אוספים

אני שוכבת על הרצפה בתנוחה עוברית. מתחתיי נייר לבן וגדול, פרוש לאורכה ולרוחבה של הכיתה. בחוץ גשם זלעפות, שמיים קודרים ורוח שמטלטלת את צמרות העצים. הגשם מכה בחוזקה על החלונות…

על קצות האצבעות בלי שאף אחד יראה הייתי מתגנבת לחדר שלה. פותחת בשקט את המגירה של המיטה ומוציאה ממנה את הקופסה הזאת. קופסת נעליים חומה. בקופסה היו מפיות. כן, כאלה…

לאט לאט אני פותחת את כל החלונות של המכונית ונותנת לרוח להיכנס. הרגל על דוושת הגז מתחילה ללחוץ חזק יותר וחזק יותר. המהירות עולה. השיער של שלושתנו עף לכל עבר…

אני ממש לא מאמינה במתקשרות. זאת אומרת לא האמנתי. עד שפגשתי אותה. היא אמרה לי הרבה דברים על עצמי, אבל דבר אחד שנאמר טלטל אותי, במובן הכי טוב של המילה….