לנשוף על סביונים

שדות חיטה, במבי, אישה עם אייל, טיפות גשם מתוך הבלוג של תמרי אנד מי תמרי סלונים ליבס

תסתכלי על השמיים, אני אומרת לעצמי, על הגשם שיורד.

תשאפי לריאות את ריחה המתוק של אדמה רטובה מגשם.

תסתכלי על הכל מסביב עף ברוח, פורח, נושר, מוריק, נולד, מתחלף, מתמלא טיפות שקופות ורטובות, משתנה, מזהיב, ירקרק.

תנשפי על סביונים רכים ושקופים… תפיצי, תפוצי לכל עבר…

תבקשי משאלה אחת, אחת לא יותר… אולי שתיים? אפשר שלוש? או ארבע או מיליון??

אולי משאלה אחת כללית כזאת שהכול יתגשם. שהכול פשוט יתגשם.

כל החלומות שלי, השאיפות, המילים, האהבות שלי…

כל מה שאבקש לעצמי. לו יהי לי.

עוצמת את העיניים. למשאלה אחת של יום הולדת. העיניים שלי. אלה שרואות ה כ ל. כל פסיק ביקום הזה. כל חלקיק.

נושמת נשימה ארוכה, מבקשת בכל לבי בריאות ואהבה ואושר ורגעי חסד ושלוות אמת בגופי ונפשי ומעייני יצירה נובעים ותשוקה בוערת לשמור על מה שיש.

לברך על הקיים.

לבקש ולהגשים חלומות חדשים.

 

אני בת 47.

לא הגיוני. אבל ככה אומר התאריך. לא מתווכחת עם תאריכים. רק עם מה שיש לי בלב.

ושם לחלוטין התאריך אחר.

כל כך אחר.

 

שדות חיטה, במבי, אישה עם פרחים מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

פירורים של עוגות

גשם יורד. פברואר. עשרה בפברואר.

חלונות ענקיים וגשם דופק עליהם חזק. חום נעים של תנור ביתי ושל משפחה גדולה ומלוכדת. ריח של אוכל טוב ובלונים.

שמלה לבנה, רקומה בפרחים קטנים בצבע אדום וצהוב, גרביונים מצמר לבן ונעלי לק שחורות, כיסא שמרימים אותו גבוה לאוויר ואני עליו.

אני צוחקת בקול רם והשמלה הלבנה מתעופפת בכל פעם שהכסא מורם לתקרה.

אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש ואחד לשנה הבאה. ששששש… ואני כמעט נוגעת בתקרה ואני צוחקת כל כך צוחקת.

אבא ואמא, אחי ואחיותיי, דודים, בני דודים כולם לידי וכולם מחייכים אליי וצוחקים.

קאט.

זה זיכרון הילדות היחידי שיש לי מיום ההולדת שלי. הרגע הזה על הכיסא. יום הולדת חמש ואני לא זוכרת יותר כלום.

שום יום הולדת שלי כשהייתי קטנה.

בלאק אאוט מוחלט.

מוזר לא? אני שזוכרת הכול. זיכרון פנומנלי לכל חלקיק בחיי. זוכרת כל פסיק, כל אדם, כל מילה שנאמרה לי, כל דבר כמעט שקרה לי. מוזר שאין לי שום זיכרון מימי ההולדת שלי כשהייתי קטנה.

אני מנסה להיזכר בכל הכוח, מחברת פיסות של זיכרון, פירורים של עוגות, קרעים של תמונות, של מילים, של משאלות, של אריזות מתנה, של נרות… וכלום. שום דבר לא עולה לי בראש.

רק ריק אחד גדול של יום הולדת.

 

שדותילדים עם עוגת יום הולדת, סביונים מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

בירוקרטייה של כדור הארץ

נולדתי בחורף. פברואר. שנה מעוברת. אדר א’.

ילדת חורף אמיתית.

אוהבת חורף, אוהבת שקר לי, אוהבת איילים, אוהבת מעילים, אוהבת להתעטף…אוהבת את הגשם ואת הריח שלו נוכח באדמה.

אוהבת מעונן וסגרירי, אוהבת להתכרבל בפוך, אוהבת מרק, אוהבת לאהוב בחורף, אוהבת להיות נאהבת בחורף, לעשות כפיות מתחת לשמיכה, אוהבת בית, חתול שמתכרבל לידי… מי שהחליט על תאריך הלידה שלי ידע בדיוק מה לבחור לי.

נולדנו ביום שנולדנו. במקום שנולדנו. בשעה שנולדנו. להורים שנולדנו וזו עובדה שלא יכולה להשתנות לעולם. חותמת שאנחנו מקבלים לכל החיים מהשנייה שיצאנו לאוויר העולם.

למה דווקא ביום הזה? בשעה הזו? בתאריך הזה? להורים האלה? לעולם לא נדע ואולי כן?

ולמרות שנולדו עוד מיליונים של אנשים בתאריך הזה בכל רחבי העולם ואולי גם מעבר לו, אנחנו תמיד מרגישים שהיום הזה הוא רק שלנו, שאנחנו יחידים ומיוחדים בכל העולם שנולדנו בו.

ביום ההולדת שלנו.

אף אחד שנולד ביום שלנו לא ידמה או ישווה לנו התאריך כאן זה רק מספר. רק משהו לציין את המעמד הזה של הגעתנו לעולם… בירוקרטיה של כדור הארץ.

ואי שם יש אישה שנולדה בשנה שלי, ביום שלי, בשעה שלי, אבל במקום אחר ואולי היא בכלל לא אוהבת חורף והיא בכלל לא אוהבת מרק או איילים ולא פוך ולא גשם ולא כפיות מתחת לשמיכה, ואולי אצלה בעשירי בפברואר בכלל קיץ.

והיא בכלל גרה בשבט נידח אי שם בפפואה ניו גיניאה, או בשטוקהולם, או באיזה כפר נידח בפרו אי שם בהרים… או בפריס…

אבל שתינו חולקות דבר אחד כל כך גדול – יום הולדת ואנחנו אפילו לא מכירות אחת את השנייה…

אני מדמיינת לי מפגש קוסמי של כל האנשים מכל העולם שנולדו בתאריך יום ההולדת שלי.

יום הולדת קוסמית עצומה! מלאה במיליוני עוגות בכל הטעמים האפשריים והמון שפות ובגדים מארצות רחוקות וחיבוקים, ומתנות שכל אחד מביא מהמדינה שלו. מגדל בבל שמח של יום הולדת.

כמה אנשים נולדו בתאריך שלי אני תוהה? מליון, רבע מליון חצי מליון, אני צריכה מדינה שלמה רק לארח את כולם…

 

דולפין, מצולות, סביונים מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

האישה היפה במראה של המכונית

גשם דופק על שמשת חלון המכונית שלי. פברואר. עשרה בפברואר.

ערב ירד ואני בדרך לפגוש את אחותי בעיר שלנו, בתל אביב.

לבושה בבגדים הכי יפים שלי ואישה בשלה ויפה מסתכלת אליי מהמראה של המכונית.

אני מדברת עם עצמי. מה קורה לך אני שואלת? מה מתרחש לך בלב ובפנים הבטן מתהפכת. מתהפכת כמו מכונת כביסה על המהירות הכי מהירה של הסחיטה.

והדמעות שלי זולגות יחד עם הגשם של פברואר והלב רוצה אחרת. הלב רוצה משהו אחר. הלב שלי כבר לא יכול יותר.

אני מגיעה למסעדה ומחבקת את אחותי חזק. היא עוגן יום ההולדת שלי.

לא רציתי מתנות בשנה הזאת, לא חגיגות, לא הפתעות, לא ברכות מהילדים האהובים שלי, רק רציתי שהיא תחלוף יום ההולדת הזאת.

אנחנו אוכלות ומדברות ואני קוראת את הברכה של אחותי שכל כולה רצון לחבק ולאהוב אותי ביום הזה.

היא יודעת מה בלב שלי כבר, היא יודעת הכל.

שתינו הולכות לצפות בהופעת מחול והבטן עדיין מתהפכת והדמעות עדיין חונקות.

ובדרך חזרה הביתה אני מבקשת בלב מהייקום שלי שבשנה הבאה ביום ההולדת שלי אצחק עם הגשם של פברואר, אסתכל על עצמי על האישה היפה במראה של המכונית ולא אבכה יותר.

רק אשמח.

כי הלב יהיה כבר במקום אחר.

אחר לחלוטין.

 

תמונות על חבל כביסה, סביונים מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

בתאריך הזה לא בא לי לחגוג

יום הולדת זו השראה ענקית. כמה שירים, ספרים ומה לא – נכתבו על ימי הולדת. כמה מנהגים קשורים ביום הזה, מנהגים שלנו של המערב ומנהגים וטקסים של עמים שבטים ודתות אי שם בעולם.

