מקומות של קסמים…
את הפוסט ניו יורק חלק א’ הקדשתי למקומות השראה בחיי, דרך המסע שלי בניו יורק.
ניו יורק חלק ב’ שתיכף תקראו כאן, נולד ממקום שאני מאוד מאוד אוהבת להיות בו…מקום של קסמים. הבלוג שירה אכילה.
את הבלוג “שירה אכילה” אני מעריצה. ממש ככה.
תשאלו אותי למה ואני אסביר לכם בשנייה…
יש בבלוג הזה אמירה. יש בו השראה, רגישות אינסופית ועיניים חדות. יש בו סטייט אוף מיינד.
הכל ביחד יוצר בלוג נפלא, שלא מתיימר להיות מה שהוא לא. הוא פשוט הוא, כמו השם שלו: שירה אכילה.
יובל שכותב ומצלם את הבלוג שלו כבר שלוש שנים, מתגורר בניו יורק עם בן זוגו וכשידעתי שאני נוסעת לשם הבנתי שהוא אחד האנשים שהכי בא לי לפגוש ולדבר איתם שם.
לסגור מעגל…
ולפתוח מעגל…
למה רצית לכתוב בלוג על אוכל?
לבשל זה הכי קרוב לקסמים ותמיד אהבתי מכשפות וקוסמים. לפתוח ספר בישול, זה הכי קרוב שאני יכול להגיע לספר לחשים…
במטבח חומרים משתנים, הופכים מצבי צבירה, מחליפים צבעים וטעמים.
חוצמזה, תמיד אהבתי לבשל זה חלק מהתרבות המשפחתית שלנו מהיום שאני ילד. כל המשפחה שלי אוהבת לאכול ולבשל.
מה הביא אותך לעיר הכי יפה בעולם (ואני לא משוחדת)?
הגשתי מועמדות לאוניברסיטת NYU בניו יורק והתקבלתי ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, אז החלטתי לצאת להרפתקה.
במהלך השנים כאן התמחיתי ב DBT טיפול דיאלקטי התנהגותי (טיפול שפותח כעזרה לאנשים שחווים את הרגשות שלהם בעוצמות גבוהות ועלולים עקב כך לפגוע בעצמם)
אחרי הלימודים מצאתי עבודה ונשארתי מאז לגור ולעבוד בניו יורק.
למה בכלל רצית לכתוב בלוג מאיפה הרצון הזה הגיע ?
מאוד אהבתי אז את הבלוג “בצק אלים”. היה בבלוג הזה משהו שמאוד התחברתי אליו. משהו יותר אישי שמאוד קסם לי. רציתי שיהיה גם לי בלוג על אוכל אבל לא “סתם” בלוג על
אוכל…משהו קצת אחר. ומכיוון שתמיד אהבתי שירה השילוב של השניים היה לי טבעי.
השם של הבלוג הגיע במקרה, קפץ לי לראש באמצע הלילה ומאז הוא נשאר. הוא בעצם מה שהניע את כל הבלוג.
אבא שלי אמר לי שבבונוס קונים משהו שרוצים
באיזה שנה פתחת את הבלוג?
פתחתי את הבלוג באוקטובר 2012 במהלך התואר השני שלי ואז עלה גם הפוסט הראשון.
לקחתי מצלמה קעקעמייקע כזאת שהייתה לי והתחלתי לצלם. לא היה לי שום מושג בצילום וממש לא אהבתי את מה שיצא.
העליתי פוסט אחד והחלטתי לגנוז, לא הייתי מרוצה ממנו. הוא לא היה מספיק מרשים בעיני והתמונות לא היו מוצלחות. אם הייתי קורא חיצוני לא הייתי רוצה להסתכל עליהן.
אני אוהב להרגיש טוב עם מה שאני עושה ובמקרה הזה לא הרגשתי ככה.
ידעתי בדיוק מה אני רוצה אבל לא הצלחתי להוציא את זה מהמצלמה. התאכזבתי והנחתי את המצלמה בצד וגם את הבלוג ולא כתבתי יותר משנה.
מתי חזרת לכתוב בבלוג, מה שכנע אותך לחזור לשם אחרי שנה?
קיבלתי בונוס, רציתי לחסוך אותו ואבא שלי אמר לי שבבונוס קונים משהו שרוצים. אז החלטתי שאני קונה לי מצלמה שווה…אותה אחת שאני מצלם בה עד היום את כל התמונות שלי.
התחלתי לשחק איתה. ולאט לאט הצילום הפך להיות משהו מרגש.
