עוף בקארי
יש רגעים בחיים שאתה זוכר את השעה והיום המדויקים שהם קרו לך, גם אם הם לא ממש חשובים.
מין סוג של אינפורמציה שנחרטת לך במוח כולל התמונה המתלווה אליה או הסיטואציה.
קופי פייסט לכל החיים ושום וירוס לא ימחק את זה.
לי זה קרה ביום שני, בשעה אחת עשרה ושלושים.
אני זוכרת שהתחשק לי בטירוף ממרח שוקולד “השחר” על פרוסה של לחם אחיד.
הרמתי את עצמי מהכיסא במשרד מפקד הבסיס וצעדתי לחדר האוכל שלנו. מרחק של שתי דקות הליכה.
היה חם. בטירוף.
אוגוסט.
יום שני היה היום של עוף בקארי. ככה זה בבסיס של חיל האוויר שיש בו מאה איש
אתה יודע כל יום מה יש לאכול וזוכר את זה בעל פה.
“היי משה מה נשמע?” אמרתי לטבח שלנו, ובלי להסתכל אליו אפילו, הלכתי למזווה במטבח, הוצאתי לי קופסא של
ממרח שוקולד “השחר” ושקית עם לחם פרוס. מעשה שחזר על עצמו לפחות פעמיים שלוש בשבוע.
כשבאתי לצאת מהמטבח, הרמתי מבטי למשה ומאותו רגע (השעה הייתה רבע לשתיים עשרה בצהריים)
ועד רגע זה, לא נגעתי יותר בבשר. עשרים ושמונה שנה.
מתתי על יום שני ועל העוף בקארי של משה. הוא באמת היה טבח כמו שאומרים, סוף.
פינק את כל מהנדסי האווירונאוטיקה ששרתו אצלנו בבסיס באוכל הכי טעים.
אבל הרגע הזה שהוא עמד, מזיע, לגופו גופיית סבא לבנה עם כתמי בישול, עדשות משקפיו מכוסות דוק מאדי הבישול
ומהחום ושתי ידיו עד בית השחי בערך, חופרות בקערת נירוסטה ענקית ומערבלות את העוף עם הקארי לארוחת צהריים.
(ואיך להגיד בעדינות, משה לא היה מהגברים החלקים…היה כיסוי טבעי לגופו…)
הוא הרים אליי את הראש, נוטף זיעה וחייך חיוך שבע רצון: “את רואה מותק,
ככה הטעמים חודרים הכי טוב לעוף שמערבבים בידיים”
השארתי את הממרח והלחם וטסתי לשק”ם לקנות לי בוטנים מצופים וקולה.
שפר הופעתך
חתולים אוהבים בסיסים צבאיים. אוכל בשפע שזורקים לפח ועל הרצפה.
ברזים מטפטפים, הרבה ידיים שלעיתים מלטפות (אך לעיתים גם מגרשות) ובעיקר הרבה מקומות מסתור ושינה.
בבסיס בו שירתתי הסתובבו הרבה חתולים. אהבתי ללטף אותם בשמירות המייגעות בלילה קר
לקבל מהם קצת חום ואהבה.
אהבתי לשמוע אותם מייללים לקראתי כשהייתי באה בבוקר.
אהבתי לראות אותם משתזפים מתחת לשלט “חייל שפר הופעתך”,
או עומדים במסדר הבוקר ומסתכלים איך הדגל עולה ויורד על התורן, כאילו זו ציפור שתיכף יטרפו.
כשהשתחררתי, השארתי לי דור המשך בבסיס שימשיך לדאוג ולטפח אותם.
אבל את הצמחונות שלי לקחתי יחד איתי. מתנה מופלאה לחיים שהעניק לי הטבח משה.
אפילו בלי לדעת.
הצמחונות שלי באה בד בבד עם אהבתי העצומה לחיות. והרגע בו החלטתי שאהיה צמחונית,
היה בדיוק הרגע המתאים בחיי לעשות כן.
משהו גנטי
חתול בעיניי זו חיה מושלמת ויסלחו לי כל אוהבי הכלבים ואני באמת אוהבת חיות אהבת אמת. גם כלבים.
