“עוד לא היה ממש ערב, אבל השמש כבר כמעט שקעה”.
השעה המדויקת שנולדתי לא ממש זכורה לאמא שלי. בין לבין כזה.
נולדתי ימים ספורים אחרי ט”ו בשבט. קראו לי ענבר.
לאחר כמה ימים, שונה שמי לתמר.
כשהייתי שואלת את אמא שלי למה שונה שמי בקלות כזו, היא אמרה בגאווה:
“רציתי בת שתהיה תמירה כתמר”.
האמת, אני די תמירה. ובמחשבה שנייה השם תמר מצדיק את עצמו.
כנראה שלא סתם קראו לי בשם של עץ.
אני אוהבת עצים אהבת אמת, או אם להגדיר את זה נכון יותר, אני מכבדת עצים. בכל ליבי.
אוהבת להסתכל עליהם, להתפעם מהעוצמה שלהם, מעלי השלכת בסתיו, מהפריחה באביב
ומגזע דק של עץ צעיר, שעומד איתן וזקוף ברוחות ובגשם ומסרב להישבר.
כמה כוח צריך עץ!
לגדול ולבקוע מהאדמה, לגדל עלים, להשיר אותם, להצמיח פירות, לגדלם שוב ושוב בכל שנה וחוזר חלילה.
כמה העצים דומים לנו. לא סתם משווים אדם לעץ.
לחולשותיו, לכוחותיו, לעמידתו מול איתני הטבע בזמנים קשים, ליכולת ההישרדות שלו, לגדילה שלו ולעיתים לשבירתו.
האדם הוא לגמרי עץ השדה. לא פחות מזה.
געגועים
ברחוב שגרתי בו בתל-אביב היו הרבה עצים.
עצי פיקוס אימתניים וגבוהים שהגיעו לנו עד המרפסת ולכלכו בקיץ את כל המדרכה ב “בונקלעך” עגולים שנדבקו לי לנעליים.
אני מודה, אהבתי לדרוך עליהם בכל הזדמנות ולשמוע את הפצפוץ, למרות הלכלוך שהם השאירו לי בסולייה.
מתחת לעצים ניצבו להן עשרים תחנות אוטובוס, מכוניות, מוניות והמון המון רעש ופיח.
לבניין שלנו הייתה חצר קטנה. כמה עצים, כמה שיחים וכמה חתולים. אהבתי מאוד את החצר הזאת.
אהבתי להסתובב בה אחרי בית הספר, ללטף חתולי זבל, לשבת לי על עץ ולדמיין שאני לא בחצר של בניין ישן ברחוב סואן בתל-אביב, אלא בשדה פורח באמצע שום מקום.
היה לנו בחצר עץ אחד, גבוה ודק, בגובה של ארבע קומות, שהצמרת שלו הגיעה לנו ממש עד חלון המטבח.
יונקי דבש אהבו לשבת עליו לכמה שניות, לרפרף בכנפי הטורקיז הקטנטנות שלהם ולעוף.
הייתי מחכה בחלון המטבח ליונקי הדבש הקטנים, מביטה בהם בהיחבא עד שהיו מגלים אותי ועפים משם.
יום אחד כרתו את העץ הנפלא הזה “היו צריכים חניה לבנין והעץ הזה הפריע”. ככה הסביר לי סבא שלי.
ואני כעסתי כל כך, שלא סיפרו לי כלום, שלא הכינו אותי. כמה בכיתי באותו יום, כמה כעסתי.
עד היום כשאני רואה יונק דבש, עולות בי דמעות והלב שלי מתכווץ.
קוראים לזה געגועים.
העלמות
לפעמים בחגים, או בחופשות, היינו נוסעים מחוץ לעיר, לנופש של כמה ימים. זה היה אושר גדול עבורי, הזדמנות להעלם קצת לעניינים שלי.
לא הייתי צריכה הרבה. בטח לא אוכל ומים.
רק שדה קטן ליד בית ההבראה (ככה קראו למלון באווירה כפרית בשנות השבעים) כמה חתולים, כלבים, עצים וזהו.