קראתי מלא בלוגים על צילום, הסתכלתי על תמונות שאהבתי וניתחתי אותן ובעיקר צילמתי המון. התחלתי ללמוד איך להוציא מהמצלמה דברים שאני אוהב.
המצלמה הייתה הדרך חזרה לבלוג.
“אוזניים” על שירים שאני אוהב
אני מאוד אוהבת שירה. לא סתם נמשכתי לבלוג שלך. שירים מסקרנים אותי, תמיד מוצאת בהם משהו על עצמי…
למה אתה כל כך אוהב שירים? איזה משורר אתה אוהב במיוחד?
אני אוהב שירה עברית היא תמיד הייתה חלק מהחיים שלי. אין לי המון מטלטלים, אבל ספריית השירה שלי עוברת איתי לכל מקום ותמיד גדלה. בכל ספרי השירה שלי תמיד תמצאי
“אוזניים” על שירים שאני אוהב ורוצה לעשות איתם משהו או לחזור אליהם.
שירים מתמצתים חוויות רגשיות בשבילי וכששיר מצליח לחדד לי חוויה שלי או להסביר לי משהו על העולם, אני תמיד מאוד מתרגש. אגב, זה עובד לי רק בעברית. ניסיתי לתרגם פוסטים
לאנגלית והבנתי שזה לא זה. מה גם ששירה באנגלית אני פשוט לא מצליח להבין. אין לי את העומק השפתי והתרבותי.
עם המשוררים העבריים כבר פיתחתי יחסים. למדתי לאיזה משורר “לפנות” כדי לענות על הצרכים שלי, כדי שהשיר יתאים לי לחוויה הרגשית, לתוכן ולתמונות של הפוסט.
אני מאוד אוהב את לאה גודלברג, יהודה עמיחי, אורית גידלי, ביאליק…
איך אתה בונה פוסט? מה בא קודם השיר או המתכון?
לפעמים פוסט מתחיל ממתכון, לפעמים מרעיון שהייתי רוצה לכתוב עליו או משיר שמדגדג לי הרבה זמן…
עם הזמן המתכונים בעיני הופכים להיות פחות חשובים, כשהתחלתי הם היו הכוח המניע של הבלוג, אבל אם אני מגדיר היום את הבלוג שלי הוא עדיין בלוג בישול אבל האוכל הוא הכלי, לא המוצר.
יותר מעניינים אותי חומרי הגלם, לשחק בטקסטורות ובצבעים שלהם ביחסים שלהם, בזוויות הצילום. יש פחות ופחות תמונות של המנה המוגמרת בבלוג ויותר ויותר של חומרי הגלם.
נראה לי שזה היה מחויב מציאות כי אני פשוט לא ממש יודע לעשות “סטיילינג” של אוכל, זה תמיד נראה ליד.
לשחק באוכל אני יודע יותר טוב.
הכרתי אותך בין היתר דרך הספירלות המקסימות שהיית מעלה באינסטגרם. מאיפה האהבה הזאת לספירלות?
הייתה לי חסה ורציתי שתהייה לי תמונה חדשה לאינסטגרם. התחלתי לקטוף את העלים שלה והם הסתדרו על השולחן באופן טבעי בספירלה. וממש אהבתי את זה, אז מאז אני משחק בספירלות…
כל התהליך הזה של “המשחק” גורם לי להרבה שמחה ואני מאוד מתרגש מהעשייה ומהצילום של פוסט חדש ומהעלאה שלו לאוויר.
מתי שיש לי השראה
מה התדירות שאתה מעלה פוסטים? יש לך יעדים קבועים?
אני מעלה פוסטים כשהם באים. מתי שיש לי השראה. לצערי עוד לא למדתי איך להביא אותה באופן יזום.
איך זה לכתוב בלוג בעברית רהוטה בעיר הכי ניו יורקית בעולם?
הבלוג שלי קרה לי בניו יורק. זה מה שאני מכיר ויודע.
זה שהוא בעברית נותן לי התעסקות וקשר חי עם הארץ על אף שאני לא גר שם. הוא מאפשר לי עוד דרך לשמור על קשר עם הארץ ואפילו ליצור קשרים חדשים מכאן.
איך התחלת, איך פרסמת את הבלוג שלך?
כשהעליתי את הבלוג כתבתי לבלוגרים ותיקים שאהבתי ועיצבתי את הבלוג גם בדמותם ומתוך ההיכרות עם הבלוגים שלהם. הם היו נדיבים מאוד ומההתחלה הם מאוד פרגנו לי ולאט לאט נוצרה סביבי הקהילה שממשיכה לגדול היום.