כמה מחוות יש ליום הזה שנקרא: יום הולדת…

לקבל איחולים מהאהובים שלנו, לקבל מתנות, עוגה עם נרות, משאלות לב, הפתעות, מסיבות, מסיבות הפתעה, פיות יום הולדת, גמדי יום הולדת…

ועדיין, האם דווקא ביום הזה תמיד בא לנו לחגוג?

לפעמים כשמגיע תאריך יום ההולדת שלנו אנחנו לא רוצים שהוא יגיע…

אולי זה קשור הרבה פעמים לגיל שעולה משנה לשנה, כי אני לא מכירה אף ילד שלא מחכה ליום ההולדת שלו.

אנחנו מתכוננים לקראת היום הזה. מתחילים לחשוב, לסכם את השנה שחלפה, את השנים שחלפו, מה הספקנו, מה עשינו, חשבון נפש קטן כל שנה מחדש.

למדתי עם השנים שככל שאני מתבגרת לא תמיד התאריך הספציפי שלי מסתנכרן עם שמחת הלב של חגיגות יום ההולדת ולפעמים דווקא בתאריך הזה לא בא לי לחגוג “יום הולדת” במובן הציורי של המילה.

בא לי להתכנס, להיות עם חברה טובה אחת או עם אהוב ליבי ולחגוג “יום הולדת” ביום אחר כשארגיש בלב את ה- יום הולדת שלי במלוא מובן המילה.

 

שדות אישה עם מראה, סביון, מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

אני לא מכירה דולפין שחוגג יום הולדת

כרגע. היא אמרה לי.

כרגע?

כן, כרגע.

קחי את המילה הזו במתנה היא אמרה לי.

ולקחתי אותה בלי להסס.

כרגע הוא הכאן והעכשיו שלך, הוא הדבר האמיתי, הוא המציאות, הוא מה שיש לך עכשיו בידיים.

משהו שאפשר לחוש אותו, להרגיש אותו, להסתכל עליו, לחבק אותו, לחיות אותו, לקבל אותו או לא לקבל אותו, אבל הוא כאן והוא נוכח.

כל פעם שאת מרגישה שהקרקע נשמטת לך, תזכרי ב- כרגע הזה ותחשבי שמחר ואפילו עוד שעה, הוא כבר יכול להיות כרגע אחר.

ואני אישה ילדה שצריכה תשובה על כל דבר, על מה שיהיה מחר, ועל מה שיהיה עוד שבוע ועל מה שיהיה בכלל…למדתי השנה להשתמש ב- כרגע שלי.

וכל פעם בשנייה הזו כשאני מרגישה את הדבר הזה בגרון מגיע, אני קוראת לכרגע שלי להגיע ולעמוד לצידי.

מסתכלת עליו לפעמים בחיוך, לפעמים בדמעות, לפעמים בכעס, לפעמים בכאב. מכילה אותו, יודעת שהוא נוכח, שהוא כאן איתי אבל שממחר…

הכל כבר יהיה כרגע, אחר.

משהו אחד ששייך לכולנו ומשותף לכולנו הוא הזמן בו אנחנו נמצאים כרגע. ההווה שלנו. המציאות שלנו. הרגע.

זמן זו המצאה פרטית שלנו, של המערב הפרוע. קפסולה נוצצת עשוייה זכוכית קריסטל יקרה מפז שכל שנה אנחנו מרגישים שהיא נגמרת עוד קצת ועוד קצת.

אבל אם היינו חיים באי נידח, או במקום אי שם שלא שמעו על זמן, או אם היינו חיה או עץ או פרח לא הייתה שום משמעות ליום הזה. לתאריך הזה.

אני לא מכירה דולפין שחוגג יום הולדת אני לא מכירה שדות חיטה שחוגגים יום הולדת…

בטבע אין לזה שום משמעות. החיטה תמיד צומחת שוב. בזמן שלה. ברגע שלה והדולפין חי את חייו בל לדעת מתי הוא בן שמונה או בן 11…

אם נחשוב אחרת, כמו הטבע החכם שלנו, נבין שלתאריך הזה אין בעצם משמעות בהוויה העצומה של החיים שלנו. זה רק מספר ותו לא.

אם לא נחשוב בני כמה אנחנו נבין שבעצם כלום עוד לא מאוחר, הכול עוד אפשרי, גם מה שלא הספקנו לעשות השנה, כי כל רגע בהווה שלנו, יכול להיות יום הולדת שאנחנו נבחר לנו, בלי זמן מוגדר, בלי יום. בלי שעה. בלי תאריך.

 

שדות חיטה, סביונים, משאלה במבי מתוך הבלוג של תמרי אנד מי פוסט על יום הולדת תמרי סלונים ליבס

זרעים של סביונים

עכשיו תכבי את הנרות אני אומרת לבת שלי.

תכבי אותם ותבקשי משאלה.

אבל יש לי הרבה מה לבקש, היא עונה לי בפרצוף מתוק ולא בטוח.

ואני לא יודעת אם כל האוויר שאנשוף יספיק להעיף את כל המשאלות שלי לשמיים?

ואני לוחשת לה באוזן המתוקה שלה… תדמייני שאת מחזיקה סביון.

סביון?

כן, סביון לבן, גדול מלא בזרעים חדשים ויפים ואת עושה לו פווווווווווווווווו ענקי כזה עם כל האוויר שיש לך בריאות.

וכל מאות הזרעים שיש בסביון הזה עפים לאדמה ומצמיחים לך שדה ענק של כל הפרחים שאת אוהבת לכבוד יום ההולדת.

עכשיו תנשפי על הנרות חזק חזק ותדמייני שכל המשאלות שלך הם זרעים של סביונים והם עפים לשמיים ומתגשמים.

והיא נושפת פווווווווווווווווווווווווווווווו חזק על הסביונים ועל הנרות…

וכולנו מוחאים לה כפיים ומחבקים אותה.

ואני יודעת שהכול יתגשם לה. כל הסביונים, כל המשאלות, כל החלומות…

כמו שדה ענק של פרחים ליום ההולדת.

אני מסתכלת על השמיים על הגשם שיורד.

מחזיקה סביון שמצאתי בדרך הביתה, עושה לו פווווווו ענקי…

מתסכלת על כל הזרעים שעפים ברוח… עפים עפים…

ונוחתים על האדמה הרטובה.

המכילה, המצמיחה…

 

February

מזמינה אתכם ללוח ההשראה שלי ב – Pinterest

 February לוח השראה שכולו מספר בתמונות את חודש יום ההולדת שלי…

פברואר לוח מתוך הפינטרסט של תמרי סלונים ליבס מתוך הפסוט לנשוף על סביונים בבלוג של tamari and me

 

אז ספרו לי…
יום הולדת שאתם זוכרים במיוחד לטוב או לרע? יום הולדת יש רק פעם בשנה? מה אתם אומרים?

האם הייתם מחליפים את תאריך יום ההולדת שלכם? איזה מנהג אהוב עליכם שקשור ביום הולדת?

הכי שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם 🙂  זה אף פעם לא מובן לי מאליו.

מחכה לתגובות שלכם ומבטיחה להגיב כמו תמיד באהבה וכמובן אשמח אם תשתפו את הפוסט הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.  

מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו מיד כשיופיע פוסט חדש.

שמחה שאתם כאן איתי, בחדר הפרטי שלי…

אתם ההשראה שלי!

תמרי סלונים ליבס 

תמונות מכאן 

קולאז’ים: TAMARIANDME  © כל הזכויות שמורות

68 תגובות

  • מיטל הגיב:

    בכל זאת שיהיה יום שמח. יום הולדת שמח תמרי. את אשה מיוחדת. עוד לא פגשתי אחת כמוך. והמילים שלך נוגעות ועוטפות ונכנסות ללב. אני נולדתי ב 20.10.77 הכל עגול הכל סימטרי… ככה אני גם בחיים. שולחת לך זר של חלומות להגשים.

    • תמרי הגיב:

      מיטל יקרה,
      היתה לי יום הולדת שמחה מאוד!!
      עוד לא פגשת אחת כמוני…ואוו, איזה משפט מקסים להגיד לי, תודה רבה!
      שמחה שהכרת אותי ושזה מאפשר לך להגיד עליי דברים כל כך טובים!
      מקבלת את זר החלומות ששלחת לי (איזה דימוי יפה זר חלומות) ומבטיחה להגשים את כולםםםם…
      תמרי

  • אך לפני יומיים כל הצמחים במרפסת שלי נראו עלובים וחבוטים מהחורף שעבר עליהם. תכננתי לעקור אותם ולקנות חדשים תחתם, פורחים צבעוניים. אתמול כולם הוציאו ניצנים והבוקר פרח סגול נפתח במלוא יופיו. טו בשבט. תאריך של חג לטבע. והטבע יודע. אנחנו רק מעתיקים את הזמן שלו. נותנים לו צורות ומספרים כדי שלא נשכח. הזמן עושה לנו סדר, שנדע שבשנה הבאה בדיוק באותו זמן יהיה לנו שוב מאותו הדבר.
    יום הולדת שמח תמרי אהובה! תמשיכי לפזר את זרעי הפרחים הצבעוניים שלך בכל השדות ותמיד רק לראות את היופי באשה שתציץ במראה שלך!