שעות…שעות…הייתי רצה, שרה לעצמי, מטפסת על עצים ומחבקת אותם בשתי ידיי באהבה גדולה.
רודפת אחרי החתולים, או הכלבים העזובים שיתנו לי ללטף אותם, קוטפת פרחי בר שמצאתי, מלטפת חלזונות ושמה אותם בכיס (שלא יהיה להם קר), נושמת את הריח הזה של הטבע. לא הייתי צריכה יותר כלום.
ילדה עירונית באמצע השדה.
כמה אהבתי את זה.
כשהיה מחשיך קצת, הייתי חוזרת סופית לחדר, או ללובי של בית ההבראה.
הוריי כמובן ישבו וחיכו לי בדאגה קלה. כמה שריטות על הברכיים מטיפוס על העצים, כמה חלזונות מעוכים בכיס, זר פרחי בר קטן ונבול, עייפה, מלוכלכת ומאושרת, עם תקווה לבוקר הבא.
להעלם. שוב.
פרדוקס של פרח
יש לי אהבה יתרה לצלם פרחים, עצים עלים, חיות… תחשבו שזה אולי בנאלי? נדוש? קיטש?
אפשר להסתכל על זה כך ואפשר גם אחרת. אני הרי מצלמת כל דבר שאני רואה.
חשבתם כמה השראה יש בפרחים, בעצים ובצמחים?
ביופי כמו בכל דבר, כל אחד מוצא את ההשראה האישית שלו, את הריח, הצבע והזיכרונות.
לפרחים ועצים יש את התכונה המופלאה להיות לנו בזיכרון לטווח הארוך.
תמיד שואלים מה הפרח שאתה הכי אוהב?
או אם היית מגדיר את עצמך כעץ -איזה עץ אתה?
פרח לדוגמה, זה דבר שכמעט תמיד יש לו קונוטציה רגשית.
כמה סיפורים נכתבו על פרחים, כמה פתגמים, אמרות, דקלומים, שירי ילדים, שירי אהבה…
בעיניי יש הכל בפרחים.
השראה שיכולה לקחת אותך רחוק מאוד והיא לא חייבת להיות בנאלית או נדושה.
אז מה יש בפרח שהוא כזה פרח?
תגמול אסתטי מיידי. צורה, צבע וריח. אין צבע בעולם שלא תמצאו אותו על פרח.
צבעוניות מטורפת על כל גווניה ותת גווניה, טקסטורות מופלאות, ריח ולעיתים טעם, תנועת חרקים וזמזום דבורים וכל מה שציינתי זה אולי המובן מאליו? המעטפת?
בואו נדבר על פרח ממקום קצת אחר…
פרח לוקח אותך מייד לזיכרונות, לרגעים מסוימים שאנחנו זוכרים תמיד.
פרח יכול לסמל לנו מישהו, או משהו שהטביע בנו את חותמו בחיים האלה.
שהביא לנו פרח. או שלא הביא לנו פרח.
אם יש דבר שאני אוהבת זה לקבל פרח מהילדים שלי (יש אמא שלא אוהבת?)
פרח בר קטן שהם מצאו ליד הבית, שמוגש לי ביד קטנה ונרגשת.
“אמא הבאתי לך פרח”(בקול הכי מתוק בעולם) ואני נמסה. בשנייה. כמה מתרגש ילד שהוא נותן לאמא שלו פרח קטן וכמה אנחנו הנשים מתרגשות לקבל פרח. אני לפחות.
בפרח יש משהו סימבולי הרבה מעבר להיותו “פרח”. פרח עבורי הוא סמל לפיוס, אהבה, תשוקה, זוגיות וגם מוות.
פרח מסמל חברות (וגם חנופה) כעס, קנאה, יצרים…
מכירים את הסרטים האלה שהאישה מטיחה את זר הפרחים שקיבלה מהגבר על הרצפה, כי היא ממש אבל ממש כועסת?
או לחילופין, מקבלת פרחים ועושה את הפרצוף הכי נמס בעולם?
פרח הוא סמל למנעד כל כך רחב של רגשות. אפילו לכעס, שזה סוג של פרדוקס אם תחשבו על זה.
