה מהגן, בהמשך מבית הספר ומציירת ומציירת ללא הפסקה ואז… הייתי עוברת לשחק בברבי, בחברותיה ובחבריה שהצטרפו אלי עם השנים ומכניסה בהם את כל שמחותיי, אהבותיי, שיברונות הלב שלי, גיל ההתבגרות, כעסיי. תרפיה במלוא מובן המילה. הייתי תופרת להן בגדים, מספרת להן סודות, מארגנת להן דייטים עם קן. התייחסתי אליהן כאל יצור חי ונושם במלוא מובן המילה. חברות לכל דבר ועניין. אני מודה ששיחקתי בברביות עד גיל מאוחר. מאוד מאוחר(ואל תשאלו אותי איזה, אני מתביישת אפילו לספר)
עם השנים, הילדות בציורי האופנה שלי הפכו יחד איתי לנערות ולנשים וכמויות הציורים של הילדות שנהפכו לנשים, מצוירות בבגדים שהמצאתי להן, נערמו ונערמו לעשרות ולמאות ציורי אופנה שחלקן שמורים איתי עד היום ומתעדים באופן קסום ותמים את כל האופנה של שנות השמונים.
לצד הברבי והציור, אהבתי מאוד גם להדביק. ה כ ל. כל מה שנדבק.
גזירים של עיתונים, חתיכות בדים, תמונות יפות שמצאתי. הייתה לנו במטבח מגירה ענקית עם כל מיני חפצים שאמא שלי “לא יכלה לזרוק” צעצועים קטנים, שאריות מצעצועים שנעלמו, צדפים, אבנים מה לא? אוצר. הייתי פותחת אותה ומפשפשת בה ותמיד מוצאת משהו מעניין להדבקות שלי.
בהמשך באייטיס, היה באופנה לתלות בחדר לוח שעם עם נעצים צבעוניים (זוכרים?) אצלי לוח השעם תמיד היה עמוס וחנוק בגלויות, תמונות, מחזיקי מפתחות, פתקים משיעורים משעממים בתיכון, ציורים שלי. הוא השתנה בתכיפות רבה בהתאם למצב הרוח שלי, לתקופה, למזג האוויר לפוסטרים שהיו תלויים לי בחדר ולחיים שלי בכלל.
כעבור כמה שנים כשהתקבלתי ל”שנקר” הבנתי שהגעתי לאן שהחלומות שלי הובילו אותי. לא יכולתי לבקש יותר. עבורי זו הייתה התגשמות חלום במלוא מובן המילה.
השראה
את השיעור הראשון שלי בשנה א’ ב “שנקר” אני זוכרת מעולה.
הנושא: חצאיות ג’ינס בהשראה של “מלחמות שוורים”.
ראש המגמה שלי הודיעה לנו והסבירה, שלפני כל פרויקט צריך להכין לוח השראה בנושא עליו מעצבים. במקרה הזה “מלחמות שוורים”.
או קיי…מלחמות שוורים. סבבה. יודעת מה זה. אבל מה זה בדיוק “לוח השראה” ואיך לכל הרוחות אני עושה לוח כזה על מלחמות שוורים?? באמת שלא הבנתי מה רוצים ממני למרות כל ההסברים.
אני זוכרת שלקחתי בריסטול שחור, הדבקתי עליו שיפוד ברזל כזה שעושים עליו על האש. שפכתי קצת גואש אדום (תזכורת לדם של השוורים) וציירתי שור בגיר לבן ובזאת סיימתי את לוח השראה.
הציון על לוח ההשראה היה בהתאם. 70.
(אבל יצאה לי אחלה חצאית).
משם התחיל המסע שלי. מהנקודה הזאת של לוח ההשראה על מלחמות השוורים.
הבנתי בהמשך לימודיי, שלוח השראה והשראה בכלל, זה הרבה יותר ממצרפים של חומרים על לוח. זו לחלוטין אמירה עם תוכן ונשמה וזיכרונות וחזון ובשנים שאחרי, אני מודה, הוצאתי תחת ידיי לוחות השראה שגרמו לי הרבה אושר וסיפוק וזכו להרבה תשבחות. ידעתי שזה המקום שאני הכי אוהבת להיות בו. יותר מלצייר יותר מלתפור יותר מהכול.
הייתי יושבת בעבודה מעצבת קולקציות לחברות גדולות, בונה לוחות השראה והייתי אומרת בלב (בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע) זה לא יכול להיות שאני עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם וגם משלמים לי על זה???
מאז, שנים שאני עושה לוחות השראה. אוספת זכרונות, מצלמת תמונות, מחפשת צבעים, חומרים, גוזרת, מדביקה, משנה, מסובבת. יוצרת השראות. אוהבת את זה בכל ליבי ונשמתי (ואין זה פלא שגם צילום זו אהבה גדולה שלי. עיניים מעצבות השראה. לגמרי).
המון מדברים על השראה. מה זאת השראה בעצם?
השראה זו מילה מאוד גדולה המתארת משהו שגורם, או יגרום לנו למשהו אחר. חדש. מפעים.
וזה לא בהכרח קשור לעיצוב. לחלוטין לא.
השראה תגרום לנו לאיזושהי התעוררות, הארה, תחושה חדשה שמניעה אותנו לעשות משהו חדש, ליצור משהו חדש להמציא משהו חדש. זיקוק…ניצוץ…אש.