    • תמרי הגיב:

      רבקה יקרה,
      והטבע יודע. אנחנו רק מעתיקים את הזמן שלו. נותנים לו צורות ומספרים כדי שלא נשכח.
      מעתיקים את הזמן שלו…מקסים.
      השנה יום ההולדת שלי יצא במדוייק על ט”ו בשבט כמו יום הלידה שלי.
      תודה על הפרחים הסגולים והמילים החכמות שלך שאני כל כך אוהבת!
      תמרי

  • פוסט מקסים. אולי אחד היפים שלך.
    אני חושבת שיש בפוסט הזה השלמה של מסע, של המסע הכואב שלך לעבר והתחלה של צעידה בטוחה בנתיב חדש, שנשען על העבר אבל גם מסתכל בהמון אופטימיות קדימה.
    אם זה היה שיעור ספרות, הייתי מנתחת את הפוסט שלך בכל כך הרבה רבדים, אבל את זה אשמור למפגש ביננו וכאן רק אומר לך שאני מאד אוהבת אותך ומאחלת לך שנה מופלאה ויום הולדת שמח – לכי לנשוף על הסביונים תמרי יקרה…..

    • תמרי הגיב:

      מיכלי,
      אני חושבת שיותר מדוייק ממה שכתבת כאן לא יכול להיות.
      את יודעת כבר שכל הבלוג שלי הוא בעצם סוג של כתב סתרים.
      לפעמים יותר ברור, לפעמים ברבדים הרבה יותר עמוקים ונסתרים…
      מצחיק שכתבת לי שיעור ספרות…וכמה לא מקרי כמו תמיד.
      אתמול בערב מצאתי את מחברת העברית שלי מכיתה ה’, ככה כתוב על המדבקה: מחברת עברית..
      אני פותחת אותה במקרה בעמוד שיצא לי…ומה אני רואה שם? את המילה השראה כתובה בגדול שלוש פעמים…
      מעבר להבנתי כל צירופי המקרים האלה או אולי כל כך מובן.
      אוהבת אותך מיכלי תודה על התגובה הכל כך יפה שלך ועל איחולי יום ההולדת!

  • יעל עיני הגיב:

    במשך שנים, השיר שליווה אותי לפני ימי ההולדת שלי היה זה: https://www.youtube.com/watch?v=mIsnIt1p978
    שנאתי ימי הולדת.
    דווקא עכשיו עם השנים, מתחברת יותר ויותר ושמחה יותר ויותר כשהתאריך מגיע.
    הזכרת לי נשכחות.
    כשהייתי בפנימייה היינו 3 ילדים שנולדו באותו תאריך – לא סבלתי אותם. זה היה מבאס שהם היו בתאריך שלי (:
    עבורי, יום הולדת תמיד הייתה דבר אמביוולנטי.

    תודה על השיתוף. שכל הסביונים שאת והבת שלך הפרחתן יגיעו ליעדם ויגשימו את שאתן רוצות שיגשימו

    • שרית הגיב:

      תמרי, מעניין, אף פעם לא חשבתי על כך שיש עוד מישהו שנולד בדיוק יחד איתי באותו הרגע במקום אחר בעולם, תמיד הרגשתי שאני היחידה שחוגגת יום הולדת. אולי זה גם בזכות כל הסובבים אותי שגורמים לי להרגיש אחת ויחידה.
      תודה על פוסט מרגש ומאיר עיניים.
      י ו ם ה ו ל ד ת ש מ ח מ א ו ד ?

      • תמרי הגיב:

        שרית את אחת ומיוחדת שאת זה בטוח, גיליתי את זה מזמן:)
        שמחה שבכל זאת השארתי לך חומר למחשבה על עוד אנשים שחוגגים יום הולדת ביום שלך…
        הכרתי לפני שנתיים מישהי שנולדה ביום שלי ומאז אנחנו נהנות לעשות השוואות אם יש לנו דברים דומים או לא…קווי דמיון משותפים. והאמת שמצאנו די הרבה…
        תודה רבה על התגובה המקסימה שלך והברכות ליום ההולדת!

    • תמרי הגיב:

      Cry if i want to
      יעל יקרה, תודה רבה על התגובה המקסימה שלך והשיתוף. השיר הזה עשה לי חיוך עכשיו.
      הכי נכון מה שהיא שרה שם.
      אני חושבת שאחרי הפוסט הזה הבנתי את מה שגם את כתבת כאן, שגם עבורי ימי הולדת זה דבר אמביוולנטי, אולי זה משהו ששנים לא רציתי להודות בו כי אסור “לבכות” ביום הולדת…

  • רינת ארם הגיב:

    מזל טוב תמרי מקסימה! לפני שנכנסתי לפוסט, ראיתי את ההודעה מפייסבוק על החברות שחוגגות יום הולדת היום. להפתעתי 6 חברות פייסבוק חוגגות היום, וכשהסתכלתי על הרשימה חשבתי לעצמי שלכולן יש מכנה משותף – יצירתיות והשראה. רציתי לכתוב לך את זה, ואז נכנסתי לפוסט הזה וקראתי את מה שכתבת והרגשתי שקראת כבר את מחשבותיי אז אין טעם אולי. אבל בכל זאת כתבתי לך. אז עם או בלי קשר לשותפותייך ליום הזה, שיהיה לך יום הולדת שמח ועוד המון ימים שמחים אחריו.

    • תמרי הגיב:

      רינת יקרה,
      שש חברות יום הולדת ולכולן מכנה משותף…יצירתיות והשראה…
      מזל דלי הוא מזל של אנשים מאוד מאוד יצירתיים ומעוררי השראה ככה אומרים עליו.
      אז אם את מאמינה במזלות כנראה זו התשובה….
      תודה רבה על התגובה והאיחולים המקסימים שלך, מאחלת לי בדיוק מה שכתבת לי, המון ימים מקסימים…

  • תמרי אהובה שאת. לי לרוב אין מצברוח ביומולדת שלי וממש לא בא לי על חגיגות ומלא אנשים ומלא טלפונים. השנה עד כדי כך ברחתי לי לצימר להרגיש את השקט. דווקא ביום ההולדת שלי. לגיל אין תמיד משמעות. רק הזכרונות והחריטות העמוקות שהזמן מותיר על ליבנו ובשרנו…
    גמאני ילדת חורף ושונאת אותו. שונאת שקר לי שונאת שיורד גשם אפילו מפחדת מרעש הרעמים ותמיד בטוחה שאחד הברקים יפגע ויהרוס. משהו. מישהו. אבל אותך אני אוהבת.
    ילדת יומולדת נצחית. המון אהבה לי אלייך וחיבוק גדול. כאן ובקרוב גם על אמת…

    • תמרי הגיב:

      צלמת יפה אחת,
      אני בטוחה שיש ימים בשנה שהם לא יום ההולדת שלך ובהם את מרגישה יום הולדת יותר מכל תאריך של יום הולדת.
      מאוד מבינה את הבריחה להרגיש שקט ביום הולדת. כי כמו שכתבתי בפוסט, מי אמר שדווקא ביום הולדת בא לנו לחגוג…
      את לגמרי ילדת קיץ או אביב את זה כבר הבנתי מזמן כשהכרתי אותך.
      אהבה לי אלייך בחזרה!! ובטח שהמון חיבוקים!
      תודה רבה על התגובה המרגשת שלך…

  • עד לפני עשור כמעט לא אהבתי לחגוג יום הולדת, ציינתי אותו “בקטנה”. אין לי הסבר הגיוני, ההסבר ארוך פתלתל ונובע בעיקר מסיבות של חוסר ביטחון. אבל בעיני הפוסט הזה שמח, פוסט מחייך, מלא תקווה של אהבה והגשמה. זו השנה השניהה שאני חוגגת חודשלדת. מקדישה את כל פברואר למפגשים קטנים, מצומצמים של חברה או שתיים. לקפה-עוגה או מפגש צילום, לסיבוב בשרונה או בטיילת כלשהיא. אוספת לי זר של חגיגות קטנות עם נשים שעושות לי לחייך או שאני ממש רוצה להכיר בחיים האמיתיים ולא רק בפייסבוק. אז סביונים שעפים ונקלטים בקרקע פוריה מתאימים לי מאוד.
    מאחלת לך שתהיי מאושרת. חיבוק גדול

    • תמרי הגיב:

      ליטלוש,
      קוראת על חגיגות יום ההולדת שלך ומאוד נהנית מהן…
      אני מודה שמתנות כבר פחות מרגשות אותי וזה מאוד מתחבר לכל מה שכתבת כאן…, מה שמרגש ומשמח אותי הוא באמת הכאן והעכשיו, המתנות של החיים שלי.
      קודם כל אני. משמחת את עצמי.
      והילדים שלי, החברות, האהבות שלי היצירה שלי אלו הסביונים שכל פעם גדלים קצת, משתנים קצת ומשמחים אותי יותר ויותר משנה לשנה.
      אוהבת אותך מאוד, חכמה ויקרה לי במילים שלך תודה ליטלוש.

