הסלון שלי מעולם לא נראה יפה יותר.
אנשים, ילדים, בגדים, איפור, מצלמה, אוכל, חדר העבודה שלי שהפך לחדר הלבשה, צחוק, דיבורים, התרגשות.
החלום הזה שלי התחיל כאן. ברגע הזה.
כשהתמונות צולמו בשדות של מושב בני ציון כמה שעות אחרי, עמדתי מתרגשת, נושמת אוויר של סוף החורף ואומרת לעצמי בלב שעכשיו אני מבינה למה כל האנשים הנהדרים האלה נכנסו לחיי בשנתיים האחרונות וכמה מהם כל כך לא במקרה.
חיבורים ותיזמונים, קהילה, אהבה. אלו המילים שמתארות הכי טוב את הפרוייקט המרגש הזה.
לא היו לי שום כוונות לעשות תיעוד של כת האיימיש.
הם היו רק הטריגר וההשראה שלי לברר על עצמי כמה דברים… כפי שקראתם בפוסט האיימיש. רציתי אינטרפטצייה עליהם. על המראה שלהם, על הבגדים שלהם, על מה שאולי עובר להם בראש…
על מה שאולי הם היו רוצים ולא יכולים לעשות.
שמיים חצי מעוננים
יום שבת באמצע חודש מרץ ואפילו השמיים היו בדיוק אבל בדיוק כמו שחלמנו שיהיו.
חצי מעוננים, עם קצת שמש שיצאה מדי פעם וקצת גשם שטפטף לקראת אחה”צ.
זו הייתה שבירת שגרה מבורכת לכולנו להיות איימישים לכמה שעות, להיות בסיפור אחר לכמה שעות להיות קצת בסרט… (מי לא רוצה לברוח קצת לסרט?)
כל השנה שקדמה ליום הצלומים הזה ידעתי איך, ידעתי מה, אבל עוד לא ידעתי מתי ולא ידעתי עם מי. רק ידעתי דבר אחד: מי אני רוצה שתצלם לי את הפרוייקט הזה.
דמיינתי איך הם ייראו, מה הם ילבשו, איך ייראו הפנים שלהם, איזה איפור אני רוצה, איזה מסר יעבירו התמונות, אבל הכול היה מעומעם. כאילו יש עדיין מסך על הכל.
חיכיתי לרגע הזה שיבוא ויגיד לי שאני מוכנה.
מוכנה להפקה הזו.
צילום: הגר אשחר ניר
מילים מהות חיבורים אנשים
את אביטל אנגל, הצלמת הנפלאה שצילמה את החלום שלי הכרתי בקבוצת הבלוגריות של יונית צוק ולפני שנה, כשהחלום צץ אצלי, התחלנו לדבר עליו בהקשר של אברכים ושל דתיים ושל עולמות אחרים… וידעתי שהיא תצלם את החלום שלי. שנעשה את הפרוייקט הזה ביחד.
אני מכורה לצילום, רואה אלפי תמונות בחודש מכל העולם ואני יכולה לומר שאביטל ניחנה בעין אחרת.
עין שעברה דבר או שניים בחיים. עין חדה ורגישה, עם נשמה ענקית שיודעת להעביר מסר. תדר. לספר סיפור.
אני תמיד מוצאת בתמונות שלה סיפור עם עלילה אמצע וסוף.
לפעמים הוא בועט לי ישר בבטן הסיפור הזה, לפעמים הוא משאיר לי חיוך ותמיד הוא משאיר לי חומר למחשבה.
התמונות של אביטל הן דוקו משובח מבחינתי. תיעוד חזק של רגעים בחיים, של אנשים של מקומות של חלומות, של סיפורים.
היא צלמת מוכשרת ומיוחדת עם נשמה רגישה שידעה לצלם בדיוק ובמדוייק את מה שהיה לי בראש (וזה אתגר בפני עצמו) את המילים והמהות והתמונות והסיפור…
את כל ההשראה כולה.
מה המהות שלך?
אני אביטל אנגל (1968), אמא לשחר בת העשר וחצי, יצירת המופת של חיי.
בוגרת קמרה אובסקורה, צלמת ומורה בכירה לצילום מזה שנים רבות. במהלך שנותיי המקצועיות, גיליתי שהמצלמה היא כלי מדהים לפיתוח מודעות ולמימוש אישי.
צילום, התבוננות מבעד לעדשה, הינם עבורי דרך לדיאלוג, הבעת רגשות, תפיסת הרגע ואף ריפוי.