השראה מעוררת בנו להביא את ה “אני” שלנו, את המשהו הזה שהוא רק שלנו שפתאום פורץ לנו בלי התראה מוקדמת.
איפה מוצאים השראה? האמת ממש כאן לידינו. לא צריך לחפש רחוק בשביל למצוא השראה, השראה נמצאת בכל מקום ובכל זמן. בתוכנו ומסביבנו.
סיעור מוחות
השראה בעיני היא ההתחלה להכל. גם אנשים שאינם עוסקים בעיצוב, לא מודעים לכך שכל דבר שהם רואים מתורגם ישירות למוח ולנפש באיזושהי דרך. זיכרונות שלנו מפעם, משהו שראינו בדרך לעבודה, משהו שקראנו עליו, משהו שהרחנו, שטעמנו ששמענו. חמשת החושים בפול גז. ואולי ששת החושים?
צבע, ציפור, כוס קפה, מישהו שפגשנו ברכבת, התרגשות, שברון לב, עלה עף ברוח. משבר, חדשות ברדיו, אמפטיה בלתי מוסברת, תשוקה בלתי מוסברת, כל דבר יכול להיות השראה.
ולאן אפשר להגיע עם השראה? מניסיוני, למקומות ממש אבל ממש רחוקים.
זה היופי בהשראה. נושא שמדבר אליי (הכי חשוב – שמדבר אליי!) להתרחק ממנו כמה צעדים ומההשראה שהוא גורם לי ואז להביט בנושא, בהשראה, קצת מרחוק. קצת מקרוב ובעיקר הרבה מרחוק. זום אין וזום אאוט.
לראות כמה דברים היא מכילה ההשראה, שלא קשורים אליה באופן ישיר, כמה דברים אני יכול למצוא בה באופן אישי ולא אישי שקשורים בה, אבל הם לא המובן מאליו של הנושא.
הם לא לוח ההשראה על מלחמות השוורים עם השור שציירתי והדם מרוח בגואש אדום.
הם הקהל שיושב באצטדיון במדריד, הכלוב שהשור שהה בו לפני הקרב, ריח המוות הקרב של השור, אלמודובר, טאפס בר בסמטה מצוירת, אופנה ספרדית, גיטרות, גארסיה לורקה, פיקאסו, מירו, קטלונים והרשימה עוד ארוכה. אפשר להגיד אינסופית?
לזה קוראים סיעור מוחות. למה מתפרק הנושא שלי? מה הוא מזכיר לי? מה האסוציאציות הכי מיידיות ורחוקות שהוא יכול להביא אותי?
לפני כל נושא חדש, אפילו טעם חדש לשוקולד במפעל מזון, מתחילים בסיעור מוחות. מתחילים לחשוב על הנושא החדש וההשראה שהוא מביא כנקודת מוצא לדברים רבים נוספים, בצורה הכי אסוציאטיבית ומשם מקווים להתגלגל הלאה למחוזות חדשים ומסעירים. כי הרי מה כולנו מחפשים: חדשנות, מקוריות, משהו שעוד לא ראו.
לוח השראה (באנגלית: Inspiration Board, Mood Board) זהו בעצם לוח שבו אנחנו שוטחים את כל האסוציאציות האלה. אם בצורה של תמונות, של חפצים, מילים, טקסטורות, חומרים, כל מה שהדמיון שלנו, החשיבה, המקוריות והנפש שלנו קוראת לנו להוציא החוצה ויוצרים מהכול משהו חדש שהוא רק שלנו. שיש בו גרעין חדש למקוריות ולחדשנות.
אני מזמינה אתכם לבלוג שלי, ללמוד על השראות. להבין איך נוצרת השראה. איך נוצר לוח השראה. השראות של עיצוב, השראות מהחיים שלנו, השראות רחוקות וקרובות, מצחיקות, מתוקות, רציניות, מרגשות.
החיים שלנו זוהי בעצם השראה אחת גדולה ואני בטוחה מעל לכל ספק שכל אחד ואחת ימצא כאן את ההשראה הקרובה לליבו.
לא סתם קראתי לבלוג Tamari And Me אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו תמיד מסתתר עוד משהו, עוד מישהו, עוד קול שקורא לנו לצאת ולפרוץ.
את ה –Pinterest גיליתי לפני חצי שנה. ואני מודה שהרבה דברים השתנו לי מאז ורק לטובה. מקום גאוני ונפלא בעיניי שבו אפשר לראות ולחוש תמונות בצורה ויזואלית ונגישה. ולא, אני עדיין לא מעדיפה לוחות השראה ב – , Pinterest עדיין מאמינה שרק בלוח שעושים בעבודת יד מאומצת יש נשמה אמיתית.
אבל ה- Pinterest פתח לי צוהר לעולם אחר של אינפורמציה בלתי נלאית, בלתי נגמרת. מנהרת הזמן? בור ללא תחתית? מיליוני אנשים מעניינים ומדהימים מארצות אחרות, שנועצים תמונות אחרות? הכול נכון. הבנתי שאפשר לעשות שם דברים מופלאים בכל הנוגע ללוחות השראה ולהשראה בכלל ואני ממשיכה מדי יום לחקור ולהבין יותר לעומק את מימדיי הדבר הנפלא הזה.