  • ענת הגיב:

    לאחותי האהובה היפה והמוכשרת.
    זאת שהיצירתיות השופעת ממנה הפכה לדרך חיים ולמקצוע.
    מאחלת לך יום הולדת שמח ומאושר.
    שתגשימי את כל מה שלבך רוצה ושהשמיים יהיו הגבול עבורך.
    פוסט יום ההולדת שלך הוא לא רק יפה ומרגש הוא גם פוסט חכם שאפשר לקחת ממנו הרבה תובנות לדרך.
    אוהבת אותך עד אין קץ.

    • תמרי הגיב:

      אחותי האהובה שאת…
      תודה על הכל. על כל הדברים שהופכים אחיות למה שהן.
      תודה על התמיכה העצומה בדרך שלי, על החמלה והאהבה והעזרה והתמיכה וכל המילים האלה שאי אפשר להגיד לכל אחד בחיים האלה. רק למי שבאמת אפשר.
      אוהבת אותך גם אני עד האין קץ ובחזרה.

  • שירה הגיב:

    יום הולדת שיח יקירה
    אם את בת 47 … אני עוד דקה48 … מי היה מאמין ….גן ילדים & גרץ& חטיבת ביניים & תיכון … והמפתיע מכל הצבא ….
    דוקא זוכרת לא מעט חגיגיות משותפות
    זוכרת גג בריינס שיש בו מלא אהבה
    זוכרת שתמיד היית מפתיעה אותנו ביצירתיות רבה
    שיר של ניקה קוסטה
    חבורה עליזה …

    • תמרי הגיב:

      שירוש!!
      איזה כיף שאת כאן (שימי לב שגם שרית כאן הפעם), איזה מזל שיש לי יום הולדת וגם בלוג שבו אפשר להתראות אפילו פעם בשנה…
      נכון ומי היה מאמין, כמה עברנו מאז, כמה מקומות של חיים, כמה זכרונות.
      כל הבלוג שלי מדבר על זה על המקומות האלה ואין כמעט פוסט שלא עוסק בזכרון כלשהו משם…
      מהגן שלנו, מהיסודי והחטיבה מהתיכון וכמובן מהצבא…
      קטע שכתבתי לפוסט הזה, התחיל בחגיגות בת המצווה שלי אצלמו בסלון עם הבדרן מאיר רמז.
      זוכרת את הבת המצווה שלי?
      בסוף גנזתי אותו.
      באמת משם ,מבת המצווה שלי אני כבר זוכרת במעורפל ימי הולדת אתכם בסלון ועל הגג בהזדמנויות שונות.
      מהילדות המוקדמת שלי באמת שאני לא זוכרת כלום…
      אני שמחה שהשארתי לך אני, זכרונות של חגיגות ויצרתיות וניקה קוסטה…
      היינו לחלוטין חבורה עליזה ומשובחת.
      מתי כבר נפגש תגידי?

  • לירון אלעד הגיב:

    תמרי אהובה. את מבריקה.
    המחשבה על איסוף כל האנשים שנולדו בתאריך שלך, מתרבויות שונות, ובתוך זה תחושת המחויבות שלך לארח אותם, כל כך מאפיינת אותך, במחשבה כזו שלרוב לא מצליחים להגיע אליה מרוב רוחבה, מרוב החיבוק הרחב שהיא מייצרת.
    העכשיו הוא לגמרי הזמן המשמעותי ביותר שלנו. מה שמזכיר לי שיחה משולשת שערכנו על כמה מקום העבר תופס וכמה מקום הוא משאיר לעכשיו.
    הווה נצחי. סוג של אתגר.
    תמרי יקרה, את שאר הברכות אשמור למקום נפרד מכאן, וכאן אומר רק שאת נהדרת ונפלאה בכתיבתך בכל פעם מחדש.
    גם עכשיו.
    יומולדת שמח תמרי ?

    • תמרי הגיב:

      לירוני שלי,
      ידעתי שמאוד תתחברי לאנשים שבאים ליום הולדת שלי ושלהם מכל קצוות תבל.
      הלוואי וזה היה אפשרי ועדיין המחשבה על זה מחייכת אותי ומשמחת אותי כאילו אני מפיקה אירוע כזה באמת…
      מי יודע אולי עוד אפיק כזה…:)
      אחרי הבוקר שלנו היום שבין היתר דיברנו בו על זמן…הבנתי כמה דברים.
      הבנתי שגם כאן בבלוג, הזמן שלי משתנה.
      העבר פתאום לא תופש את כל המקום, הוא מתחיל לפנות מקום להווה שלי. לעכשיו שלי ולכן כל כך מתחברת למה שכתבת לי כאן. את ללא ספק יודעת ערכו של ההווה מהו.

      ואת כל שאר הברכות שבירכת אותי, שומרת בליבי בהווה הנצחי שלי…
      אוהבת אותך המון!! תודה יקרה לי כל כך.

  • יעלי הגיב:

    יום הולדת שמח לתמרי הקטנה ולתמרי הגדולה..
    יום • הולדת • שמח !!!!!!!!
    והכרגע ההוא, המילה שקיבלת במתנה מהפיה ההיא.. זו מתנה לחיים.
    והכרגע הזה, מאפשר לך לחגוג ב-כ-ל יום ובכל רגע את הולדתך, גם אם הוא לא יום-הולדתך.. לחגוג את החיים!
    (כך לימדה אותי אותה פיה קסומה..)
    XOXO

    • תמרי הגיב:

      יעלי יעלי יעלי…תודה על כל האיחולים!
      הפיה שלי, נו טוב בלעדייה דברים לא היו כמו שהם בחיי, לפחות לא בשנתיים שאני מכירה אותה.
      יש אנשים שמביאים אותך למקום הזה ואתה יודעת שיש להם את היכולת להניע אותך לעשות דברים אחרת.
      אני שמחה לשמוע שאנחנו חולקות פיה, וחולקות כרגע, אני כל כל אוהבת פיות וגם את הכרגע שלי.

      בינתיים עיגולים ואיקסים אוהבים ומנשקים גם עושים לי את זה XOXOX
      מחכה כבר לחיבוק של כרגע ממך!

  • נויה קומיסר הגיב:

    מזל טוב תמרי יקרה. חיברת אותי באמצעות הסביון לכל כך הרבה דברים.גם עבורי יש בפרח הזה משהו שקשור לזכרונות ילדות שלי ועוד.יש בנשיפה שהפרח הזה מזמין סוג של תפוצת זרעים שמכילה חיוניות ובקשה לשינויים . מאחלת לילדה – אשה שבך, שבי, שתמיד ימשיך להיות לנו משהו בגרון. זה אולי איזה סוג של סקרנות שמצטברת בגרון ,עפה בצורות שונות שמפתיעות בעיקר..את עצמנו ושומרת את הילדותיות במובן התחושתי.הכיף של לגלות דברים חדשים ולהנות מהם. נשיקות רבות, בריאות בשפע ואהבה גדולה

    • תמרי הגיב:

      נויה יקרה,
      באנגלית לסביון קוראים גם fairy wish, נכון שזה מקסים?
      כשסיימתי לקרוא את הפוסט צצה לי תמונה בפינטרסט של סביון ופתאום אני רואה את צמד המילים הזה.
      הייתי כל כך מופתעת ומוקסמת מהעניין. המילה חיוניות שרשמת כאן היא כל כך מתאימה לסביון למרות שלכאורה הוא כבר בסוף ימיו. אני חושבת שסביון זה פרח מעגלי. אין לו אף פעם סוף או התחלה.
      לגבי הדבר הזה בגרון, אצלי הוא מתקשר לדברים פחות טובים, לדברים שאני מעדיפה שיצאו משם.
      אבל כמו שכתבת זה עף בסוף החוצה, מתנקה ומגלה לנו על עצמנו דברים וכוחות שלא ידענו שיש לנו.
      תודה על כל הברכות והאיחולים ובכלל שאת כאן…..חיבוקים ונשיקות בחזרה ממני!