לב עם שני חיצים
ואיזה עץ אתם? אני לגמרי תמר כמו שקראו לי. די תמירה (כמו שאמא שלי קיוותה שאהיה),
עושה צל ביום חם ויש לי גזע ממש חזק שעומד, מסתבר, בכל הסערות והרוחות בחיי.
אני בטוחה שהעץ שאתם רוצים או שואפים להיות – הוא העץ שאתם.
עצים הם השראה לחוזק, לעוצמה, לאהבה, לילדות, התבגרות וזקנה. ולהמון זיכרונות.
הדבר הראשון שעולה לי בראש כשמדברים על עץ, הוא הלב שחורטים על העץ, כעדות לאהבה חדשה. עם שני חיצים ושני שמות.
משהו סימבולי שמופיע בהרבה סרטים ובספרים שמעורב בהם עץ.
במקרה הזה, העץ הוא לגמרי יישות עם נשמה ולב ורק הוא יודע שיש כאן שניים מאוהבים.
הוא גם יודע לשמור את הסוד.
גם על עצים נכתבו אינספור שירים וסיפורים וגם התנ”ך עמוס בתיאורים ובשמות של עצים.
כמה כינויים מצמידים לבנים עם שמות של עצים: גבוה כארז, חזק כאלון, תמיר כדקל.
אני זוכרת שבבית הספר היסודי, בנים עם שמות של עצים קיבלו ממני כמה נקודות זכות.
תמיד הם נראו לי גבוהים יותר וחזקים יותר (בתיכון הפנמתי סופית שזה לא תמיד נכון…)
כמה נדיבות יש בעץ , כמה חום, חיבוק ותקווה. וגם צער.
עץ הוא מטאפורה נפלאה לכל כך הרבה דברים. גם עצובים.
אני חושבת שפרחים ועצים הם השראה מופלאה. מהגדולות שיש בעיניי.
תחשבו מה ההשראה שלכם כשאתם חושבים על עצים ופרחים. אילו זיכרונות עולים לכם מיד בראש?
בטוחה שתמצאו יותר מזיכרון אחד. או שנים. או שלשה.
מי בוטני?
לא מפתיע בכלל שאני אוהבת בכל ליבי איורי בוטניקה. אתם בטח מכירים כאלה או נתקלתם בכאלה.
איורים עדינים ומדויקים עד אחרון הפרטים, המתארים בצורה מדעית בצבעי מים ובמכחולים דקיקים,
את כל תורת הצמחים (עצים, פרחים פירות).
תחום הבוטניקה נולד לפני שנים רבות כצורך דחוף, על מנת שיוכלו להבדיל בין צמחים אכילים לצמחים רעילים.
הבוטניקה עוסקת בכל ההיבטים של חיי הצמחים.
באיורים האלו יש פירוט מדוקדק של מבנה הצמח וכל מה שנחוץ על מנת להבין עד אחרון הפרטים כיצד בנוי הפרח, הצמח, העץ או הפרי.
איורים בוטנים החלו עוד בימי הביניים והמשיכו עד למאה העשרים וככל שגבר והעמיק הידע בתחום המדע והטבע, במאות השש עשרה והלאה, כך גבר הצורך באיורים האלה.
זה היה ענף התמחות מיוחד של אמנים מיוחדים, שעבדו בשירות המדע.
האיורים הבוטנים בלטו במיוחד לצד הציורים של אנטומיה וזואולוגיה.
הציור הבוטני הפך לענף התמחות מיוחד שרכש לעצמו גם תכונות של יופי ואסתטיקה בזכות יופיים הטבעי של האיורים, שתיעדו והנציחו פרחים יפים, עצים ופירות.
היום לא תמצאו ציירים של טבע ובוטניקה.
זו הייתה מסורת מדעית אמנותית רבת שנים של ציור מדעי וכשאני מסתכלת על האיורים האלו, אני לא מסוגלת להבין כיצד ציירו את זה עד אחרון הפרטים.
איזה עיניים חדות היו דרושות ואיזה כשרון על מנת לצייר ציורים כאלה. מעורר הערצה.
מתנות קטנות
לפני כעשר שנים, קיבלתי מתנה מחברה שלי.