אז בהתרגשות רבה, אני מפנה אתכם ל – לוח ההשראה הראשון שלי ב Pinterest שלי ומקדישה אותו לזאת שאני חייבת לה כל כך הרבה לברבי.
ההשראה על ברבי ב Pinterest נוצצת, מלאכותית ומתקתקה וכמובן ורודה משהו.
זוהי השראה על נשיות (מסוג מסוים) על תדמית, פרסום וגם על ילדות שלי שעברה, אבל תמיד נשארה אצלי עמוק בלב.
במהלך השנים הרבה טוב נאמר על הבובה של ברבי, אבל גם הרבה רע. אך עבורי היא תמיד תהיה זיכרון מתוק ומרגש.
אם תשימו לב, התמונות של הבובה ברבי עצמה בהשראה ב- Pinterest מועטות מאוד. ברבי היא רק ההשראה, אך כל מה שתראו שם אלו אסוציאציות ומחשבות שלי שקשורות אליה, למסרים שהיא מעבירה לי, לזיכרונות שיש לי ממנה מאז ולעולם.
הברביות שלי בנות 40 רובן כבר קרחות, ללא יד, רגל, או ראש, שמורות אצל אימי באדיקות כבר שנים, על בגדיהן ואביזריהן ובכל ביקור אצל סבתא, אני ובנותיי מוציאות אותן מהארון החשוך ומשחקות בהן כאילו הזמן עצר מלכת.
הפוסט הזה מוקדש לה באהבה רבה, אני חייבת המון לבובה הזאת. ה מ ו ן.
שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם. אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים של השיתוף כאן למטה.
גם לכם יש סיפורים מעניינים על ברבי, על השראה? שאלות אליי? אשמח לשמוע ולהגיב. אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamarnadav@bezeqint.net.
לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם …
תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן!
תמר ליבס
תמונה ראשית תמונת ברבי עם יד על הפה –
Pintrest Found on telegraph.co.uk – Barbie Photo with hand on her mouth
תמונות: TAMARIANDME © כל הזכויות שמורות
תמרוש, אחת ויחידה, עולם מלא השראה –
המון המון בהצלחה עם הבלוג החדש. בטוחה שתמצאי בו בית ומקום למחשבות וליצירה שלך. בטוחה שאני אמצא בו בית לשהות, לבלות, לקבל השראה ומקום לברוח אליו 😉
בשעה טובה ודרך צלחה!!!
אוהבתותך
זוטא אחת ויחידה. השראה בפני עצמה! תודה על כל מה שאיחלת לי ואת ממשיכה לאחל לי כל יום וכל שעה.
כמה כוח את נותנת לי. תודה מותק!!
אוהבתתתתתת
תמר,
מזל טוב להולדת הבלוג והמון בהצלחה!!!!
לא יכולתי התאפק והצצתי בכל הקטגרויות והוקסמתי מהבחירה של התמונות לכל קטגוריה (נראה אם תצליחי לנחש איזו תמונה אהבתי מכל).
הפוסט הראשון רק עושה חשק לטעום עוד ועוד ועוד….
לוח ההשראה שלך אודות ברבי מקורי וייחודי ואני כבר סקרנית לגלות את לוחות ההשראה הבאים.
בקיצור – אני בפנים…:-)
הי מיכל ואיזה כיף שהגבת לי כאן!! אני יודעת שאהבת הכי את התמונה עם כדור הזכוכית על ניו יורק 🙂 ב ר ו ר!
תודה רבה רבהשאת כאן, אין שמחה ממני ! את יודעת שיש לי חיבה יתרה לבלוג שלך ואני בטוחה שעוד נפגש בהמשך. יש לנו על מה לדבר…..:)
פוסט מקסים. את כותבת נהדר ואני אשמח לבקר עוד בעתיד 🙂
הי לילך ותודה רבה שנרשמת לבלוג שלי.
שמחה שאהבת את הבלוג שלי אין מאושרת ממני. בטוחה שתהני בהמשך יש בהחלט למה לחכות….מבטיחה!:)
היה שווה לחכות, תמר
הבלוג שלך יפהפה, והפוסט הזה… ממש מעורר השראה
וגם תיאבון (לטאפאס, אם את חייבת לדעת, אבל גם ללוחות ההשראה שלך)
מאחלת לך הרבה הצלחה. אעקוב!
הי חן,
טוב….דיברנו הרבה אתמול ותודה שאת כאן. כיף גדול ! שמחתי מאוד להכיר אותך. בכל זאת יוצאת שנקר כמוני, בטוחה שהרבה ממה שכתבתי ועוד אכתוב תזדהי איתו לחלוטין. בהמשך למה שידברנו אתמול…פעם הבאה שאת בשנקר לאירוע מעניין תזכרי לשכנע אותי לבוא איתך….) ושוב תודה על הפרגון והמחמאות.
מקסים! כאילו תיארת את ילדותי שלי…:)
הי ליטל,
איזה כיף ושמחה לשמוע…ידעתי שכתבתי את הפוסט הזה שהרבה יזדהו איתו. יותר נכון תזדהנה איתו… :)הרבה כתבו לי את זה אתמול גם בתגובות בפייסבוק. אושר גדול עבורי. תודה שאת כאן יש למה לחכות!
תמר במילה אחת ה ש ר א ה . מקסים. גם לי היה אוסף ברבריות שהיגעו מחו”ל. ויש לברבי שורשים יהודים. היא הומצאה ע”י אישה יהודיה מניו יורק על שם הבת שלה ברברה.