  • זיוה הגיב:

    תמרי,
    אני מאחלת לך שתצחקי עם הגשם של פברואר ועם השמש והרוח והכוכבים והאדמה וכל מה שסביבך. אהבתי מאוד את “מגדל בבל של ימי הולדת”. לא יודעת למה. הצירוף הזה עשה לי שמח בלב. אני כבר מזמן ביטלתי את יום ההולדת שלי ואני לא מתייחסת אליו. לא יודעת למה, אולי בגלל כל הציפיות, בדיוק כמו הילדים. יש הרבה ילדם שכורעים תחת עומס הציפיות של היום הזה. זה נכון שאפשר לייחס לו הרבה משמעויות, אבל הוא מעיק עלי וכנראה לא רק בגלל הגיל. אני מעדיפה את יום ההולדת הקולקטיבי, המשותף לכולנו – ראש השנה. אז מתאים לי יותר להביט אחורה וקדימה, לסכם סיכומים ולחגוג. אני אוהבת לחגוג ביחד, להיות חלק ממשהו, להרגיש שייכת לקהילה של אנשים ולא להיות במרכז. בשבילי זה מעיק. מימי ההולדת שלי אני זוכרת את צלחת הממתקים שאמא שלי הגמדה היתה שמה בלילה ליד המטה, ואת זה גם אני ממשיכה לעשות לבנות שלי. אני זוכרת את שולחן המתנות. היתה לי מטריה ירוקה שקיבלתי מסבא וסבתא ושמרתי עליה שנים על גבי שנים. יום הולדת משמח בעיני כשהציפיות קטנות: לעשות משהו נעים, משהו שעושה לי טוב, לקבל תשומת לב במידה ולהגיד תודה.

    • תמרי הגיב:

      זיווה יקרה,
      אוהבת לקרוא אותך.
      הכנות שלך, תמיד שמחה ועצובה לי ביחד. אמת טהורה.
      ברור לי מאוד למה התחברת למגדל בבל של יום הולדת…בטח שאת יודעת למה:) אם תרצי רמז אתן לך!
      וכמה נכון מה שכתבת כאן על הציפיות.
      אני מרגישה שעם הגיל אני נהיית צעירה יותר ויותר והציפיות שלי נהיות מועטות יותר ויותר. יש לי תמיד רק ציפייה אחת: להיות בריאה ומאושרת.
      הרעיון לחגוג עם ראש שנה הוא מקסים, לחגוג עם שייכות למשהו שהוא מעבר לעצמנו האינדיבידואלי.
      אני גם פיית יום הולדת לילדיי עד שבגיל 10 מגלים אותי…
      אומרת לך תודה מעומק ליבי על התגובה היפה והמרגשת שלך…

  • שירן אבקסיס הגיב:

    נהנתי לקרוא את הפוסט הזה, סיקרנת אותי בכל מילה. וגם השארת אותי עם הרבה מחשבות.
    תמרי יקרה, תודה לכל הימים ולכל ימות ההולדת שהביאו אותך עד היום, כי זה מה שעשה אותך את.
    אני לא יודעת מה קורה בגיל 47 אבל אני לא מרגישה שהוא מייצג אותך.
    זה סתם מספר, כמו כל המספרים. המשמעות היא רק המצאה שלנו.
    אני מאחלת לך תמרי טונות של כל טוב ולב שמח.
    אוהבת ומתגעגעת.

    • תמרי הגיב:

      שירנוש,
      יום אחד ממש עוד הרבה זמן, כשתהיי בת 40 את תרגישי איך כל שנה שתתבגרי תחזרי להיות צעירה יותר.
      כמו שכתבת כך מרגישה גם אני, הגיל שלי בהחלט לא מייצג אותי בשום צורה.
      באמת שהוא רק מספר חסר משמעות.
      הדבר היחידי שהוא מייצג עבורי הוא הסתכלות אחרת על החיים, פרספקטיבה, עיקר ותפל ועוד כל כך הרבה דברים שהיינו רוצים שיהיו לנו בגיל יותר צעיר. אבל הייקום והבילוגייה יודעים מה הם עושים, צריך לעבור כמה דברים וכמה שנים להבין את זה.
      תודה רבה יקרה את לי מאוד, שמחה שהכרנו השנה ותודה רבה על כל הברכות והאיחולים!!

  • ריבי הגיב:

    אינני זוכרת אף יום הולדת שלי מהילדות… חור שחור. יום הולדת אחד, זה מגיל ארבע תועד בפרוטרוט בתמונות. שם בשחור לבן אני נראית עם זר על ראשי, אספרגוס וצפרנים ורודות ולבנות-שרה, רוקדת ומורמת על כיסא. לא לבד. בגן עם עוד שתי ילדות שחוגגות יחד איתי.
    פאסט פורוורד ארבע שנים… אנחנו חוזרות מקופת חולים. אנחנו הולכות לאט כי אני לא מצליחה להכניס מספיק אויר לראות-שתי הזריקות שקבלתי כדי להקל על התקף האסטמה שלי עוד לא הפעילו את מלוא כוחן. בבית אני מתחילה לרעוד ומשנה צבע למשהו בן אפור לצהבהב. אני שומרת את האנרגיה שלי ולא מדברת-זה גוזל יותר מידיי אויר. הדמעות זולגות ממני בשקט ומקשות עוד יותר על הנשימה-שוב מתנת יום הולדת בצורת שתי זריקות.
    לא להיט להיוולד בנובמבר, מרחשוון בלוח העיברי. אני הילדה הכי קטנה בכיתה. זה תמיד יום ההולדת הראשון אחרי כל החגים והחגיגות-למי בכלל יש חשק לעוד חגיגות. מזג אויר הפכפך, פעם חם ופעם קר.
    אולי בגלל זה אני חושבת שיום הולדת זה לא תלוי תאריך-אפשר ומותר לחגוג לעצמך מתי שבא לך. לפני 3 שנים החלטנו שלושה חברים ילידי נובמבר לחגוג לעצמנו בדיוק חצי שנה אחר כך-במאי. הרבה יותר כיף לחגוג באביב. היה נהדר. אני מקווה לעשות את זה גם השנה.

    • תמרי הגיב:

      ריבי יקרה,
      קוראת אותך. עוד ועוד.
      הזכרונות שלך, והדרך בה כתבת אותן פשוט מרתקות.
      אני חושבת שנובמבר חודש מקסים. אני באופן אישי אוהבת אותו מאוד. כבר לא חם, מריחים את החורף, יש ציפייה לבאות. קריר בערבים, בריזה קרה מהים…חודש רומנטי בעיני…
      אני חושבת כמוך ועל כך מדבר כל הפוסט שלי לחגוג יום הולדת כשמרגישים, כמו שאתם עושים במאי רעיון מקסים.
      ואולי פעם עוד תתאהבי במר חשוון הסתווי והרומנטי…
      כרגע מאי נשמע לי מעולה!
      תודה רבה ריבי יקרה על התגובה המרגשת והכל כך יפה שלך.

  • ציפי הגיב:

    תמרי, ככ כך הרבה דברים יש פה. המון מחשבות ודברים להתייחס. לא תמיד יום ההולדת הוא יום השימחה, אבל אצלי, אני מאד משתדלת שזה יהיה, וגם אם זה לא הכי מצליח, אני יודעת שהשתדלתי. אצלנו במשפחה יש ממש איסור לחגוג את יום ההולדת לפני (איך שהוא אצל אבי זה מקובל במשפחה….) ואני מנסה לנווט ליום הזה את הכיף והאושר. מה שכן שמתי לב זה שהגיל הביא רוגע ופיסנות והבנה שאכן צמחתי בעוד שנה, אבל זה בסדר אם למשהו אחר זה הזמן הכי שמח, ולא תמיד מרגישים כלפי את החגיגיות שאני מרגישה כלפי היום הזה. אני תמיד מברכת את הורי, וביחוד את אמא שלי, כי הם יצרו אותי, ואמא שלי גידלה אותי 9 חודשים, ילדה אותי, וגם אחכ לא עשיתי לה חיים קלים. אין לי שום זכרון של ימי הולדת שהיו לי בילדותי – לא בבית ולא בגן/בית ספר. כלום. לא שהרימו אותי על כסא, לא שסבבו סביבי במעגל ואפילו אין לי תמונות. פעם זה היה ככה. היום אני מצלמת בכל יום הולדת את הילדים, גם כשלא בא להם, שיזכרו, שיסתכלו על תמונות לפחות. יש לי חוויה מאד חזקה הזכרת לי עם הסיפור שלך על מי שנלדה איתך באותו יום. לפני המון המון שנים ראיתי את הסרט חייה הכפולים של ורוניק.אחכ ראיתי שוב וקניתי את הדיסק ואני שומעת אותו המון פעמים. הוא שמיימי בעיני. יום אחד ישבתי בבית קפה באילת. הייתי בחופשה עם חברה והיא לא היתה איתי בקפה באותו הזמן. ישבתי והסתכלתי ממול. לפתע ראיתי מרחוק את עצמי הולכת. הייתי בשוק ולא יכולתי לזוז. והיא הלכה ואמרתי לעצמי, הנה עברה כאן בחורה שנראית בדיוק כמוני. מעניין מה היא חושבת הרגע. וזה עבר, ושכנעתי את עצמי שהיא פשוט היתה נורא דומה לי, אבל התחושה נשארה ונצרבה לי בזכרון.
    הרעיון שלך לפגוש אנשים שנולדו באותו תאריך הוא נורא יפה, ואני הייתי רוצה שזה יהיה אפילו יותר ספציפי, למי שנולדה בתאריך בשעה המדויקת שלי. אולי אני אפגוש את עצמי שוב? אבל כנראה שלא, ועדיין זה יהיה נורא מעניין אם יהיו כאלה מפגשים. אחרי הכל אני שמחה תמיד שהגיע יום ההולדת, בעיקר כי אז נולדתי, ולא משנה אם בשנה מסויימת שמחתי על כך יותר או פחות. מאחלת לך שתמיד יהיו סביבך סביונים, שתמיד תבקשי משאלות, שתוכלי תמיד לשמוח בגלל מליון ת’לפים סיבות!! אוהבת ושולחת לך פו של נשיקות.