המצלמה עבורי היא הארכה טבעית של עיניי, באמצעותה אני מביעה, חווה ומתרגשת כל פעם מחדש. היא מאפשרת אפיקי תקשורת עם הסביבה המצולמת ופותחת בפני עולמות חדשים וקסומים.
לאחר 20 שנים של ניסיון מקצועי, כיום אני מצלמת כמעט הכול, מלמדת צילום באהבה גדולה למקצוע ומעבירה סדנת צילום לארגונים ולגופים פרטיים “דרך העדשה”- השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי דרך עדשת המצלמה.
המהות שלי היא “אהבה”.
אני באה מאהבה ובאהבה לכל דבר שעושה, בעיקר לכל מה שקשור לצילום… מייחלת לעולם מלא באהבה וחמלה.
בעלת בלוג צילום: https://www.avital-engel.com/take-a-moment
אתר הבית שלי הוא: www.avital-engel.com
צילום: הגר אשחר ניר, עודד טלמור
מקום של אומנות
את הילה חילו עמרני הסטייליסטית שהלבישה את כל הפרויקט הכרתי בסדנה שלי ומהרגע הראשון ראיתי את החיבור המיוחד הזה שיש לה לבגדים.
חיבור שהוא הרבה מעבר לבגדים. חיבור שהתחיל אצלה בזמן אחר ובמקומות אחרים ובמאות אחרות…
הילה מבחינתי היא פילוסופית של אופנה, של בגדים. יש לה ראייה אחרת לגמרי על אופנה והיא באה לשם מהמקום הכי עמוק שיכול להיות, ממקום של נשמה. ממקום של אומנות.
היא מכבדת אופנה, מדברת אותה, מרצה אותה, חיה אותה.
עברנו תהליך מרתק של מחשבה. מה ילבשו, איך ייראו, איזה מסר יועבר.
הילה עשתה את זה במקצוענות אין קץ, בסבלנות, בראייה של כל הפרטים הקטנים והגדולים ובאהבה ענקית למה שהיא עושה.
היא גרמה לי למשהו שאף אחד לא הצליח לגרום לי עד היום: להתגעגע למה שכבר שנים לא עסקתי בו וזה עיצוב אופנה, המקצוע הבראשיתי שלי.
מה המהות שלך?
אני הילה חילו עמרני, הלב שלי מתרחב והגוף רוקד כשאני נמצאת בעולם המדבר סטייל.
אני מאמינה שתדמית היא שפה לא כתובה ולא מדוברת שיש בה המון כוח ועוצמה והסטיילינג הוא עוד כלי להנהיג עצמנו אל עבר המטרות שלנו.
איך שאנו מציגים את עצמנו לעולם כך הוא תופס אותנו.
המהות שלי היא לתת כלים לאנשים להבין את המשמעות שלהם ולהעביר את המסר שלהם באמצעות מראה חיצוני.
אני מרצה ומייעצת בתחום של מיתוג אישי באמצעות סטיילינג ובנוסף מעצבת תכשיטים של מותג התכשיטים mon bijou
פייסבוק Hila Chilo Amrani אינסטגרם
צילום: אביטל אנגל, תמונה עליונה מימין: הגר אשחר ניר
יד שמכירה גוון ואור
לירון חרט נשמה ענקית, ואמנית בנשמתה, רוחנית, מחוברת ליקום הזה ולהרבה מעבר לו. הכרתי אותה בפרלמנט של יונית צוק והיא זו שאיפרה את הפרויקט הזה.
היד שלה היא יד אחרת. יד רגישה שמכירה צבע, שמכירה גוון ואור, יד שמציירת. יד אוהבת אדם. יד אומן.
היה לי ברור שאני רוצה את לירון כמאפרת של הפרויקט הזה.
היא שמרה על פנים טבעיות אבל הטביעה בהן מסר. משהו מאוד אחיד ועדין, משהו מאוד חזק ועוצמתי שניהל דיאלוג מושלם עם הבגדים והמצלמה.
מה המהות שלך?
אני לירון חרט, אמנית, מתקשרת, מורה רוחנית ואסטטיקנית בנשמה.
מוצאת את עצמי מרותקת מכל מה שאפשר לראות רק עם העיניים הפנימיות, ורוקדת עם האנרגיה של היקום.