הי לאה,
תודה שהגבת כאן. שמחה!!
את יודעת שבפוסט המקורי כתבתי פסקה על ברבי ואיך היא הומצאה ועל ברברה…..ובסוף מה שנקרא זה נשמט בעריכה. אני מאוד בקיאה בברבי ובהסטוריה שלה. איך לא….בובה מרתקת מכל ההיבטים ובמיוחד מאיך היא שינתה במהותה את המושג שהיה מקובל עד אז של המילה “בובה”. בובה מדהימה. אין ויכוח. בעצם היא מזמן לא לא בובה היא סמל לכל דבר ועניין.
שמרת לפחות את הברביות שלך? 🙂
איזה כיף שהפוסט שלך והבלוג שלך באוויר!!! מחכה כבר להמשך. ולוחות ההשראה שלך בפינטרסט. מדהימים וגורמים לי לבריחה למקומות מסקרנים וטובים. תודה תודה תודה. ממש מחכה להמשך.
יוניתוש יקרה שלי…..גם אני מחכה להמשך!! מאוד!! הפוסט הבא של שיעורי הבית שלך כבר מתחיל לקבל בראשי צורה של מילים ומשפטים. מחכה לרגע הנכון להתחיל לכתוב אותו. שירן כתבה לי שהלוחות שלי בפינטרסט נתנו לה תחושה כאילו היא בארץ האגדות. מה אני צריכה יותר מזה תגידי לי את??…..:) ושוב תודה רבה רבה שאת כאן. לצידי ואיתי. ולולא את, זה באמת לא היה קורה. נשיקות וחיבוק ענק!! אוהבתתתת
מתמר לתמר….
במלה אחת: וואווווווווווו
ובכמה מילים- היה שווה לחכות. האתר מהמם, יפהפה, מעוצב לעילא ולעילא.
נהננו והתרגשנו לקרוא ולראות…..
מחכים בכליון עיניים לפוסטים הבאים.
שיהיה בהצלחה!!
באהבה,
תמר ואיציק.
בליינים שלי איזה כיף שקראתם ואהבתם!! תודה רבה רבה על הפרגון והמילים והאהבה. מבטיחה לעשות פעם פוסט על בליינים….עם תמונה שלכם כמובן :|)
בלוג נהדר ועיצוב פשוט מקסים.
הי צבי….תודה רבה שהגבת לי כאן! יש לנו הרבה על מה לדבר. עוקבת אחרי לוחות פריס שלך בפינטרסט ונתפוש שיחה עליהם בקרוב. יש לי גם לוח על פריס בפינטרסט ואתה מוזמן להסתכל 🙂
תודה על המחמאות והפרגון!
ממוש יקרה,
חיכיתי עד הבוקר כי הייתי חייבת את הלילה להירגע…
בדיוק כמוך גם הבלוג מלא בטעם טוב, מעורר מחשבה, הזדהות ובעיקר ציפייה לעוד ועוד ועוד….
בשעה טובה מותק!! עשית את זה ובגדול.
אז מתי הפוסט הבא?
דנה
ממושששששש אהובה שלי…..תודה רבה על המילים שלך. מי כמוך יודעת כמה חיכיתי לבלוג הזה ולכל מה שהוא מכיל בו שזה הרבה מעבר לתמונות ומשפטים עבורי. את בעצמך השראה גדולה בשבילי של טעם משובח של אמהות ושל יופי. שמחה הכי בעולם שאת כאן ותביאי גם את דני לכאן. הפוסט הבא בקרוב. כבר מתרקם לו….:)
תמר, גמעתי את המילים, העיצוב, את מקצב נשימות ההשראה. מקסים וכל כך ממלא, מסקרן ואני מחכה להמשך. תודה!
אורית תודה רבה, איזה יופי כתבת לי…משפטים כמו שלך נותנים לי אנרגייה כל כך טובה להמשך המסע המופלא שלי!
וידוי קטן…מי שמכיר אותי וגם מי שלא עד לפני שלוש שנים עסקתי בעיצוב גרפי על כל גווניו… לפני שלוש שנים (משבר גיל ה 40) עשיתי שינוי הלכתי ללמוד צורפות התאהבתי ומאז אני שם…צורפת ומעצבת תכשיטים, לפני כמה חודשים tamar libes חברתי ואחותי הלא ביולוגית (-: החליטה לעשות גם שינוי מקצועי בחייה והדרך לשם מתחילה בבלוג המדבר על השראות… לרגע לא היססתי והצטרפתי למסע עיצוב הבלוג וכך באמת היה, חודשים של עיצוב..צילום..מחשבות…רעיונות… והוא נולד בדיוק כמו שחלמה וקיוותה שיהיה.. תמרי אני רוצה להגיד לך תודה על שהייתי שותפה למסע הזה, שהחזיר אותי אחורה והזכיר לי עד כמה אני אוהבת את המקצוע שבו עסקתי שנים רבות…
אמרתי לך כבר כל כך הרבה פעמים ואגיד גם כאן שכולם ישמעו (-: את מדהימה, מוכשרת ואין עלייך!!! אוהבת אותך מאוד
אחותי הלא ביולוגית שלי תודה שאת כאן לצידי כל כך הרבה זמן. תמיד אמרתי, שלא סתם הכרנו בעולם הזה. ואנחנו מוכיחות את זה אחת לשנייה יום ביומו כבר כמעט 10 שנים. תודה על האהבה שלך אליי והנתינה האינסופית. זכיתי! ובגדול! בחברה כמוך!