    • תמרי הגיב:

      ציפי אהובה,
      לתגובות שלך אני תמיד מגיעה כמעט בסוף ואני תמיד שמחה על כך.
      תמיד אני מוצאת בהן מעין סיכום או התבוננות על הפוסט שלי מזווית של שלם, של משהו שאני עוד לא רואה.
      הזכרת לי שאצלנו אסור היה לאכול סופגנייה לפני חנוכה…כמו שאצלכם חל איסור לחגוג יום הולדת לפני התאריך.
      אני מתחילה לחשוב לפי כל התגובות כאן גם שלך, שפשוט פעם היה אחרת.
      לא חגגו ולא עשו מסיבות וצילמו עשרות תמונות ומשום כך אולי לכל כך הרבה אנשים אין זכרון מימי ההולדת שלהם כילדים, כי פשוט לא עשו להם.
      זמנים אחרים איך שלא נסתכל על זה ואלי פשוט הדחקה או באמת שלא היה הרבה מה לזכור.
      הסיפור על הבחורה מאילת נשמע כמו חזיון בין דמיון למציאות, חזק מאוד!
      תודה רבה על כל האיחולים המקסימים והברכות אמן שהכל יתגשם!

  • עינת הגיב:

    תמרי אהובה,
    אני קוראת אותך ולא בטוחה מה אני קוראת. סיפורי פיות? שירה? זכרונות? חלומות? ואני כל כך אוהבת את זה, כמו להיות בתפר הזה של שניה לפני השינה, כשהמציאות מתערבבת בדמיון, ואצלך זו חוויה כל כך מתוקה ומאפשרת להמון צבעים להראות וריחות להיות נוכחים ולמחשבות להתקיים ולקבל חיים.
    אמרתי לך ואומר לך שאת אוצרת-מלקטת-מלהקת רגעים, מחשבות ודמיונות למין אריג מופלא, כמו ארץ קסומה לדרוך עליה, או שמיכה מרפאת להתעטף בה.
    שולחת לך גם כאן, ממש מעומק הלב, איחולי הגשמה (איחול כל כך פברוארי), צמיחה ופריחה, זריעה והפצה.
    מחבקת חזק,
    עינת.

    • תמרי הגיב:

      עינתי יקרה,
      כזה כיף לי לקרוא אותך.
      כל כך נעים מחבק ומלטף לי כל מילימטר בלב שלי. כל מילה שלך נוגעת בי.
      פיות שירים זכרונות וחלומות….מה אני צריכה יותר? רק לפרוש כנפיים ולעוף.
      תודה אהובה על כל איחולי ההגשמה, אני בטוחה שהם יתגשמו ויפרחו לכל הכיוונים!!
      מחבקת חזק בחזרה והרבה מעבר…

  • מיכל אגם אליסון הגיב:

    אהובה אחת! אחרי השיחה שלנו לא היו לי עוד מילים לכתוב! כל כך ריגשת אותי ושימחת אותי וכמה כיף שאנחנו חגגות ביחד , מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ! עם שדה של סביונים לבקש את כל המשאלות שיתגשמו. חיבוק ונשיקות

    • תמרי הגיב:

      מיכלי יקרה שאת!!
      אני חושבת שבשיחה שלנו נאמרו כל הברכות ואני כל כך שמחה שנולדת יום לפניי…יש לנו הרבה קווי דמיון משותפים אני מגלה אותם כל פעם עד קצת ועוד קצת…
      שמחה שהכרנו השנה, תודה על כל הברכות והאיחולים והסביונים!!

  • אסנת חן הגיב:

    המון מזל טוב מתוקה!!! כתבת פוסט יום הולדת קסום ומרגש. אני רוצה להתחבר לעיתוי של ט”ו בשבט ולהגיד לך שבהשראת דימוי הסביונים שלך הזכרת לי את המונח “שירת העשבים” והכוונה היא שיש לך לטעמי יכולת הקשבה דקה לטבע שמסביב שמאפשרת לשמוע את שירת העשבים, ואז להביא אותה לידי ביטוי על הכתב. אני מרגישה שנכון לי לרשום גם פה את ברכת יום ההולדת שכתבתי לך בקיר בפייסבוק כי היא כל כך מתאימה גם לפוסט הזה. תמרי יקרה, ברגישות הרבה שלך את מושכת חוטים של זהב מכל מה שנקרה בדרכך. את נותנת תשומת לב מלאה לכל מילה, תמונה, סימן וטווה אותם במלאכת מחשבת מופלאה ליצירה מדוייקת ומרגשת. תמשיכי להפיץ את אורך ולהעניק מהמתנות הרבות הגלומות בך ולמשוך אלייך בשורות טובות והרבה שמחה והנאה. נשיקות

    • תמרי הגיב:

      אסנת יקרה,
      נולדתי בטו בשבע והשנה זה התאחד עם התאריך העברי…
      אני אוהבת עצים ועשבים ופרחים וכל דבר שיש בטבע הזה…
      ואני מאוד מתחברת לשירת העשבים, לניגון הזה שיש לטבע…וגם לנו.
      אני מרגישה דקויות. לא מכחישה 🙂 בטבע, בלב…בנפש…
      מאמצת לי אותה ברשותך. את שירת העשבים.
      דימוי קסום.
      ותודה רבה על כל האיחולים כאן ובפייסבוק, שולחת לך חיבוק גדול ואוהב!!

  • ליאת בלזר הגיב:

    למה בעיקר התחברתי? לאישה שמתבוננת בך מהמראה..
    לפעמים, במוחי , אני עדיין אותה עלמת חן בהירת שיער, נטולת משקפיים ומיושרת קמטים. מבט אחד במראה מעיר אותי משנת היופי הזו ואני תוהה מי זו שמשתקפת אליי משם ואיך? איך אני כבר בת 50 פלוס…מתי זה קרה…
    והלוואי וזה היה כמו בטבע, והלוואי ולגיל לא היה מספר אבל הגוף אומר את דבריו ומזכיר שכן..אולי הראש צעיר למרות שזרקה בו שיבה אבל הגוף כבר קצת עייף ומחפש מרגוע.
    בכל אופן, את משכרת בכתיבה שלך.זה כמו לצלול לפוך ביום סגרירי.נעים ומהפנט כאחד.
    תודה.ושיהיה לך יומולדת שמח הכי כייפי שיכול להיות.נשיקות (למרות שטרם נפגשנו אני מרגישה מספיק קרובה)

    • תמרי הגיב:

      ליאת יקרה,
      קראתי אותך ויש לי דמעות.ריגשת אותי כל כך.
      אני יכולה להגיד לך שככל שאני מתבגרת, אני אוהבת את עצמי יותר ואחרי הרבה שנים אני יכולה לכתוב על עצמי בלי להסס שאני מסתכלת על עצמי מהמראה ואני יפה. לא דבר של מה בכך עבורי, לא מובן לי מאליו.
      תהליך מאוד מאוד ארוך.
      ואת צודקת, הלוואי וזה היה כמו בטבע שהכל חולף וצומח ושוב חולף וצומח אבל תמיד נראה לנו חסר גיל.
      חזון אחרית הימים של כל אחד כאן על כדור הארץ. להישאר נצחי, צעיר, יפה ושהכל גם יסתנכרן עם הבפנוכו שלנו. קסם כזה שאולי פעם יוכל להתממש…
      שמחה שצללת לפוך ביום סגרירי יחד עם הפוסט שלי, תודה על המילים שלך הכל כך נוגעות ואמיתיות.
      ותודה כמובן על כל הברכות, מחכה לחבק אותך באמת, זה ממש קרוב אני מרגישה!