אבל אין מה לעשות חתול זה: ח ת ו ל !
והעולם מתחלק בנושא הזה מאוד ברור: אלה שאוהבים חתולים ואלה שלא.
אני מאלה שאוהבים.
הכי אוהבים. הכי הכי אוהבים. בן זוגי למשל לא אוהב אותם. הכי הכי לא אוהב אותם.
כשאני רואה חתול ברחוב, יוצא לי קול מיוחד כזה, שיוצא לי אך ורק כשאני רואה חתול.
כשאני מאכילה חתול רחוב רעב, אני מרגישה שעשיתי משהו גדול למען החתולים, אבל גם משהו קטן בשביל עצמי.
כשאני מלטפת חתול, אני רוצה ללטף אותו עוד ועוד. כמה שהוא ירשה לי.
אני מעריצה את החוכמה והאינטליגנציה של החתולים ואת יכולת ההישרדות שלהם.
מעריצה את נקיון הגוף שלהם. כמה הם נקיים ומבריקים. חתול שאינו מלקק את עצמו ומנקה את עצמו,
מאותת לנו שהוא לא בסדר…
שאני מקטרת (וזה קורה לי כמה פעמים ביום ) אני שמחה להיזכר שקוטר ביידיש זה: ח ת ו ל
ומשם נולדה המילה: ל ק ט ר. גאוני לא?
לא הייתי מוכנה לגור באנטארקטיקה, כי זה המקום היחידי בעולם שאין בו חתולים…
הייתי רוצה (בגלגול הבא שלי כנראה ) להיות גמישה כמו חתולה.
כולי מתמלאת חמלה והערצה, למראה חתולת רחוב שמעבירה בפה שלה את גוריה למקום מסתור. גור ועוד גור ועוד גור…
כולי מתמלאת דאגה כשאני רואה חתול חולה.
כשאני רואה חתול שנדרס, הבטן שלי מתהפכת, העיניים שלי דומעות ולוקח לי יום שלם להירגע.
מודה, זה יותר חזק ממני. משהו גנטי כנראה, כי כל הצד של המשפחה שלי פשוט “מת” על חתולים.
התחלה חדשה
“בשביל מה בנינו סוכה?” אמרתי לשני ילדיי. בואו לפחות נשב בה קצת.
כמה ימים לפני, עברנו לגור ביישוב חדש ומה שקרה אחרי כמה דקות בסוכה, שינה לנו את החיים לשנתיים הבאות.
זו היתה מתנה שבאה בדיוק בזמן.
“אמא תראי מי כאן!” אומרת הבת שלי, אני מסתכלת למטה ורואה חתול קטן, עם כתמים שחורים, לבנים וחומים.
הרמתי אותו, ליטפתי בעדינות ולמרות שכבר החשיך, הבחנו שלחתול יש בעיה עם העיניים.
במקומן היו שני כתמים שחורים עם אישון לא ברור. הבנו שהוא עיוור.
“מה נעשה אמא”? “נטפל בו”, אמרתי ורצתי להביא לו טונה עם קצת חלב.
בימים שאחרי סידרנו לו כלוב קטן בחצר, עם שמיכה וקצת אוכל ומים והבנו שחתולי טריקולור
עם שלושת הצבעים, הם תמיד נקבות.
הבת שלי קראה לה קיצי (מחווה לאייל קיציס)
כעבור כמה ימים קיצי נעלמה.
לא עזרו החיפושים ברחוב, בשכונה, שריקות, מצמוצי שפתיים, קיס קיס קיס…כל הקולות האלה שקוראים לחתול שיבוא.
אחותי (שגם היא פריקית חתולים מושבעת) הגיעה במקרה אלינו בערב ובידיה קיצי.
היא שמעה אותה מיללת מתחת לאוטו ברחוב. דרסו אותה.
הווטרינר הסביר לי שהתאונה ריסקה לה את האגן, ושהיא לא תוכל ללכת יותר כמו חתול רגיל ושהתאונה תגרום להרבה
בעיות נוספות שיצוצו כפי הנראה בהמשך.