תמר אהובתי,
אחרי הריון די ארוך עם לא מעט התלבטויות, וסיעור מוחות הוא נולד. הבלוג שלך!!! והוא יפהפה, צבעוני, עושה מצב רוח טוב, אסתטי להפליא, מעורר המון המון השראות ואסוציאציות ומעל הכול רוחך שורה עליו. בכל תמונה בכל שורה בכל צילום. שפע של יצירתיות ברוכה שמתנקזת באדם אחד והוא את. תבורכי ותמשיכי לפרוח ולשגשג ולהביא לכולם עוד הרבה הרבה מהגיגייך ומהיצירתיות השופעת שלך. אוהבת אותך מאוד מאוד.
אחותי!! כמה אני גאה שפתחתי את הפוסט הראשון שלי עם שיר שלך, שאת כתבת. כמה שאת מוכשרת. אין מקריות בחיים ולמרות שפעם שכתבת אותו, לא חשבת עליי… אין לי ספק שהוא עליי והוא היה עבורי השראה לכל הפוסט הזה.
אוהבת אותך תמיד, תודה על מה שכתבת לי ואת כותבת כרגיל נפלא ויאללה בלוג משלך! הגיע הזמן!
Amazing website and amazing post! Your words gave me a lots of inspiration and the pictures are absolutely amazing! cant wait for the next post.
Good luck!
xoxo
מקסימה שכמותך תודה שהגבת לי כאן ובפיסבוק, עשית לי כיף גדול עם התגובות שלך, באנגלית תמיד הכל נשמע יותר מקסים 🙂 ….תמשיכי לכתוב באנגלית תפור עלייך ! ואת יודעת שאני אוהבת כל כך את הבלוג שלך…..חיבוק גדול ממני!
תמרי..
מה ..?! כבר נגמר.?! השארת לי טעם של עוד…
כתבת מהמם והבלוג יפייפה..
תתחדשי …איזה מרגש.
אני אמשיך לעקוב זה בטוח…
בהצלללללללחה.
סיוונוש תודה גם מכאן על הפרגון! תמיד את יודעת לכתוב הכל כל כך מתוק ומכל הלב ….תודה רבה רבה.
מקסימה שכמותך תודה שהגבת לי כאן ובפיסבוק, עשית לי כיף גדול עם התגובות שלך, באנגלית תמיד הכל נשמע יותר מקסים 🙂 ….תמשיכי לכתוב באנגלית תפור עלייך ! ואת יודעת שאני אוהבת כל כך את הבלוג שלך…..חיבוק גדול ממני!
היה ברור.
מוטב מאוחר, אבל עכשיו יש לך המון להספיק.
את כל הזמן שחלף מבלי שכתבת לנו את כל מה שהיה לך להפיץ.
זוכרת שהשמעתי לך שיר של פרנסיס קאברל שמדבר בקולו של השור שנכנס לקורידה.
מישהו שמייצג את קולם האילם של כל השוורים שמוקרבים על מזבח הבידור של הקהל…
בקיצור, הגיע הזמן שתייצגי את הרעיונות והמחשבות של השוורים שמחכים לפרוץ מהפרוזדורים במוח שלך…
https://www.youtube.com/watch?v=qJp26Y2g0eM
נירוש….תודה רבה על כל מה שאתה עבורי. חבר אמיתי, אוזן קשבת, ממלא אותי תמיד בתובנות שלך ובחוכמה ובידע האינסופיים שלך. יש לי כל כך הרבה מה ללמוד ממך.
השיר הזה מצמרר למרות שאני לא מבינה צרפתית, אבל אפשר בהחלט להריח ולחוש בו את מה שיקרה תיכף לשור גם בלי להבין צרפתית. וכנראה לא סתם השמעת לי אותו פעם.
(ואני בכלל אוהבת לקבל השראות משירים…).
תודה על הכל ואתה רואה בסוף פתחתי בלוג!
נשיקות
תמרי, היה כיף גדול לקרוא, להסתכל ולהתרשם. הכתיבה שלך מדהימה וסוחפת וכמובן העיצוב יפיפה והכי עושה חשק לעוד… שלא נדבר על הפינטרסרט שעמוס בכל טוב וטעם משובח!!!! מחכה כבר לקרוא עוד ועוד…. בהמון אהבה, דורין
דורצ’י, כבר אמרתי לך שכל כך הרבה בזכותך!! תודה שהכרת לי את הפינטרסט, שפתח לי עולם חדש ומרתק.
ותודה שקראת ואהבת ונרשמת!! אני כל כך שמחה שאת כאן!
ואם את מכירה עוד מישהו שאוהב את מוזמנת להפיץ אותו ברבים 🙂
אוהבת המון!!!
אהבתי! אהבתי! אהבתי!