  • ואני יודעת שהכול יתגשם לך!!!
    כל הסביונים, כל המשאלות, כל החלומות…
    כמו שדה ענק של פרחים ליום ההולדת.
    איך?
    כי אני פשוט יודעת.
    כי אני מכשפה טובה. את אמרת!
    ואני יודעת…
    מזל טוב לך אהובה שלי.

    • תמרי הגיב:

      מיכלי,
      משהו כמו תמיד במילים שלך, משרה עליי שלווה ועוטף אותי שהכל יהיה הכי טוב שהכל יתגשם!!
      גם שאני קוראת אותך בבלוג שלך כך אני מרגישה, חיבוק גדול.
      את מכשפה משובחת וטובה ואוהבת….
      ואני אוהבת אותך המון מיכלי, תודה רבה על המילים שלך והברכות . עשית לי חיוך גדול פנימה, בלב שלי.

  • אילת הגיב:

    תמרי אהובה, משום מה הפוסט הזה מאוד מתקשר לי לפוסט הקודם שלך, בו תיארת איך הענקת לעצמך את השם תמרי. כי לקבל שם זה קצת כמו להוולד, ולתת שם – זה קצת כמו ללדת… אז עכשיו את האישה שנתנה שם לילדה, ושמאפשרת לה לחגוג או לא לחגוג או לחגוג דברים אחרים… שמאפשרת לה לצמוח לכיוונים של שמש, וליהנות מהגשם של פברואר… מאחלת לך חיים מלאים, עוד ועוד עשייה, התבוננות, כתיבה, אהבה…. ממני – שכנתך לחודש היום הולדת 🙂

    • תמרי הגיב:

      איילת אהובה,
      לפעמים לוקח לי כמה ימים להכיל ולהפנים ולחבק את כל מה שכותבים לי כאן.
      כך קרה לי גם עם התגובה שלך.
      פתאום הבנתי שכל הבלוג שלי הוא הסיפור שלי בהמשכים. כל פוסט שכתבתי כאן בשנתיים האלה הוא פרק מהחיים שלי בסדר רציף ומדוייק למה שקרה ועדיין קורה ולאחרונה בלי לשים לב ההווה שלי נכנס לפוסטים ולוקח לעצמו מקום יותר נכבד מהעבר שלי.
      כך קרה גם עם הפוסט הקודם וכך גם עם זה…כמה את צודקת. אני לא עושה את זה במחשבה תחילה, זה פשוט יוצא ככה מעצמו.
      ריגשת אותי מאוד! תודה רבה מהלב שלי על הברכות הממלאות שלך!
      את הברכות שלי אלייך תקבלי מחר 🙂

  • אילנה הגיב:

    הפוסט כזה טעון ומורכב ועדיין עשה לי ככ שמח בלב.
    כי זה חורף, כי זה בגרות, בשלות, כי זה מנחם לדעת שכבר יש יותר חוכמה וקבלה עצמית וכי לומדים עוד קצת לאהוב את עצמנו יותר ככל שחולפת לה שנה אחרי שנה

    • תמרי הגיב:

      אילנה יקרה, תודה רבה על התגובה שלך, אני מסכימה עם כל מה שכתבת לי כאן ובמיוחד על כך שאנחנו לומדים לאהוב את עצמנו משנה לשנה יותר ויותר.
      קוראים לזה בגרות, התבגרות, התבוננות…
      כל המילים האלה שאנחנו עובדות כל כך קשה להגיע אליהן, ולהיות מסוגלות לומר אותן מהמקום הכי אמיתי שלנו.

  • נתלי תמיר הגיב:

    ציפורה כחולת לב,
    “מתמלא טיפות שקופות ורטובות, משתנה, מזהיב, ירקרק.” הדימויים שלך הם מראה ההשתקפות על הדרך הכה אניגמתית, ומיוחדת אשר טווית אותה על חוט משי דק, ועליו מנצנצות הטיפות, כיהלומים אשר כל אחד נושא הרכב מיוחד, של זן נדיר. את חוזה ורואה כל כך הרבה דברים, אוספת את הכול, טיפה אחרי טיפה, ויוצרת קוסמוס שלם בשבילך וכל מי שסביבך. את יודעת לאתר את החיבורים, להפריח את השממה, ולפזר את זרעי האהבה וההשראה שלך. נישאים עם הרוח, מופיעים בחלומות ובדמיון ובסוף הופכים למציאות.
    אוהבתך, את אחת המתנות היקרות לליבי השנה.

    • תמרי הגיב:

      אהובה ויקרה,
      אחרי כל מה שכתבת לי כאן ואני עם דמעות עכשיו כי אני סוף סוף קוראת את זה בנשימה אחת ובשקט של השבת.
      אני יודעת שהכל יתגשם לי…אין אפשרות אחרת. זה כבר מתגשם.
      כל הטיפות שלי יתחברו, כל הזרעים יצמחו…ולפעמים שאני עונה מכאן אני יודעת שכל המקום הזה אפשר לי לכתוב כך, לאסוף את הכל לכאן למרחב הזה שלי ולקבל כאן מילים כמו שלך.
      עדיין קמה כל בוקר ושואלת הייתכן שזה באמת? כל הסביונים האלה שלי…? הם באמת שלי?
      גבוהת לב, אני מחבקת אותך חזק, תודה על המילים האלה המחזקות והטובות!

  • תמר הגיב:

    תמרוליייייייייי! אני מתה עלייך…. את משהו מיוחד. (דרך אגב – אבא שלי קורא לי תמרולי עד היום)… אני משוגעת על התמונות שאת בוחרת כלכך בקפידה לפוסטים שלך. הם כלכך מכניסים לאוירה.
    עכשיו לגבי מה שכתבת – הכרגע הזה. זה אחג הדברים החזקים שאני לוקחת איתי. זה כלכך נכון. וכלכך פשוט. וכלכך חכם. אני מיישמת את זה בעודי כותבת לך… תודה. נשיקות

    • תמרי הגיב:

      תמרוללה…
      שמחה הכי הכי שלקחת ממני צידה לדרך, זה עובד מעולה ברוב הפעמים…חוץ מהפעמים שאנחנו לא מאפשרים לזה להיות, לכרגע הזה…
      תודה על כל המחמאות ועל הכינוי החדש דנדש שלי: תמרולייי אוהבת!!

  • ישו הגיב:

    אוי סלונים סלונים סלונים
    באמת אין כמוך אחת ויחידה,
    לכבוד בלוג היום הולדת המקסים שהעלית אגיב ואומר שהבלוג שלך הוא כדמותך….. מסקרן , מאתגר, מרתק, מרגש, מקורי .את חברה טובה ואמיתית,
    יצירתית , נדיבה ובשלנית מצויינת.
    מאחל לשנינו שאכנס לבלוג ואו לאינסטגרם וגם שניפגש 47 פעם יותר מהשנה שעברה , או לפחות אשתדל.
    תמשיכי לעשות את מה שאת עושה כל כך טוב ושגורם לך לאושר ולחיוך והדמעות שהזכרת במהרה יהפכו לדמעות שמחה.

    • תמרי הגיב:

      אתה זוכר שכתבתם לי ליום הולדת 40 ברכה שמתחילה במילה פנומנה?
      מצאתי אותה השבוע, כל כך צחקתי וחייכתי. שקראתי אותך זה הזכיר לי אותה…
      תודהעל מה שכתבת כאן, אני שמחה שעדיין אתה חושב עליי מה שחשבת עליי גם פעם 🙂 לפני 7 שנים וגם לפני יותר…מזכירה לך שיש כאן פוסט שלם שנקרא: “חברות” והוא מתחיל באיך אני ואתה הכרנו…אז כנראה שיש בסיס איתן לחברותנו מימים ימימה….

      והדמעות שלי יהפכו ללא ספק לדמעות שמחה….אתה חבר מצויין…ונפגש בקרוב…

  • תמרי, אני קוראת את המילים שלך והן קסומות ונפלאות, חודרות ונוגעות, מעירות נימים רדומים של זכרונות, של ילדות, של רגשות. אהבתי את זרעי הסביון שהופכים לשדה של פרחי משאלות. נולדתי בסביבות פורים ולכן לא תמיד חגגתי כי כבר היו כל כך הרבה מסיבות פורים שלמי נשאר כוח לעוד מסיבה…אבל מאד אהבתי את תשומת הלב המיוחדת בחוג הקרוב של המשפחה והחברות. אהבתי את כל הטלפונים עם האיחולים ואת התחושה שאני במרכז תשומת הלב ביום הזה. עם השנים כן הרגשתי את ההתדרדרות המנטלית של הסבתות שלי שפתאום שכחו וקצת התבלבלו. זה העציב אותי והכניס את מימד הזמן והזמניות לתוך חגיגות יום ההולדת. אחרי לכתן, זה היום שאני הכי מתגעגעת אליהן.
    תמרי אני מאחלת לך שתמשיכי ליצור קסם סביבך, את מופלאה ונפלאה.