אפשר לראות ולקרוא עוד על האומנות הייחודית שאני יוצרת באינסטגרם
ובאתר שלי – http://lironharat.com
המהות שלי- יופי ואהבה. בעיני הם בלתי נפרדים. כל דבר בעולם הוא יפה כשמסתכלים עליו בעיניים אוהבות. ואהבה היא הדבר היפה ביותר.
ה א י י מ י ש י ם שלי
הגר אשחר ניר
או כמו שאני קוראת לה: בילבי. פצצת אנרגיה ג’ינג’ית.
את הגר הכרתי בקבוצת הבלוגריות של יונית צוק והיא תמיד צובעת לי את החיים באופטימיות של צהוב וורוד. קשת בענן אחת גדולה.
היא מלאה בהשראה, ברגישות, בצבעים, במחשבות, בתשוקה של החיים.
היא בעלת סטודיו למיתוג ובעצמה מעצבת כל כך מוכשרת, היא אמא ובלוגרית ועוד כל כך הרבה דברים טובים ומשובחים!
הפנים שלה היו בדיוק הדמות שחיפשנו לצילומים. שילוב מושלם של נשיות, אמהות, ונערות.
מה המהות שלך?
קוראים לי הגר אשחר ניר, ג׳ינג׳ית, מנומשת, גועשת.
חובשת שלל כובעים צבעוניים וססגוניים, אני הבעלים של Curly Black סטודיו למיתוג, עיצוב אריזות ועיצוב חווית משתמש, יש לי מותג מוצרי נייר מעוצבים ומגניבים בשם Tiny Scribbles ואני שרה, מספרת וכותבת בבלוג Onscribbling על מותגים ומערכות יחסים בין מותגים לקהלי יעד ועל (עוד) דברים בוערים 🙂
אני יזמת בנשמתי, חוקרת, אופטימית נצחית ומשתדלת ללמוד כל יום דבר חדש. אני מאמינה שעיצוב וחשיבה עיצובית הם כלי לייצר עולם טוב יותר, נגיש יותר ובריא יותר. מאמינה בעיצוב מתוך שליחות ורצון להשפיע על העולם בוו אנחנו חיים.
ויותר מהכול אני אמא של שי ולי, שני הניסים הגדולים של חיי, ואשה של אודי שלי אהוב ליבי ונפשי. עוד עלי אפשר לקרוא כאן
המהות שלי: להכניס צבע לעולם
לירון אלעד
החיים שלה הם כאן ועכשיו.
את לירון (בשבילי לירוני) הכרתי דרך הבלוג שלי. זאת אומרת היא מצאה אותי ראשונה שם… ומאז לא נפרדנו.
אמא בכל נשמתה. גרה בנגב ומיישבת אותו בכל המובנים האפשריים. יזמת, פרוייקטורית, מובילת דרך. עבורי לירון היא אישה עם מסר, עם משהו להעביר הלאה לעולם הזה.
מעצימה ומעוררת השראה. והפנים שלה מדברות. את הכל. את המדבר, את הטבע, את האדמה. את החזון.
מה המהות שלך?
אני לירון אלעד. אמא, אשת משפחה, יזמת ותושבת הנגב.
סיגל הר ציון
את סיגל או כמו שאני מכנה אותה היפה בנשים, הכרתי דרך לירון אלעד.
היא שחקנית בנשמתה והמצלמה פשוט מתאהבת בה מיד.
אישה מרתקת, עם סיפור חיים מיוחד במינו. אישה שמחוברת לאדמה הזו בכל נשמתה, שורשית, ישראלית. מלח הארץ.
היא יזמת, מרצה, מנחה. העיניים הכחולות והלב הענק שלה מדברים בעד עצמם. מהרגע שפגשתי אותה היה ברור לי שהיא בפרויקט הזה.
אישה יפיפיה, על כל המשתמע מכך.
מה המהות שלך?
אני סיגל עברי הר ציון מנחת סדנאות “מסע בזמן”.
מפתחת שיטת עבודה באמצעות חפצי וינטג’, אשת תוכן, מרצה בנושא “אדם מנווט חיים” על חייו ומורשתו של מאיר הר ציון ז”ל, פעילה בפרויקטים תיירותיים ומיזמים חברתיים באזור בית שאן. מנהלת סופרסונה צפון.
נשואה למשה, אמא לשלושה בנים וגרה בחוות הבודדים “אחוזת שושנה” שבסמוך למבצר הצלבני כוכב הירדן.
אוהבת אדם, ועוסקת בלימוד העבר האנושי ומורשת ישראל.