ששה דפים מספר בוטניקה גרמני ישן שהיא קנתה בחנות יד שנייה בחו”ל.
הוא היה ברובו קרוע ומהוה, אכול עש, על סף פירוק ועל מנת שהוא לא ילך לאיבוד, היא חילקה לכל חברה שלה ששה דפים מהספר והם מוסגרו כלאחר כבוד אצל כל חברה וחברה.
כל אחת בביתה.
יש משהו בתמונות האלו על הקיר שמשרה אווירת רוגע, משהו ביתי ונעים.
אין לי הסבר למה, אני משערת שבגלל עדינותם של האיורים והצבע הדהוי של הדפים.
לגבי הדפים שלי… עדיין שמורים, אני מחכה. לא ברור לי למה.
מתקמצנת עליהם כעל אוצר יקר.
מוציאה אותם מדי פעם מהמגירה ביראת כבוד, מתפעלת מהאיורים כאילו מעולם לא נפגשנו ושוב מחזירה אותם למגירה.
מבחינתי זה אוצר. אחת המתנות היפות שקיבלתי בחיי.
שנים ניסיתי לחפש עותק נוסף מהספר הזה שממנו נתלשו הדפים, או ספר דומה לו, אך לא מצאתי.
מה שכן מצאתי בחנות ספרים יד שנייה, ברחוב קינג ג’ורג’ בת”א זה את הספר הבא:
“צמחי בר בארץ ישראל”, מאת נעמי פינברון- דותן/איירה רות קופל.
המאיירת רות קופל, ירושלמית ילידת גרמניה ואחת מציירות הטבע והבוטניקה המובחרות שהיו בישראל.
היא איירה את “מדריך הצמחים הראשון לצמחי ארץ ישראל” שיצא ב 1938. ציוריה המדויקים והמפורטים, העניקו לה מעמד בכיר בקרב הבוטנאים הבכירים של האוניברסיטה העברית בירושלים, בינם גם נעמי פיינברון – דותן שכתבה ספר זה.
רות קופל נפטרה בסוף שנות השישים והייתה לאחת מהמאיירות המחוננות שקמו בארץ בתחום הציור המדעי בוטני.
בספר מהחנות בקינג ג’ורג’ , ישנה הקדשה בכתב יד במילים אלה:
לשושה החביבה
לחגך – בת המצווה קבלי שי זה ויהיה לך
מדריך לדעת, להשכיל, ולאהבה את הארץ.
בת שבע שלמה והילדים עין כרמל, שמחת תורה תשכ”א
הבת שלי נועה בת העשר, שאלה אותי בחיוך נבוך, אם זה מה שהיו מביאים פעם לבת מצווה? (1960)
עניתי לה בנחישות שכן ושאני בטוחה שהיא (שושה) שמחה מאוד עם המתנה. התשובה הכי חינוכית שיכולתי למצוא.
(בינינו… אם מצאתי אותו בחנות יד שנייה, יש מצב ששושה אולי לא ממש שמחה עם המתנה שלה לבת מצווה ? או שנסיבות חיים אחרות גלגלו אותו לשם?… מסקרן)
בכל מקרה הספר הזה שלי עכשיו והוא לחלוטין אוצר מבחינתי.
אז אם במקרה את קוראת את הפוסט הזה, תודה רבה שושה, על המתנה שנתת לי.
הלוחות שלי בפינטרסט לבשו ירוק….
שמחה להפנות אתכם אתכם לשני לוחות השראה שלי ב- Pinterest שעוסקים בבוטניקה ובפרחים.
שני לוחות שאהובים עליי במיוחד.
את לוח ההשראה שלי בפינטרסט בהשראה בוטנית, התחלתי עם תמונות של איורים בוטניים שמצאתי ברחבי הרשת, מתוך אהבתי הרבה לנושא ולאט לאט התגלגלתי להשראה עיצובית מופלאה, המכילה כל כך הרבה חומר עיצובי ואומנותי הקשור בבוטניקה, שהפתיע אפילו אותי.