    • תמרי הגיב:

      יפעת יקרה,
      אני מקנאה בך שיש לך זכרונות עם הסבתות שלך בימי הולדת…כתבת כל כך יפה, מלא בגעגוע….
      לי יש רק אחד. עם סבתא שלי. את זה שתיארתי כאן וגם הוא נשלה מהמעמקים שלי.
      זוכרת אותו רק בהבזקים. זוכרת אותה עומדת לידי ביום הולדת 5, זה מה שאני זוכרת.
      אני ביום הולדת שלי מתגעגעת לאחי ולאחותי. לפעמים שיש טלפון יש לי אפילו לשנייה תחושה שזה אחד מהם….ואז אני נזכרת, שממש לא.

      תודה על כך האיחולים והמילים הנעימות שלך…

  • lian הגיב:

    לנשוף על סביונים.
    כל יום.
    ללחוש לנשמה וליקום את מה שאנחנו רוצים.
    תמרי יקרה, מאחלת לך שכל משאלות לבך יתגשמו לטובה.

    • תמרי הגיב:

      ליען יקרה,
      אני הלוחשת לייקום הוא כבר מכיר אותי מצויין…חברים ממש טובים נהיינו…
      כתבת כל כך מקסים ומרגש, תודה רבה על הברכה מאחלת לי בדיוק מה שכתבת!!
      תמרי

  • מיה שגיב סלומון הגיב:

    אז הגעתי לכאן לא בדיוק בתאריך, אבל אז מה? נגיד שאנחנו דולפינים לרגע, וחוצמזה בעצמך אמרת שאת לא תמיד בעניין של לחגוג בתאריך (; מזל טוב כבר איחלתי לך. נשאר רק להגיד שוב עד כמה את מוכשרת ומיוחדת. המילים והתמונות מתעלות אחת על השניה בדיוק וביופי שלהן תמרי. מאחלת לך שדה של סביונים לנשוף בו והגשמות בערימות (-:

    • תמרי הגיב:

      בואי נהיה דולפינים, אני מוכנה.
      לא יודעת אם לתמיד אבל אשמח לכמה ימים או חודשים…
      את יכולה לאחל לי תמיד, אנרגיות טובות מבורכות ומחבקות טובות לנו בכל יום בשנה ולא רק ביום הולדת…
      תודה על כל הברכות מיה והמחמאות….את יקרה לי מאוד את כבר יודעת.

  • מינה הגיב:

    מזל טוב. מאחלת לך שפע השראה, סביונים, חיות וטבע בכל אשר תלכי. עבורי הסביון מופיע באריזה של השניים הפוך בבקשה וקורא להעביר את זה הלאה. מאמינה שעבורך זה להעביר הלאה את מילותייך.

    • תמרי הגיב:

      הסביון סימבולי עבורי בכל כך הרבה מובנים , להעביר את מילותיי כמובן כי הכל מתחיל מהן…
      להעביר את המשאלות שלי לייקום, את החלומות ואת הסיפור האישי והמקצועי שלי, להעביר אותו הלאה לנשים אחרות שלא מאמינות שאפשר אחרת
      שיש אחרת. שהכל אפשרי אם רק נאמין ונרצה.
      תודה רבה מינה יקרה על הברכות והסביונים…

  • זוכרת יום הולדת אחד קסום במיוחד שבו קמתי מהשינה וכל הבובות שלי היו מסודרות במעגל, ולכל אחת היתה ברכה או מתנה קטנה לתת לי. זה היה נהדר! אהבתי מאוד את הרעיו של יום הולדת קוסמי מגדל בבלי שכזה. גורם לי לחשוב על המון כוכבים מנצנצים ומחוברים אחד לשני ברשת עדינה ובלתי נראית.

    • תמרי הגיב:

      מי סידר לך את כל הבובות במעגל? גילית?
      אני מאמינה גדולה שלבובות יש נשמה, אולי הן אפילו הכינו לך הכל בעצמן…? יש מצב?
      אני פיית יום הולדת. בגיל עשר כבר מגלים אותי ואז אני מפסיקה, אבל מכחישה שזו אני.
      תמיד משאירה מקום לספק ולתמימות.
      מבטיחה להזמין אותך ליום הולדת הקוסמי שלי…!!
      תודה רבה נעמה יקרה …

  • חן סיון הגיב:

    בירוקרטיה של כדור הארץ
    לפי הבירוקרטיה שלו, את ואני בנות אותו יום, כמעט
    לא אותה שנה
    מה זה אומר? אולי זה לא?
    שנים שאני שואלת את עצמי, ועוד אנשים (אם הם מוכנים לשמוע את החפירות שלי)
    מי המציא את היומולדת? את עצם ציון התאריך, היום בשנה, שבו נולד אדם…
    חיפשתי וקראתי ולא באתי על סיפוקי
    מה שמצאתי לא ממצה, לא משכנע אותי
    אז מי?
    .
    קראתי הרבה פעמים את פסקת היומולדת מהילדות שלך,
    וככל שאני חופרת בזכרוני, אין לי שום זיכרון מיומולדת של ילדות…
    אני זוכרת תמונות יומולדת בודדות
    רגע… הנה בא זיכרון אחד קטן ומעורפל
    יומולדת חמש, אני חושבת. גרנו באנגליה. ההורים עשו לי מסיבה.
    מי בא? לא יודעת מי בא. אבא שלי היה בתפקיד הקוסם.
    שולחן המופע שלו היה קרש הגיהוץ, והוא קילף תפוז ויצא לו תפוח. הסוף
    של הזיכרון. ביומולדת בטח היתה גם עוגה והיו נרות….
    .
    באיחור אלגנטי, כדרכי הסוררת, יומולדת-משותף שמח לך, תאומת תאריך אהובה
    כל שתבקשי לו יהי לך. בעיקר אהבה. ושקט ושלווה
    וכל שאבקש לו יהי לי, בעיקר פחות דאגות

    • תמרי הגיב:

      ובאיחור של יותר משבוע אני סוף סוף עונה לך חנצ’ו יקרה. בדיוק הבת שלי אמרה לי שלשום, אמא כבר עבר חודש מאז יום ההולדת שלך. חודש שלם כמה מהר הוא עובר.
      מה זה חודש בכלל? זה הרבה זה קצת זה יחסי? אולי בגלקסייה אחרת חודש זה שנה או עשר?
      אז מי המציא את יום ההולדת, אני חושבת שאנחנו. או מי שהמציא את המילה זמן, או מי שחישב עם איקסים על הקיר במערה מה זה זמן בכלל…סוג של זמן כלשהו…
      ונכון אין תשובה מספקת אבל זה כאן וזה מנהל כדור ארץ שלם. לא יום ההולדת, הזמן.
      הרבה אמרו לי שאין להם זכרונות יום הולדת מהגיל הזה.
      ואולי בתקופה ההיא זה לא היה כל כך ברומו של עולם כמו היום, היו דברים יותר חשובים…היו חיים אחרים מהיום.
      צחקתי מהזכרון חמוץ /מתוק של אבא שלך וקרש הגיהוץ, זה צבט לי את הלב.
      כל שנבקש לו יהי לנו. סגרנו?
      תודה אהובה. עד 120 !!

  • תמרי,
    מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט הזה. מאוד מאוד
    צחקתי כשתארת חגיגת יום הולדת עם כל האנשים שנולדו ביום שלך, גם אני חשבתי על זה וזה תמיד שעשע אותי. העשרת לי את הפנטזיה הזאת עוד יותר 🙂

    ולשמחתי, אני לא עושה עניין מיום הולדת, לא חקרתי עדיין אבל אני לא זוכר את עצמי ביום הולדת מהילדות, (היו והכל מתועד) אף פעם לא היה לי את הלחץ הזה של: מה לעשות ביום הולדת.

    אבל תיכף 30 והאמת, שלראשונה בחיי.. טיפ טיפה, האירוע הזה מלחיץ אותי. טיפה. עוד בודק מה זה.

    • תמרי הגיב:

      הי יוחאי,
      תודה רבה, שמחה שעצרת לקרוא אותי, מקווה שתישאר. מעניין אותי איך הגעת דווקא לפוסט יום ההולדת?
      אני עדיין אני חולמת לחגוג יום הולדת עם כל מי שנולד ביום שלי…
      מקווה שזה עוד יקרה, אני בדרך כלל מצליחה להגשים חלומות… 🙂
      לגבי ה- 30… גיל נהדר, מנסיון 35 זה ה- גיל בעיני.
      יש לך למה לחכות…
      מאחלת לך המון מזל טוב, תנשוף על סביונים כשהם כאן… זה מביא לחיים המון הפתעות חדשות.
      תמרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *