אחותי

הלב שלי הוא בית. והוא מלא עד גדותיו באהבה, במשפחה, בנתינה. הלב שלי הוא בית. ויש בו דלת וחלונות לפתוח ביום שמש ותריסים להגיף ביום סגריר. הלב שלי הוא בית…

על קצות האצבעות בלי שאף אחד יראה הייתי מתגנבת לחדר שלה. פותחת בשקט את המגירה של המיטה ומוציאה ממנה את הקופסה הזאת. קופסת נעליים חומה. בקופסה היו מפיות. כן, כאלה…

את הגלימה שאת לובשת את עיצבת? כן אני. ואת עגילי הנוצות? את עיצבת? לא, קניתי אותם. ואת הצעיף את עיצבת? את ציירת עליו את העלים? כן, אני. עכשיו תראי לנו…