לחברתי היקרה והמוכשרת שמלווה אותי דרך כה ארוכה בחיי מספסל הלימודים בשנקר ועד היום- הבלוג החדש שלך מרתק, מעוצב למשעי ומרגש! אני מאחל לך שהוא יפרח וישגשג, כי הוא פשוט את בכל פינה ובכל תמונה. הנה הצלחת להגשים חלום, שבאמת תפור בדיוק לפי מידותיך! אני בטוח שהוא יסקרן רבים בייחוד כפי שאת הגדרת -יש בו ממך באופן השלם ביותר, ובעיקר יש בו רגישות לעין שקולטת מראות, ריחות, צבעים וטעמים בצורה כה נדירה!
אהבה גדולה וחיבוק ענקקקקקקקקקקקקקק ומלוא ההצלחה! מזל טוב !!! מחכה לעדכונים …
תרש יקירי,
אביב הסב את תשומת לבי שעוד לא הגבתי למילים המקסימות שכתבת לי. הגבתי לך בוודאות, אבל כנראה משום מה זה לא נשלח.
אז רוצה להגיד לך, המון המון המון תודה שאתה שם בשבילי, תמיד ולעולם, כבר כל כך הרבה שנים.
כל כך הרבה ממש שכתבתי כאן קשור אלינו ולמה שחווינו יחד בלימודים (בטוחה שהיו לך כמה נקודות הזדהות:)
אני חושבת שלא סתם הכרנו בחיים האלה וכל מה שכתבת לי, אני לוקחת בשתי ידיים ומקווה להגשים אותו באהבה.
אוהבת 🙂 והפוסט הבא יוצא השבוע. ממש עוד כמה ימים….
ואוו, איזה יופי!
נראה מצוין, כתוב נהדר, נושא מרתק.
המשיכי לכתוב, יוצאות מידייך פנינים.
מחכה לפוסט הבא!!!
תודה טלי שהגבת לי כאן 🙂 שמחה שאהבת!
תמרית אהובתי השבלולית היצירתית, סופסוף מצאתי את הזמן לשבת בנחת כדי להבין מדוע הזנחת אותנו, חברייך לפורום מאדאם פרז…
נפלא ומעורר קנאה ובעיקר השראה, שגם מצאת מה מלהיב אותך וגם הוצאת זאת אל הפועל. הבלוג יפהפה והצילומים משובחים ותמשיכי לחלום חלומות ולהגשימם. מחכה בסקרנות לרשימה הבאה !!!
נוגיתה אהובתי,
תודה רבה רבה על מה שכתבת לי!! זה לא מובן לי מאליו תגובה כזאת אפילו שאנחנו כבר מכירות המון שנים!
שיהיה פוסט על חתולים תהיי אורחת הכבוד שלי :))
אוהבת אותך מאוד מאוד בחזרה!!
ושכחתי להוסיף גם חיבוקים והמון הצלחה והרפתקאות מרגשות בדרך החדשה והמסקרנת שבחרת לך. אוהבת אותך מאד- נגה
מקסים ונעים!
מזל טוב ובהצלחה!
הי רוית,
תודה על הפרגון 🙂
מקווה שתבקרי כאן שוב 🙂
תקשיבי זה קטע,
השראה השראה וכאילו פתאום יש לי הארה והרשאה (לא טעות) לעשות דברים עם ההשראה שלי. את גאון. איזה כיף שהעלית את הפוסט הזה.
כמה ממלאת השראה הידיעה שאת ממש עוסקת בזה היום.
עשי והצליחי!! ❤
איזה כיף לקרוא את הפוסט הראשון שכתבת בבלוג שלך היום אחרי שכבר מכירה אותך קצת יותר .המחשבה הראשונה שעלתה לי היא שמו של הבלוג שלך ומענה שלך בעניין , שדומה מאוד בלי לשים לב, לפירוש שאני חשבתי עליו- גם ניתן בסוף הפוסט שלך. ואנחנו הקוראים מצטרפים לאותה תמרי אישית ופנימית ״ תמרי ואנחנו״ וניסחפים איתך לעולם ההשראה הפנימית שלך… שמאיר גם את שלנו ועל כך תודה ענקית. מזלטוב לבלוג בן שנה ומאחלת לך לו ולנו עוד חיבורים רבים שמחה ונגיעה במקומות לא מוכרים
הי נויה,
מרגש לקרוא תגובה על הפוסט הזה. כמה נהרות עברו מאז…
סיפור שם הבלוג שלי …
היה לו שם אחר לגמרי עם לוגו מוכן וצבעוניות ששונה לחלוטין ממה שיש כאן.
החלטתי ברגע האחרון שזה לא זה…שאני לא שלמה עם זה. ואז קפץ לי לראש השם הזה. הכי אינטואיטיבי שיש.כמו כל דבר כמעט שקורה לי.
כמובן שבאותו רגע לא ידעתי מה יחולל השם הזה, אבל הבנתי שהוא טומן בתוכו את כל התמצית שלי.
וכנראה את כל מה שיצא ממני בשנה הזאת.
וממש לא טעיתי אפילו לו בקצת….:)
תמר ותמרי. לחלוטין.
תודה רבה שהגבת לי נויה את מקסימה…
תמרי
הי תמרי,
אני מאוד מתחברת ללוחות השראה שלך. הכנתי הרבה פרויקטים דומים אבל כקולג’ים.
עם בובות ברבי לא שחקתי. היו לי שלושה אחים והייתי מוקפת במכוניות מכל הסוגים! אמא אפילו לא הסכימה לקנות לי ברבי אבל היה לי אוסף מרהיב של סוסים מפלסטיק. מאוד אהבתי סוסים. לי ולאמא היו סוסים משלנו. אוסף הסוסים וכל שאר האוספים שלי נעלמו כאשר הוריי מכרו את ביתם. כמה עצוב. הייתי רוצה לגעת שוב באוספים שלי.
הייתי רוצה לשתף אותך בבלוג שכתבתי על נושא דומה.
http://hbne.co.il/?p=690
אני מחכה להיות שותפה באחת מהסדנאות שלך...
הילה
הילה יקרה,
ממש נצבט לי בלב שאמרת כל האוספים נעלמו. זה כמו לאבד משפחה קטנה.
את יודעת מה דעתי על אוספים…וסוסים זה אוסף מקסים….בטוחה שהוא היה כזה.
תמיד התפללתי שיהיו לי בנות שאוכל להמשיך לשחק בברביות…ולשמחתי אחרי הבן שלי נולדו שתי בנותיי והן לגמרי מכורות לברבי. עבר להן בגנים כמו שצריך.
למה אמא שלך לא הסכימה לקנות לך ברבי???
קראתי את הפוסט הנפלא שלך, אחד הטובים שלך שלא הכרתי. פווסט מאוד מרגש , חושף אותך בעוד פן נהדר שלך.
ואני כמובן מאוד מתחברת לכל מה שכתבת שם.
מחכה מאוד שתהיי בסדנא שלי ומתה כבר לחבק אותך לא רק בוירטואלי….
♥ תמרי נגעת לי בלבי. גם אני רוצה כבר חיבוק אמיתי
פוסט מרהיב תמריקה.
ממש כמוך.
צבעוני. מגוון. מלא ברגש וחוויה.
אוהבת אותך!
לא שיחקתי בבובות. אף פעם. זאת שריטת ילדות קשה. גם היום אני לא מתה עליהן. כשנולדה לי בת זה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו אז לא קניתי לה בובות. היא דווקא קבלה הרבה בובות מאחרים ומי ששיחק איתה בבובות עד שהיא שיחקה איתם לבד או הדביקה את אחותה בהתלהבות היה אבא שלה. הראיה שהיצליח לי לא להעביר את השריטה הלאה היא העובדה שהיא אספה בובות-ברביות כמובן אבל גם בובות מארצות. יש לה אוסף קטן ומתוק שאני מקווה שתעביר הלאה יום אחד. איזה כיף שהחלטת לפתוח בלוג וככה יצא לי לעשות לוח חזון ולהכיר אותך. לפחות נקודה אחת תהיה לזכותן של בובות.
כבר יש כאן תגובה שלי, סימן כבר הייתי כאן
אבל רק חלק קטן מכל מה שכתוב כאן זכרתי
זכרתי את השור ואת הצבע האדום
זכרתי את האכזבה שלך מלוח ההשראה
(פרוייקט החצאיות הראשון שלנו בשנקר היה חצאיות קלוש בסגנון המערב הפרוע)
.
השראה
בראיון הקבלה לשנקר שאל אותי ראש המגמה – מעצב רהיטים אירי – מאיפה אני שואבת השראה
התשובה שלי מאז נכונה עד היום
מכל מה שאני רואה, שומעת, מריחה, טועמת, סובלת, חווה
הכול הוא מקור להשראה
.
השיר של אחותך בפתח הדברים מהדהד לי חלום-פנטזיה שתמיד היה לי, כשהייתי רואה דברים נהדרים
הייתי חולמת שיש לי מצלמה בתוך העיניים, שמצלמת את כל מה שראיתי, בלי שאצטרך להוציא את המצלמה, לפקס, לכוון… ובינתיים הרגע כבר חולף
בלי לדעת חזיתי את מצלמות גו-פרו
.
לוחות השראה
איך פעם חשבת שהבלוג שלך יעסוק בלוחות השראה
איך לחיים בלכלל, ולחיים בעולם הבלוגים בפרט, יש חיים משלהם
איך הבלוג שלך עוסק בהשראה אבל בעוד הרבה יותר
איך את עצמך עוסקת בלוחות… ובעוד הרבה יותר
איך את. עצמך
חנצ’ו תודה רבה, מתרגשת לקרוא מה כתבת לי כאן בפעם השנייה, הלכתי גם להציץ בתגובה שלך מאז. כבר עברו 3 שנים? איך זה יכול להיות…
שמחה שהיום הפוסט הזה נקרא קצת אחרת, חלק מהחזון בו נגלה (גם לי) בכל כך הרבה הבטים ומשמעויות.
חולקת איתך תמיד את זכרונות שנקר באהבה, כמה דומות כמה שונות…
חשבתי שהבלוג שלי יעסוק בלוחות השראה. באמת שחשבתי… אבל הבנתי מהר מאוד שהוא לא. לא רק. לא בהכרח. לא רוצה. שאפשר אחרת.
שאפשר באמת להיות עצמי סוף סוך אחרי כל כך הרבה שנים שלא.
שלא הייתי עד הסוף.
את יודעת שלאחותי יש ספר שירים מקסים שיצא לאור לפני המון שנים.
משם השיר הזה. אדאג לך לעותק ממנו. אני חושבת שמאוד תאהבי…
מעורר מחשבה. יכולה להוסיף ללוח שלך את הסרביות מהמיצב במילאנו חייבת להגיד שמאז שיש לי בנות לגדל היחסים שלי עם ברבי מורכבים. כשהבת שלי שאלה אותי כשהיתה קטנה איפה אפשר להאריך את הרגליים שיהיו כמו של ברבי, יש פה איזו בעיה. כמובן שברבי היא לא היחידה, אנחנו מוקפות דימויים כאלה, אבל היא מאד זמינה בגיל קטן והיא דוגמא באמת קיצונית לגוף מעוות לחלוטין.
תודה רבה נועה שעצרת לקרוא.
לגבי ברבי היא אכן דימוי קיצוני לגוף האישה ובתקופה שהתחלתי “לגדל” אותן לא היתה בכלל מודעות למקום הזה. יותר סגידה. 1974.
אני בעיקר התפעלתי ממנה ומהיכולת שלה להרגיע אותי ברגעים לא פשוטים של הילדות שלי, היא היתה תרפייה עבורי. אני טיפלתי בה והיא בי…
לפני שנה הייתי בלונדון עם הבת שלי לבת מצווה וחיפשנו לבת הקטנה שלי ברבי. היו על המדף ברביות עם גוף של אישה “רגילה” (סדרה שברבי הוציאה לסתום פיות) ופתאום הן נראו לי מעוותות. לא נראו “ברבי” בכלל. מוזר, איבדו מכל הגלאמור שלהן. בסוף לא קנינו לא את זו ולא את זו… כבר לא התחשק לי.
ה ש ר א ה שאת תמרי?
תודה רבה אביטלוש אהובה!! מקווה להתמיד בתואר המכובד והנעים הזה…
תודה רבה אביטלוש!
קסם!!!
מההתאהבות בברבי ( שהכתה גם בי, קשות. למדתי לתפור למענה…) ועד היום. ההשראה זורמת בך.
בוקר טוב לזו שחיה בעיר הכי יפה שיש… (גם עליה כתבתי כאן פעם ממש בהתחלה שלי, על פריס. עכשיו הזכרת לי)
תודה אהובה, גם אני תפרתי לברבי ובכלל סגדתי לה… יותר למה שהיא איפשרה לי להיות ופחות למראה שלה. היום אני מבינה את זה יותר.
היא היתה המפלט שלי לכל מכאובי הנפש, אני חייבת לה באמת המון.
תודה רבה, מקווה שההשראה תמשיך לזרום… ולזרום. זה החמצן שלי.
נשיקות וחיבוקים חמים בימים קרים של חורף.
כמה שנים עברו מאז הפוסט הזה. איזה דרך מדהימה שכולה מבטים קדימה ואחורה ולמעלה ולמטה. כמו מצלמה פנורמית איכותית. היה פעם סיפור ילדים שאהבתי, על ילדה אחת שהייתה גם בלשית ותמיד כשראתה משהו שנראה לה חשוב, הייתה עוצמת את העיניים, אומרת לעצמה “קליק” בראש, והופ – התמונה הייתה נחקקת אצלה, מדויקת וחיה, לתמיד. אוהבת לראות את מילות-צילומי-הלב שלך. תמשיכי.
יעלי עברו ארבע שנים עמוסות, גדושות, מטלטלות, מכאיבות משמחות… מה לא היה בהן…
מה שכתבת על הילדה ואשמח לדעת מי היא… מזדהה איתה לגמרי.
המבטים של האחורה וקדימה ולמעלה ולמטה. והקליק הזה שאני עושה עשרות פעמים ביום ומודה למי שזה לא יהיה על הזכרון שקיבלתי. וגם לפעמים ממש לא מודה לו.
יש דברים שהייתי רוצה לא רוצה לזכור אפילו לא מילימטר מהם. אבל הכל נחקק, חרוט, מדוייק וחי.
וצילומי הלב זה מושלם.
תודה יעלי אהובה שעצרת לכתוב לי, שאת כאן בדרך שלי.
לקרוא ממרחק של זמן מוביל למחשבות מהנות ומעניינות, עלייך, עלי ובכלל.
קראתי (כמובן) גם אז, קוראת שוב גם עכשיו ומה שאני בעיקר לוקחת מהפוסט הזה הוא הקוביזם המחשבתי, ההבניה והאפשרות הבלתי פוסקת להמשך (מה שאת לחלוטין מוכיחה בפועל…).
וברבי? ממש לא.
גיתוש, תודה רבה שעצרת לקרוא שוב. ובשנית…
אני חושבת שזה מרתק לקרוא פוסט (שוב) ממרחק של זמן. בלי קשר לפוסט שלי…
כשתקראי את הפוסטים שכתבת בבלוג עוד שנתיים למשל גם עוד שנה תופתעי מהתחושות וממה שתרגישי… זה מרתק.
קורה לי לא מעט עם שלי.
לגי הקוביזם המחשבתי מפתיע אותי וגם מחמיא לי שאת לוקחת ממנו (מהפוסט) את מה שאת לוקחת…. זה פוסט ראשון, בתולי קצת…
ומעניין שכבר משם את לוקחת דברים שאני יכולה לומר שקיימים בפוסטים הרבה יותר מאוחרים שלי. ואולי אני לא רואה את מה שאחרים רואים?
לא סתם אמרה מי שאמרה שבפוסט הראשון של הבלוג אפשר להבין מה ילד יום…
וברבי? ממש לא הייתי קונה לך אותה ליום הולדת גם בלי שהיית אומרת לי:)