הוא נתן לי להחליט. “הטיפול בה לא יהיה פשוט” הוא אמר לי. “כמו תינוק נוסף בבית”.
אני כמובן בחרתי עבורה בחיים. בלי להסס לשנייה.
קיצי נהפכה לחתולת הבית שלנו, היא גדלה והבריאה ולאט לאט חזרה גם ללכת בדרכה שלה.
בלילות החורף היא הייתה מתגנבת למיטה שלנו, נצמדת לבטן ההריונית שלי ונרדמת איתי עד הבוקר מתחת לפוך.
מי שלא הרגישה חתול על בטן הריונית הפסידה. סוג של התמכרות שאין שני לה.
מכיוון שלחתולים יש שמיעה מדהימה, היא ממש ניהלה דו שיח עם קולות העוברית שלי בבטן.
קיצי הייתה מגרגרת והבטן הייתה זזה. שיחות שלמות.
ואני? הייתי רוצה מזה עוד ועוד. שלא ייגמר לעולם.
(אתם יודעים שחתול יכול לשמוע אפילו מחט שנפלה על הרצפה? אפילו צעד שעושים על הרצפה עם גרב…טיפת מים בכיור…)
שלמות
טיפלנו בקיצי במסירות אין קץ. היא עברה עוד כמה וכמה ניתוחים וטיפולים אך לבסוף לא הייתה לי ברירה.
היו לה גם ימים ושבועות נפלאים, אך היא סבלה מאוד למרות כל הטוב שהיא קיבלה מאיתנו.
אני זוכרת את הבוקר. התינוקת שלי במנשא, אני מחזיקה את הכלוב וקיצי בתוכו.
אני נפרדת ממנה בבכי קורע לב אצל הווטרינר שלנו ומשאירה אצלי בלב צלקת לעולמים.
לקח לנו חודשים להתאושש. ואנו מתגעגעים אליה עד היום. חתולה מיוחדת, חכמה, משפחתית, שורדת
שלמרות כל חסרונותיה ונכותה הקשה,
הבן שלי תמיד אמר ועדיין אומר שהיא הייתה החתולה היפה ביותר בעולם.
התמזל מזלה בעולם הזה להגיע אלינו. זאת המתנה הקטנה שיכולתי לתת לה בחיי החתול שלה.
הילדים שלי למדו מזה שעור חשוב לחיים, שלמות, זה רק בעיני הרואה.
מכשפות
אני אוהבת לדמיין את חתולת הזבל השחורה שלי לולו, עונדת קולר מוזהב משובץ באבני טורקיז ועל ראשה כתר קטן
בדומה לכתר שהמצרים הפרעונים היו חובשים.
סטייל מלכת שבא כזה.
במצרים החתולים היו חיות קדושות. מי שהעז להתעסק עם חתול דמו בראשו.
המצרים האמינו שלחתול יש תכונות אלוהיות. המצרים העריצו אותם בשל זריזותם, יכולות הציד שלהם ונחישותם.
הם אפילו המציאו אלים בדמות חתולים.
בימי הביניים הכנסייה הנוצרית לא אהבה את הסגידה לחתולים והחלו להפיץ אמונות טפלות הקשורות לחתולים,
למשל שהחתולים הם שליחי השטן.
ושמכשפה יכולה ללבוש צורה של חתול וגם לה מן הסתם יש תשע נשמות.
מכירים או שמעתם את המושג: ציד המכשפות? זה בדיוק משם.
עשרות אלפי חתולים עלו למוקד יחד עם המכשפה שלהם באותה תקופה.
ואירופה הוצפה במכה קשה מאוד של עכברים ועכברושים.
לקראת המאה העשרים שוב עלתה קרנו של החתול והחל לפרוח מסחר של חתולים גזעיים.
הוא הפך לחיית בית נפוצה ואהובה וחתולי הרחוב לעומתם הפכו למדבירי עכברושים ועכברים מיומנים.
החיים בזבל
למרות שהחתולים הגזעיים מגיעים לרמות יופי ומתיקות נשגבות, באמת ובתמים שאני הכי אוהבת חתולי זבל.
יש בהם משהו קסום.
הם פחדנים אבל רוצים פינוק.