המהות שלי: רגישות
עודד טלמור
את עודד אני מכירה כבר כמה שנים טובות מהיישוב שלנו, מהגן ומבית הספר, מחברויות של הבנות שלנו ותמיד ידעתי שמתישהו נשתף פעולה.
לפני הכול עודד מחייך. תמיד. הוא משרה סביבו אווירה נעימה שהכל פשוט טוב שהכל הכי בסדר שיש (במהלך הצילומים היינו צריכות להזכיר לו להפסיק לחייך:) החיוך שלו מדבק.
בחור מיוחד ומוכשר רב פעלים, יזם, בשלן, אוהב אדם, מארח, כותב ועוד כל כך הרבה דברים טובים. הפנים של עודד ומה שהן מביעות, היו בדיוק האינטרפטצייה לגבר האיימישי שדמיינתי לפרוייקט הזה.
מה המהות שלך?
אני עודד טלמור מבשל, מארח ומפיק חוויות קולינריות אצלי במרתף שבאבן יהודה.
שחיין מים פתוחים בשעות הפנאי והכי חשוב: אבא של ליה, רומי וגאיה ואיש של אורית.
המהות שלי: אני בן 42 ועדיין מחפש את המילה הזו.
עוד עליי תוכלו לקרוא פה: www.odedtalmor.com ופה: https://www.facebook.com/oded.talmor.3
ניצן ונטע
אני מכירה אותם עוד כשהיו בבטן והם שייכים לאחות הלא ביולוגית שלי הצורפת ומעצבת התכשיטים עפרה לרנר ולשף חגי לרנר.
ניצן ונטע, שניהם שחקנים בנשמתם עם עיניים ונשמה שאי אפשר לפספס. מוכשרים ויצירתיים.
הם כבשו כל חלקה טובה בצילומים האלה. כבשו את כולנו. נכנסו לדמויות, שיתפו פעולה.
לא היה אחד מאיתנו שלא חיבק אותם זו היתה התאהבות מיידית.
שמי נטע, בת 10 לומדת בכיתה ד’.
אוהבת מאוד ספורט, משתתפת בחוג הוקי רולר.
בשעות הפנאי אוהבת מאוד לצייר ולרקוד.
לאחר הצילומים התגנב לליבי אולי חלום קטן… לדגמן לחברת בגדים.
שמי ניצן בן 13, חגגתי בר מצווה לא מזמן.
לומד בכיתה ז’.
בשעות הפנאי אוהב מאוד לצלם, לבשל, קצת לצייר ולשחק טניס.
החלום שלי להיות צלם.
צילום: אביטל אנגל, תמונה מימין: הגר אשחר ניר
אפילוג
היו לי מחשבות ממש רציניות להתלבש כמו איימישית ולהצטלם לחלק מהתמונות, זה היה כל כך מפתה. אבל לכל רגע בחיים יש את התפקיד שלו.
באותו היום התפקיד שלי היה להיות נוכחת ומרוכזת. לראות שהכל במקום.
להסתכל מהצד ולראות שהכל בסדר, כל ההפקה כולה, שכולם בסדר, שכולם אוכלים ושותים ושמחים, לצלם מהצד, להסתכל על התמונות שמתהות אצל אביטל במצלמה, ועל הילה מסדרת את הבגדים על כולם.
לראות את לירון מתקנת איפור, להנות מההתבוננות הזו, מהטבע סביבי, מהאדרנלין, מהחוויה מהרגע שלי, מהרגע של כולנו.
ולהגיד בלב תודה ענקית.
על הכל.
צילום: הגר אשחר ניר
The Amish Project
מזמינה אתכם לקבל השראה.
The Amish Project לוח חדש בפינטרסט שלי עם כל תמונות פרוייקט האיימיש. גם כאלו שלא ראיתם בפוסט!
אז תגידו…
בא לכם לפעמים להיות ב”סרט”, לקפוץ למציאות אחרת לכמה שעות ? אולי ליותר? להרגיש לרגע מישהו אחר?
האם הייתם מחליפים את החיים שלכם לפרק זמן קצוב עם חיים של מישהו אחר? אולי חיים במקום אחר? מתנהגים אחרת?
הכי שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם 🙂 זה אף פעם לא מובן לי מאליו.
מחכה לתגובות שלכם ומבטיחה להגיב כמו תמיד באהבה וכמובן אשמח אם תשתפו את הפוסט הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו מיד כשיופיע פוסט חדש.