יש לי היום 2500 מנויים לבלוג וקרוב ל-3000 עוקבים באינסטגרם וגם בפייסבוק.
באופן אישי אני מאוהבת בפוסט שלך על רסק התפוחים. איזה פוסט שלך אתה הכי אוהב?
יש לי עד היום 55 פוסטים. ובדרך כלל אני הכי אוהב את הפוסט האחרון שאני מעלה עד שנמאס לי ממנו.
אחד שזכור לי במיוחד הוא הפוסט על הניוקי עם השיר “הזמן” של לאה גולדברג. זה פוסט על הזדקנות והתבגרות שהכל “ישב” בו כמו שרציתי.
רגעים אנושיים
איך אתה שומר על קשר עם הקהילה האוהבת שלך בבלוג?
אני מגיב לתגובות ומאוד אוהב לקבל אותן. נהנה מאוד לקרוא מה אנשים כותבים לי ואני מאוד משתדל להגיב בחזרה לכולם.
מה אתה הכי הכי אוהב לעשות?
אני מאוד אוהב לטייל בעולם ומאוד אוהב את ניו יורק ואת התרבות שבה. זאת עיר של תרבות של יצירה. אנשים כאן חולמים את החלומות שלהם וגם עושים אותם.
אני משתדל לראות כמה שיותר הצגות ומחזות זמר ולגלות דברים חדשים בעיר ובאופן כללי אני מת על הפתיחות וקבלת האחר שיש בעיר הזאת, לא משנה מי ומה אתה.
אבל מעבר לכל זה אני אוהב רגעים אנושיים עם אנשים. חוויות משותפות, רגעים אינטימיים, שותפות…ואני חושב שזה מה שמניע אותי יותר מכל…
כשבא לך לבשל, מאיפה אתה לוקח מתכונים, רעיונות ?
מאוד אוהב לאלתר, ומאוד אוהב לקחת מתכונים מבלוגרים שאני סומך עליהם.
כשאני מחפש מתכון עם טריק אני פונה למאיה מבצק אלים….
מתוק אני פונה לעוגיונט…
כדי להרשים בעבודה אני הולך מיד לאפרת…
כשאני רוצה משהו מיוחד לגל פתיתים…
וכשאני רוצה ארוחת ערב טעימה וקלה אז הילה מביסים...
ועוד מלא…
אני קוראת הרבה המון בלוגים והשם של הבלוג שלך, הוא באמת בעיני אחד היפים. הוא מדייק את הבלוג שלך ואותך באופן מושלם.
מה יש בשם הזה עבורך?
אני מת על השם. בלעדיו לא היה לי בלוג. הוא התמצית של כל מה שקורה בבלוג.
הבלוג מתפתח כל הזמן ואני כותב אותו למען היצירה וההבעה שלי וכדי לשמור על קשר עם העולם. הוא לא בלוג למטרות רווח אז אני מרגיש שמותר לי לעשות בו מה שבא לי.
הוא בלוג על החיים שלי ועל מה שמעסיק אותי. הוא קורות החיים שלי, הגרסה המורחבת…
שאלת השאלות…עד מתי אתה חושב שתמשיך לכתוב את הבלוג?
לתמיד…או עד שהוא ייגמר…יש לי שליטה עליו אבל גם אין לי שליטה עליו אז אי אפשר ממש לדעת.
אני מקווה שהוא ילווה אותי עוד הרבה זמן כי הוא מסב לי הרבה שמחה והנאה.
כל התמונות בפוסט זה צולמו ע”י יובל והן מתוך הבלוג ומהאינסטגרם של “שירה אכילה” © כל הזכויות שמורות
קולאז’ כתום וקולאז’ תפוחי עץ TAMARIANDME התמונות מתוך שירה אכילה © כל הזכויות שמורות
“שירה אכילה” בפייסבוק ובאינסטגרם
הכי שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם 🙂
אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים של השיתוף כאן למטה.
אז ספרו לי על ניו יורק שלכם? עיר אחרת שעושה לכם את זה? מקומות שאתם אוהבים ? מקומות אחרים? מקומות של ללה לנד? מקומות שאתם זוכרים? מקומות של קסמים?
אשמח מאוד לשמוע ולהגיב.
אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamariandme@gmail.com.
לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם !
תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן, איתי.
תמר סלונים ליבס (תמרי)