חשדנים, אבל לאוכל הם מתקרבים במהירות.
הם אוהבים להעניק לי מתנות נפלאות ורומנטיות ליד דלת הבית שלי, ציפור קטנה אכולה חלקית,
או רק נוצות של ציפור…פרפר מעוך, גמל שלמה חצי אכול. חשופית מתה.
אני נהנית להסתכל על התנוחות שלהם. במקומות לא שגרתיים.
אפשר שעות רק להביט בהם קחו לכם כמה דקות ותסתכלו על חתול.
מתחממים על בלון גז… על מכסה המנוע של האוטו, מתקפלים באיזה כוך בין שיחים,
מתיישבים על כל פיסת סמרטוט ונרדמים.
מתמתחים כמו נחש ארוך על הקיר בשביל להצטנן בקיץ….
גם חתולי זבל יודעים להתפנק. כי חתול הוא חתול. יודע להתפנק גם שהחיים שלו בזבל.
טביעת אצבע
לולו, נולדה אצלי בחצר ושם היא גם מתגוררת (זוכרים שבעלי הכי הכי לא אוהב חתולים?)
מאז גם נולדו לה כמה וכמה גורים. כל חתולי הזבל שאותם אני מגדלת מלבד אחת, שחורים משחור והם צאצאים של לולו.
אנשים שבאים אלינו לא מבינים איך אנחנו מזהים את כל החבורה בשמות. הרי כולם שחורים
אבל אנחנו מזהים וממש בקלות.
לחתולים יש סימני היכר גם אם הם שחורים משחור. לכל חתול יש אופי משלו,
יללות משלו סימני היכר קטנים על הפרווה…
אתם יודעים שאף של חתול הוא כמו טביעת אצבע של בנאדם? יש רק אחד כזה בעולם.
לפני כשנה פתחתי את חלון המטבח שלי וחשבתי שאני לא רואה טוב. על השולחן בחוץ חיכה לי גור בצבע חול עם עיני טורקיז.
מחזה שלא רואים כל יום שאתה מגדלי חתולי פ”ז (פח זבל).
יותר מאוחר שחקרנו את נסיבות המקרה הנדיר הזה, הבנו שאמא שלה, חתולת זבל אפורה ולא יפה במיוחד
בילתה לילה סוער עם סיאמי שברח מהבית שלו וחיפש בילוי.
קראנו לה ימית. כולה השראה של ים. פרווה חולית בצבע בז’ ועיניים טורקיז שאפשר לטבוע בהן.
יפהיפיה.
אבל האמת…ושישאר ביננו…היא רעהההה. וסנובית.
חתולת מין
אמרנו כבר שיש מלא אמונות טפלות על חתולים…
אומרים שחתול שחור מביא מזל רע! (באוסטרליה ובבריטניה הוא דווקא מביא מזל טוב!)
ועל תשע הנשמות כבר דיברנו…ועל המכשפות…
ושצריך לירוק שלוש פעמים כשרואים חתול שחור.
אבל למה אף אחד לא מדבר על כך שחתולות למשל, הן האמהות הכי מדהימות שיש!
מסורות, מגנות בחירוף נפש על גוריהן, שומרות עליהם מכל משמר ומכל אויב. חוסכות מעצמן מזון בשביל להאכיל אותם.
מסתובבות בגשם ובקור מזות רעב אחרי לידה, למצוא לעצמן אוכל שייתן להן כוח להניק עוד ועוד.
לצערי הטבע לא חסך מהן עבודה. חתולה מתעברת מכל פגישה עם חתול בתקופת הייחום שלה.
לפני שעיקרתי את לולו היו לה לצערי הרבה דייטים בחייה.
ראיתם פעם איך נראית חתולה שמחפשת דייט?
מי שראה חתולה שמחפשת דייט (ואני לא רוצה להשתמש במילים לא יפות, אז השתמשתי במילה דייט)
מבין מאיפה נולד הביטוי “חתולת מין”.
החתולה נהפכת בין רגע לאישה שרוצה לצוד לה זכר ללילה סוער ומלא אהבה של כמה דקות.
היא הופכת חושנית, מגרגרת, סקסית וכל כולה מלאה תשוקה. מי שלא יודע שהיא מיוחמת עלול לחשוב
שהיא חולה או שיש לה כאבי בטן קשים והיא זועקת לעזרה.
זה קורה רק באביב ובסתיו. בשאר השנה החתולה בתרדמה מינית. יכול לבוא חתול הזבל הכי חתיך בשכונה וכלום.
הזכרים מצידם מנהלים מלחמות אהבה וקנאה בינם לבין עצמם והם מוכנים לפעולה כמעט בכל רגע נתון
ממש כמו גברים טיפוסיים.
חיי המין של החתולים הם סרט הוליוודי שטוף זימה לכל דבר ועניין.
כדור הרגעה
חתולים הם השראה עצומה בכל כך הרבה תחומים: בספרות, ספרות ילדים, בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה,
בציורים באיורים בבגדים, בעיצוב , בעיצוב גרפי , במה לא בעצם.
אתם יודעים שתוכן ויראלי של חתולים הוא אחד הדברים הכי מועדפים ברשת? כמעט מקום ראשון.
שימו סרט טוב, או תמונה מצחיקה על חתולים ותקבלו ים של תגובות.
חתולים בז’אנרים השונים תמיד נתפשים כמפונקים, עייפים, ערמומיים ולעיתים גם רעים.
החתול הצ’שייר מאליסה בארץ הפלאות, זוכרים אותו? ומה עם החתול במגפיים? החתול של גרגמל חתחתול ב”דרדסים”.
וגם החתול שמיל לא היה ממש חתול תמים…היה הכי ידוע בעיר…
בסדר אז הוא קצת מפונק, אוהב לישון (18 שעות ביממה) אוהב את עצמו, אבל אני באמת חושבת שכמה דקות של ליטוף חתול = לגמרי כדור הרגעה.
אני גיליתי את זה כבר מזמן ואיתי עוד מיליונים של מעריצים ואוהבי חתולים.
Meow לגמרי. מה יש להגיד.
אז איזה חתול אתם?
חתול זבל או חתול מבוית?
שחור או ג’ינג’י?
חתול עיר או כפר?
פרסי? סיאמי? מצרי? אנגלי?
חתולת מין או… חתולה על גג פח לוהט?
תחשבו על זה…
רוצים עוד מיאו?
כנסו ללוח הפינטרסט שלי שעוסק כולו בהשראה שלי על חתולים לוח מגוון, מצחיק, מרגש עם אינספור השראות שקשורות בחתולים,
לוח שאני ממשיכה להוסיף לו עוד ועוד השראות מדי יום.
בתור “פינטרסטית” ותיקה :), אני יכולה לספר לכם שהנושא הכי פופולארי לחיפוש בפינטרסט הוא כמובן… חיות!
מפתיע??
חיות נושא כל כך פופולארי לחיפושים ב – Pinterest והוא עוקף בסיבוב נושאים כמו אוכל, בתים, עיצוב, אומנות ואופנה.
והחתול בהחלט מככב שם לגמרי במקומות הראשונים.
פגשתי מאות, עשרות, אלפים ואולי אף יותר לוחות על חתולים ב –Pinterest מכל זווית אפשרית. תמונות, איורים, הדפסים, ספרים, סרטונים, בגדים, אביזרים …
אנשים פשוט אוהבים ומעריצים חתולים, מאוסטרליה ועד האינסוף…אהבה חוצה גבולות, ימים, מדינות, תרבויות ועמים.
אז בפעם הבאה שאתם רואים חתול…
בטוחה שתבינו כבר שחתול לגמרי חיה מושלמת. נ ק ו ד ה.
Meowwwwww
שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם.
אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים של השיתוף כאן למטה.
גם לכם יש סיפורים מצחיקים, מרגשים, על חתולים? השראה? שאלות אליי?
אשמח לשמוע ולהגיב.
אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamarnadav@bezeqint.net.
לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם 🙂
תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן!
תמונות: TAMARIANDME © כל הזכויות שמורות
עיצוב גרפי: Ofra Lerner © כל הזכויות שמורות