שמחה שאתם כאן איתי, בחדר הפרטי שלי…
אתם ההשראה שלי!
תמרי סלונים ליבס
קולאז’ים: TAMARIANDME © כל הזכויות שמורות
וואו תמרי, כמה פרגון, איזו עבודת צוות מופלאה עשינו. הכל יצא מושלם ומרגש ברמות שלא מהעולם הזה! כל כך מתרגשת לקרוא ולראות את הכל מונח פה כלאחר כבוד בבלוג שלך. תודה ענקית על כל זה ועלייך.
אוהבת אותך כישרון
היתה כאן עבודת צוות מופלאה וחיבור והקשבה אחרת אין מצב שזה היה מצליח.
אני מאושרת שהיית איתי בפרוייקט הזה.
התמונות שלך חרוטות לי חזק, הן ליוו אותי כאן כל יום כמעט חודשיים. למדתי על הצילום שלך כל כך הרבה דברים שלא ידעתי, זה היה מרתק מבחינתי.
מעבר להכל, צילמת כאן את מה שחלמתי וזה לצלם דוקו. עשית את זה מושלם!
תודה שוב על הכל צלמת יפה אחת שאת!! גאה בכולנו על הפרוייקט הזה.
והוא רק נולד… עכשיו לשלב הבא…
מעורר השראה, מעודד לפתוח, חלומות, מגירות, רגשות ו להשאיר אותם פתוחים, מעלים ענני השראה שיולידו תמונות, סיפורים, אהבות.. כמו שלך. כן ירבו.
הי שרית,
ענני השראה שיולידו תמונות…
אהבתי כל כך את המשפט הזה שכתבת לי כאן.
תודה רבה שקראת ותודה על התגובה מעוררת המחשבה שלך….(וההשראה)
אני לא יודעת איפה להגיב. יש פה 2 פוסטים, מרגשים, עולם ומלואו, אין אין אין מילים בכלל.
אבל אכתוב על הכאן והעכשיו – הייתי אומרת שהקפת את עצמך באנשים אחד, אחד, אבל נראה לי שכולכם עשיתם מעגל מכיל שעטף את כולכם. איזה חום אנושי. בא לי לחבק את כולכם. אשריך, אשריכם.
כמה טוב לצאת מהעולם הוירטואלי, בטח ובטח לשדות, ובטח עם כאלו אנשים מוכשרים.
את מאמינה שבסוף הגעתי לתגובה שלך??
עופריקי שוב תודה גם מכאן על הכל.
אנשים אחד אחד, מעגל מכיל והמון חום אנושי וצחוק של שני ילדים מקסימים. סיכמת הכל מעולה!
אין כמו לצאת לשדות מי כמוך יודעת… ואין כמו לצאת מהעולם הוירטואלי ולחבק במציאות את האנשים שאתה מוצא שם…
מחכה לך בשדות….
איזה יופי של פוסט מאחורי הקלעים…אני תמיד אוהבת לקרוא על ‘איך עשו את הסרט’ ומה באמת היה שם, אז תודה שנתת לי הצצה גם ליום הצילומים שלך ולמהות של המשתתפים במלאכה וכרגיל מי שכבש את הבמה הם הילדים הנהדרים.
מיכלי בסוף הגעתי גם לכאן ולתגובה שלך…
אני זוכרת שכשהכרנו אמרת לי שאני אעשה פעם סרט מהבלוג שלי והצעתי לך שתהיי המפיקה או התסריטיאית או גם וגם…
אני לא מופתעת שאת אוהבת את מאחורי הקלעים, אני בכלל חושבת שמקומך יום אחד יהיה על במת הפקות של סרט או הצגה זה תפור עלייך.
והלוואי ותכתבי לי את התסריט לסרט שלי.
ממש אהבתי שהוצאת ביחד שני פוסטים. הפוסט הספרותי, הקסום, עם אימג’ים כמו מאגדה – והפוסט על מאחורי הקלעים. והשאלות ששאלת את המשתתפים מחברות ושוזרות הכל יחד וזה נהדר.
תודה רבה נעמונת…
היה אתגר מאתגר להעלות שני פוסטים כאלה בו זמנית. עבודה שעד רגע זה גם אני משתהה למול היקפה ביחס לפרוייקטים אחרים שהעליתי בבלוג.
אי אפשר היה לתאר את האגדה בלי אלו שהפכו אותה לכזו 🙂
תודה רבה על התגובה המחבקת גם כאן וגם בשדות של האימיש…
וואו שאפו על ההפקה המדהימה הזו! האיימיש זו השראה נפלאה 3>
תודה רבה מיכל והם אכן כאלה האימשים… השראה עצומה!
מאחורי הקלעים שלך החזיר אותי לילדות שבה החלומות בהקיץ שלי סבבו תמיד סביב “מה היה אילו…” כל ספר שקראתי (וקראתי הרבה!) כל סרט, וגם הרבה סיטואציות מחיי היום יום… הייתי מדמיינת מה הייתי לובשת, מי היו ההורים שלי, איפוא הייתי גרה… גם היום זה “משחק” שאני משחקת עם עצמי במיוחד כשאני מגיעה למקומות בחו”ל שמוצאים חן בעניי ואז אני מפליגה בדמיונות של איך זה יכול היה להיות. ממש בא לי לשחק בסרט.
הזכרת לי שגם אני
תמיד הייתי מדמיינת ליל מקומות ומצבים, איך אני משתלבת בהם, ואיך אני נראית בהם
יכולתי להיראות לגמרי אחרת, ובכל זאת זו הייתי אני. במהות. בליבה Core
.
קראתי על שחקנים, שמכינים עצמם לתפקיד באמצעות ביוגרפיה שהם כותבים לעצמם
על חייה של הדמות שהם עומדים לגלם.
היסטוריה פרטית של הדמות
שמקבלת צורה בעזרת מחלקת ההלבשה והאביזרים לכדי שפת גוף ויזואלית עשירה ואמתית מאוד
ריבי יקרה,
מה היה אילו…מזכיר לי גם את דלתות מסתובבות.
זו שאלה הכרחית לחיים בעיני מה היה קורה אילו…
בתור ילדים זה משחק קריטי להתפתחות ולדמיון וכשאנחנו גדלים הוא הופך יותר לדלתות מסתובבות בעיני…
כי המה היה קורה אילו, לפעמים גם מדבר על סיטואציות בחיים שלנו. אני משתמשת הרבה במשחק הזה…
אני שמחה מאוד שאת משתמשת בו בנסיעות לחו”ל, זה הכי כיף…
מה היה קורה אילו הייתי חיה בניו יורק….
זו אחת השאלות האהובות עליי….
כמה יפה, ץמרי, את יודעת לפרגן לאנשים שעשו איתך במלאכה
ואיזה יופי של מלאכה
ואיזה יופי של הפקה, ושל סיגנון ושל צילום
איזו יופי של תוצאה
מצד אחד אני רוצה לומר שזה לא מפתיע
כי הייתם שם ים של כשרונות בים של שיבולים
ומצד שני, א.י.ז.ה י.ו.פ.י ש.ל ת.ו.צ.א.ה!
ים של כשרון
.
תגובה משתפכת בפוסט-האם
אמממ…
בפוסט ה-אמיש
חנצ’ו ,
אני חושבת שלפעמים יש ים כשרונות אבל אין חיבורים…
במקרה הזה היה ים כשרון בים השיבולים 🙂 והחיבורים פשוט נועדו להיות.
הם נבחרו בקפידה. לכל אחד כאן היתה משמעות הרבה מעבר למראה שלו ובסופו של דבר הכל הוכיח את עצמו.
אני מפרגנת הכי שאפשר….
ואם יש יותר מזה אז יותר מזה, קבוצה של אנשים שבאה לפרוייקט הזה באמת באהבה ובנדיבות. לא מובן מאליו.
חוויה לכל החיים.
ותודה לך על התגובה המקסימה והמחבקת והפרגון!! אוהבת אותך חנצ’ו !
כמה מופלאים ומופלאות בהפקה אחת. קראתי עד הנקודה האחרונה. נשמות יפות ומעוררות השראה.
איזה כיף לך שהגשמת את הפנטזיה הזאת. גם לי יש כאלו…
תודה רבה ליען!
באמת מופלאים ומופלאות לא מכחישה רק מאשרת…
נשמות זו הגדרה מצווינת לכל אחד שלקח יד בפרוייקט הזה. מסכימה לחלוטין.
ופנטסיות נועדו להתגשם, כך אני מאמינה מאחלת לך גם!
אני לוקחת נשימה עמוקה כדי לכתוב מהבטן ולא מהראש… ומרגישה שהרגישות , שזו המילה שבחרתי למהות שלי, מופיעה במילים שלך בעוצמות אדירות. את רגישה למחשבות שלך, לרצונות, לתחושות שלך ולנו שהינו שם מסביב לך , איתך ובשבילך. תודה, תודה, תודה!!!! את ואביטל הענקתן לנו סרט מופת!!!!
ליפה בנשים שהגיבה כאן ראשונה ורק עכשיו אני מגיעה להגיד לך תודה….
תודה על הרגישות שלך והיופי הפנימי והעיניים הטובות שרואות הכל (והכחולות)
תודה לך שוב גם מכאן מהמרחב שלי…
שבאת ונתת ואהבת והגשמת יחד איתי ועם אביטל את החלום הזה!!
את לגמרי בדרך להיות שחקנית….
למה בדרך? את כבר!! חיבוק גדול סיגלוש!! את פשוט נדירה!
הפוסט הקודם והפוסט הזה הם יצירת מופת בעיני. הרמוניה מוחלטת, לקוחה מעולם אחר ומעבירה מסר מאד חזק. אתה יכול לצלול פנימה ולדמיין את עצמך חלק מהנופים הפיסיים והאנושיים. אני יכולה רק לשער איך הוצאתם משהו כזה אל הפועל ובמה זה היה כרוך. ועדיין – ברגע שהתוצאה נראית כל כך טבעית ושלמה ואפילו לא מתאמצת, ברור לי שיש כאן משהו מאד נכון.
תודה רבה על שני פוסטים מיוחדים במינם. באמת התעליתם על עצמכם. וכמובן – שהפרגון לכל אחת ואחד הוא נהדר, והיה כיף להציץ קצת מאחורי הקלעים.
הי צפי יקרה ותודה שבאת לנשום את האיימישים קצת…
התוצאה אכן שלמה ואני שמחה שהרגשת את “הנכון” והטבעי הזה שכל כך רצינו להעביר.
התמונות של אביטל הנפלאה באמת משדרות את הדיוק הזה ואת האנרגיות הטובות ששררו בכל ההפקה הזו.
עבורי זו יצירה שהיא הרבה מעבר למילים, היא כמו תעודת זהות מחודשת לחיים שלי… מורכבת עדינה וכל כך חזקה ועוצמתית.
תודה רבה על המילים החזקות והמחזקות!
איזה הפקה , מדהים ! ישר לפינטרנס, כל כך מיוחד, מעורר מחשבה לגבי חיים אחרים , לפעמיים אני מרגישה שאני חיה בסרט , לפעמיים סרט טוב ולפעמים פחות
הי מיכלי, תודה רבה !
לגבי הסרט אז אני משערת שכולנו… חיים בסרט לפעמים טוב יותר ולפעמים פחות.
גם סרטים יש טובים ויש פחות…
לגבי הפינטרטס יש לוח שלם אצלי עם כל תמונות הפרוייקט וגם כל תמונות ההשראה שלפני.
(אי אפשר בלי פינטרטס… :))
וואווווו תמרי!
תמונות מדהימות!
סיפורים מעוררי השראה
ולגמרייי הייתי מוכנה לקפוץ ל”סרט” חיים אחר!
שינוי הוא ריגוש והחיים רצופים שינויים אז למה שלא ניזום אותם בעצמנו?
תמשיכי?
שינוי הוא ריגוש והחיים רצופים שינויים….
שחף תודה על המשפט הזה, כאחת שחווה שינוי עצום בחייה כבר כמעט שלוש שנים אני לחלוטין יודעת את תמצית המשפט הזה. לקפוץ לסרט אחר…
והפוסט על האימיש הוא בעצם תרגום לסרט הפרטי שלי…
תודה רבה שבאת ותודה על התגובה והפרגון!!
תמרי תמרי תמרי
מה זה הדבר הזה
איזו הפקה משובחת
אני בהלם
אני בשוק
אני המומה
כמה עדינות ועוצמה בו זמנית
הכל כך כך כל כך מקסים
אני נפעמת מכל פריים ופריים
ועוד בשחור לבן זה עוצמתי כל כך
השארת אותי פעורת פה
כמה יופי יש בהפקה הזו
נהדדדדדדדרת
את מוקפת באנשים קסומים ומוכשרים
אז מתי עוד הפקה?
עשית לי טעם של עוד
♥♥♥
נשיקות
סיוונוש תודה רבה מתולתלת איזה כיף לקרוא אותך!
ההפקה הזו אכן עשתה לכולנו טעם של עוד וזה קרה כשהיינו בשיא הצילומים.
הראש של כולנו חשב מה הדבר הבא שנוכל לעשות כי זה באמת היה עונג גדול לכולנו…חוויה שעושה חשק.
בואי נגיד שיש לי תכנית אב בראש לנושא שאני משתוקקת לעשות עליו משהו… ואת לגמרי בפריים שלי לעניין. רק אומרת…
תמרי אהובה! איזה כיף שהכנסת אותי אל מאחורי הקלעים.
תמיד זה מסקרן אותי לראות, לדעת, איך זה היה בתהליך
זה הרי כל כך מורכב לנהל כזו הפקה עם שחקנים (לא באמת שחקנים וזה כל היופי בעיניי) שונים.
ועם ילדים!
נהנתי מכל רגע של קריאה. את פשוט מיוחדת ומוכשרת בטירוף!!
חמוטל אהובה גם מכאן…
תודה תודה תודה על כל הפרגון שלך על כל המילים הטובות.
המסת אותי כבר…לגמרי.
כל כך נעים לי לקרוא אותך מנקודת המבט שלך על הפרוייקט הזה. גם כאן וגם בפוסט הקודם.
איזה כיף שמתראות מחר בערב הקבוצה, מחכה ומצפה!
תמרי, בעיני הפוסט הזה הוא ה*מהות* של הפוסט התאום שלו. כי יש בו את האהבה והתשוקה שלך. ובלי אלו, הפוסט ה”תאום” לא היה יכול לקרות. את יצרת כאן עולם שלם שהוא אינטרפטציה שלך לאיימישים, ויש בעשייה שלך משהו כל כך ילדי (במובן המשובח של המלה) ושלם, כל כך מעמיק וכן (או כמו שנהוג לומר אצלנו – כנה). לראות איך את מחזיקה בשתי ידייך הפקה בסדר גודל שכזה זו זכות גדולה, איך באהבה את מביימת את השחקנים שלך, איך את מכניסה גם בהם את התשוקה שלך לנושא. ורואים, מהתמונות, כמה הם טוטאליים בתפקידים שלהם, וכמה הם נדבקו ממך בחיידק האיימישיות. כתבתי לך בתגובה הראשונית שי בפייסבוק שאת מגדירה את גבולות הבלוגינג מחדש. למעשה אין לו גבולות אצלך. את מהפנטת….
איילת הגעתי לקרוא אותך…סוף סוף….
אני חושבת שאהבה ורגישות וגם הילדה הזו שבי (שבלעדייה זה לא היה קורה) שלושתם מאפשרים לי את כל הדברים האלה. לחלום, לדמיין, להגשים והכל באמת ממקום של אהבה נקייה וכנה למה שאני עושה בחיים.
כפי שכתבתי בפוסט, לקח לי שנים להבין את זה ולא בדרך הקלה.
אבל ברגע שהבנתי שאלו חוזקות ולא חולשות, דברים השתנו והם מגיעים למקומות שגם אני לא חלמתי עליהם. ההכרה הזו פתחה לי דלת להכל.
תמיד אמרתי שאני נותנת לבלוג שלי יד והולכת איתו… לא שואלת שאלות, הולכת איתו 🙂
לא יודעת מה לעשות עם כל המחמאות שלך… בינתיים מסמיקה כאן ומוקירה כל מילה ומילה שלך.
תודה רבה וחיבוק ענק ממני. מקווה שנעשה יחד משהו ממש בקרוב!! חושבת על זה הרבה!
סוף סוף הגעתי לפוסט הזה של מאחורי הקלעים, איזה קהילה מוכשרת ויש לך תמרי. איזה הגשמת חלום, כמה דיוק יופי ואהבה. כל כך הרבה עומק , שיח, לבבות שהתחברו, פשוט מדהים, יצא כל כך אמיתי, חלומי ומחובר. זה פשוט קסם מה שקרה פה. אני מאוד גאה בך חברה!
לא מבינה איך פספסתי את התגובה שלך??
עכשיו מוצאת אותה ומחייכת.
עבר חודש מאז שכתבת אותה – בדיוק חודש.
אבל מה זה משנה… כי כל מה שכתבת לי משמח אותי כל כך.
שמחה שהרגשת את הקסם מהמילים ומהתמונות, שמחה על הקהילה שלי שבחלקה צמחה מההכרות שלנו.
ובכלל…כל ההכרות שלנו זה קסם עבורי. אז תודה על כך בכל הזדמנות!
בטוחה שהאיימיש עוד יהדהד בקרוב בחזיתות אחרות!!