מדהים לראות עד כמה נושא הבוטניקה ונגזרותיו, הוא מקור השראה עצום, למעצבים, אדריכלים, מעצבי אופנה, מעצבי פנים, מעצבים גרפיים, מעצבי טקסטיל, כמה הוא נוכח ומשפיע על עולם העיצוב.
השילוב של הדפוס, או הצילום הבוטני, אם זה על ריהוט, או בגדים או כלים, נותן תחושה מאוד נקייה ומדויקת על הפריטים בהם הוא מופיע (ברוב המקרים הוא גם מודפס על רקע לבן).
הניגוד בין הירוק העז לרקע הלבן, יוצר משהו שאי אפשר לא להסתכל עליו, בין אם מתחחברים לסגנון, או בין אם לא.
יש גם הרואים בהשראה זו, השראה רועשת, שמחה עם קונוטצייה לחופשות, חופים ואיים אקזוטים.
משהו אופייני מאוד להשראות שיש בהן צמחים ופרחים.
וכמו בכל השראה גם כאן, כל אחד מתחבר למה שהכי עושה לו את זה.
לוח ההשראה השני שלי ב- Pinterest עוסק כולו בפרחים.
לוח ההשראה שלי בפינטרסט בהשראת פרחים הוא לוח מגוון מאוד, תמונות שנלקחו ממקומות שונים שלעיתים הקשר בינם לבין הפרח, הוא מקרי בהחלט. אך הפרח בהחלט נוכח שם.
פרחים הוא אחד מהנושאים האהובים עליי ביותר ב Pinterest ובכלל.
בכל קטגוריות העיצוב האפשריות, אפשר למצוא פרחים. פרחים כאלמנט עיצובי היו תמיד וישארו לתמיד. הם על זמניים.
דפוסים, מוצרי נייר, טקסטיל, רהיטים, כלים, בגדים, נעליים… ועוד. גם כאן הרשימה אינסופית.
כל עשור וההשראה הפרחונית שלו. פרחים יכולים לשדר משהו קליל, כפרי, קייצי.
אבל יכולים גם להיות דרמטיים, או סקסים, או כל דבר שתבחרו. הכל תלוי מה עושים איתם.
אז כנסו ללוחות שלי ב- Pinterest ותנשמו קצת רעננות ירוקה.
את הפוסט שקראתם אני מקדישה באהבה רבה לט”ו בשבט, חג שאהוב עליי מאוד (מן הסתם)
מפנה אתכם לכמה פוסטים מקסימים המדברים גם הם בדרך זו או אחרת, על ט”ו בשבט ועל בוטניקה.
פוסט של מיכל מנור מהבלוג הנפלא רואה עולם על איורים בוטניים, עיצוב ומה שמעבר…
פוסט של מעצבת הפנים המצויינת תמר מור, מהבלוג Roomer העוסק בהכנסת החוץ פנימה וטשטוש הגבולות בין החוץ לפנים.
פוסט של עינת ספקטור הנפלאה מהבלוג “מזמינים” על עוגת שמרים שקדים מיוחדת לט”ו בשבט.
הפוסט שלי והשניים המצורפים, נכתבו במסגרת “הפרלמנט” – קורס לבלוגריסטים ובלוגריסטיות, בהנחיית יונית צוק.
שמחה שקראתם את הפוסט שלי ותודה רבה שהקדשתם לו מזמנכם.
אם אהבתם, אשמח אם תגיבו לי כאן בבלוג, מחכה לשמוע מה דעתכם וכמובן אשמח, אם תשתפו אותו הלאה לחברים או לאנשים שאתם חושבים שהוא יעניין אותם.
לשיתוף אנא לחצו על אחד מהאייקונים של השיתוף כאן למטה.
גם לכם יש סיפורים מעניינים על פרחים ועצים, איורים בוטניים, על השראה? שאלות אליי?
אשמח לשמוע ולהגיב.
אתם מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, המלצות, מחשבות למייל tamarnadav@bezeqint.net.
לקבלת פוסטים חדשים אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ותעודכנו ברגע שיופיע פוסט חדש. כדאי לכם 🙂
תודה על תשומת הלב והכי שמחה שאתם כאן!
תמר ליבס
תמונות: TAMARIANDME © כל הזכויות שמורות